פרשת וירא: כמה בנות היו ללוט?

כמה בנות היו ללוט?

קודם נזכר בסיפור:
 וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.  ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין.  ג וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד–וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. (בראשית פרק יט)

עד כאן סופר על לוט מכניס האורחים. לוט הוא אחיינם של אברהם ושרה,ולכן הכנסת אורחים זה מעשה שהוא מכיר.

ד טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן:  כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה.  ה וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם.  ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו.  ז וַיֹּאמַר:  אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ.  ח הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ–אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי.  

אנשי סדום, אשר המדרשים מפליגים ברשעותם ובסדר החברתי המעוות שלהם, דורשים מלוט להציג את אורחיו, וכנראה שמתכוונים להתעלל בהם.
לוט מסרב להוציא את אורחיו, ומציע מעין עסקת חליפין (משונה? מעוותת? הזויה?), שבה במקום את האורחים יוציא אל אנשי העיר את שתי בנותיו-אשר-לא-ידעו-איש (בתולות?).

ט וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט–עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם; וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת.  י וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת-הַדֶּלֶת, סָגָרוּ.

אנשי סדום כועסים על לוט והוא מוצא עצמו בסכנה. ידם של האנשים האורחים/מלאכים נשלחת ומחלצת את לוט מהמצב המסוכן שנקלע אליו ומכניסה אותו אל הבית.

נחזור אל השאלה המקורית: כמה בנות יש ללוט?

בדברו אל אנשי עירו, המבקשים להתעלל באורחיו, לוט מציין שיש לו שתי בנות -שלא-ידעו-איש. 
במנוסתו באות אתו שתי בנותיו אשר יש להן חתנים (החתנים סירבו לצאת מהעיר וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית יְהוָה, אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. פסוק יד).
אי אפשר שאותן שתי בנות הן גם מחותנות וגם לא ידעו איש. אז האם יש ללוט ארבע בנות? ואם כן, למה רק שתיים יצאו אתו מהעיר (וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, … וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. פסוק טז) ?

התשובה: את דבריו של לוט לאנשי העיר עלינו לקרוא בנימת דיבור של שאלה רטורית מהולה בתוכחה: לוט אומר לאנשי סדום שהסיכוי שהוא יוציא אליהם את האורחים שלו, הוא כמו הסיכוי שהוא *היה מוציא אליהן את בנותיו הבתולות לו היו לו כאלה* (בסוגריים נעיר שלוט לא משתמש במילה בתולות, וזה קשור לפירוש אחר שאני עובדת עליו כרגע). כלומר- *אין סיכוי* , אומר לוט, שאני אתן לכם להתעלל באורחים שלי . ואולי הוא אף מעביר מסר "האורחים הם כמו המשפחה היקרה שלי". אנחנו כל כך רגילים למדרשים שמציגים את אנשי סדום כרעים ונוראים , וכל כך נוח לנו להדביק מהרוע הזה גם על לוט, שאנחנו שוכחים שלוט הוא אדם שיש בו יסוד טוב, שגר במקום רע. הוא מכניס אורחים, לפי (אחד) המדרשים בתו מצילה עני מרעב. קל לנו להתפתות לקרוא את הפסוק כפשוטו- שלוט מציע את בנותיו בתמורה לאורחיו. הצעה שהיא מעבר לכל היגיון, אלא אם כן, אנחנו מייחסים מראש דעות ורצונות מעוותים ללוט עצמו, ולמה בעצם?
הפיתרון הזה גם מסביר טוב יותר, לדעתי, את תגובתם של אנשי סדום:1. גֶּשׁ-הָלְאָה = זוז מפה, אל תפריע. בנימה מאיימת כמובן, ההופכת את לוט עצמו לקורבן פוטנציאלי ללינץ' .2. הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט = מה אתה חושב את עצמך, אתה לא באמת מאתנו, אתה לא תחליט מה יקרה. 3. עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם =  כעת לוט עצמו בסכנת חיים בגלל סירובו לשתף פעולה עם רצונם הרע של אנשי סדום.
*לוט מוסר את נפשו על אורחיו*. כאזרח סדום הוא יכול היה לשער שכך יתפתחו הדברים ובכל זאת הוא דבק בהגנתו על אורחים (אף שהוא יודע שהם מלאכים ואולי משער שיוכלו לדאוג לעצמם). לא מצאתי סיפור שבו אברהם אבינו מוסר את נפשו על הכנסת אורחים! (מצאתי סיפורים על אברהם אבינו המסתתר מאחורי גבה של אשתו ומסכן אותה שוב ושוב ). מי שמציל את לוט הם האנשים/מלאכים/אורחים. לסיכום, ללוט שתי בנות נשואות לחתנים. שתי הבנות -שלא-ידעו-איש הן בנות היפותטיות שהוזכרו לצורך הדיון של לוט עם אנשי סדום.

שני נושאים חשובים לדיון ליד שולחן השבת:

1. נשוחח על דעות קדומות, נספר על מקרים שבהם גם אנחנו, ההורים, נכשלנו בגלל דעה קדומה, ועל הפעמים שסבלנו בגלל דעה קדומה. נחשוב ביחד על דרכים להתגבר על הנטיה האנושית להכליל, ובמקום זה ננתאמן בפתיחת הלב וחידוד הסקרנות – שנזכה להכיר את מי שעומד מולנו באמת.

2. בפרשתנו מופיע לראשונה השורש ח.מ.ל.

וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר (בראשית יט, טז)

מעשה ההצלה של לוט ואשתו מתואר כמעשה של חמלה. חמלה נובעת מאמפתיה, רגש של השתתפות בסבל של הזולת, והיא רגש המלווה בהתנהגות המסייעת להקל על הסבל.

ההצלה של לוט ואשתו היתה יכולה להיות מתוארת באופן הטכני, החזקת הידיים והוצאה מסדום המתהפכת, ללא תיאור החמלה.

אך כאן חמלת ה' במעשה היא חיונית להבנת המעשה כולו, כיוון שלאנשי סדום לא היו אמפתיה ולא היתה חמלה, זה היה עיקר חטאם. בימינו היינו מכנים את אנשי סדום בריונים. הדרך למנוע בריו מי ואת היא לנהוג בחמלה ולחנך לאמפתיה ולחמלה.

ליד שולחן השבת נתרגל מחשבות של חמלה, ונספר סיפורים שבהם בחרנו בחמלה על פני פגיעה. מ

מעשי אבות ואמהות סימן לבנים ולבנות.

מידע נוסף על החשיבות בחינוך למניעת בריונות באתר של "כנפי דרור". https://kanfeydror.org/

שבת שלום ושמחה, מגילי והמשפחה

פרשת וירא

תיאור התמונה
נושא: הכנסת אורחים
אביזרים: בובות פליימוביל בתפקיד האורחים וישמעאל, בובות אברהם ושרה מחומרים שונים. עץ פליימוביל, קשת פליימוביל, חיות מפלסטיק, מז'ט (מה המילה העברית?) עם רוגעלך חתוך, והכי חשוב – אוהל מקרטון ביצוע שהכינו האב והבת.
פרשת וירא מלאה בסיפורים – הכנסת האורחים-מלאכים באוהל אברהם ושרה, הבשורה על הולדת הולדת יצחק, הפיכת סדום הדרמטית, יצחק נולד, הגר וישמעאל מגורשים, אברהם ושרה מגיעים לארץ גרר הפלישתית, עקידת יצחק, ובסוף בסוף – נטיעת אשל בבאר שבע ואזכור לידת רבקה שאיתה עתיד יצחק להתחתן.

התחלתי ללמוד וגיליתי שבכל נושא אפשר להעמיק שעות ומחשבות. ככה זה בלימוד תורה.

ברור היה לי שהתצוגה של השולחן תהיה בנושא הכנסת אורחים, אך מה הלימוד הנלווה לזה?

בקריאת הפרשה כולה בולט הניגוד בין הכנסת האורחים של אברהם ושרה להכנסת האורחים של לוט ובני ביתו. אפילו תוך כדי כתיבה עולה בי ההבנה שאברהם ושרה גרים באוהל, לעומת לוט שגר בבית.

אברהם מלווה את אורחיו, אשר הולכים להשקיף על סדום, ואז הקב"ה מתגלה אליו, התגלות שזו ההצהרה שלה:
וַה', אָמָר:  הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם–הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ–כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט–לְמַעַן, הָבִיא ה' עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו. וַיֹּאמֶר ה', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם–כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה

ה' אומר: אברהם הוא שליחי הנאמן בארץ, הוא זה אשר מלמד ושומר את דרך ה' לעשות משפט וצדקה, אני רוצה לספר לו על המשפט שאני אעשה לסדום, ועל העונש הצפוי לעיר, אם אכן היא רעה כל כך.

בהמשך השיחה בין אברהם לקב"ה אברהם מנסה למצוא צדיקים בסדום, אך ללא הצלחה. אין צדיקים בסדום. הרבה מדרשים מכתבו בגמרא (בעיקר מסכת סנהדרין) ובבראשית רבה (מדרש אגדה) על אנשי סדום. מה זה אומר שהם אנשים "רעים וחטאים"?

הנה כמה דוגמאות ממדרש בראשית רבה:

* אמרו – מי שיש לו שור – רועה יום אחד, ושאין לו – רועה שני ימים. היה שם יתום בן אלמנה, מסרו לו את שוריהם לרעותם. הלך ונטלם והרגם. אמר להם: מי שיש לו שור יטול עור אחד ושאין לו שיטול שני עורות. אמרו לו : מה זה? אמר להם: סוף דין כתחילת דין.

* מי שהיתה לו שורה של לבנים (לבניין) , היה בא כל אחד ואחד ונוטל אחת. אמר :לא נטלתי אלא אחת.

מי שהיה שוטח שומים או בצלים, היה בא כל אחד ואחד ונוטל אחד. אמר: לא נטלתי אלא אחד.

* מי שקצץ אוזן של חמור של חברו, אמרו לו (לבעל החמור): תנהו לו עד שתצמח.

מי שפצעו חברו, אמרו לו (לפצוע) : תן לו שכרו שהקיז לך דם (הקזת דם נחשבה כסוג של טיפול רפואי בימים ההם).

ועוד אחד:

* כך התנו ביניהם אנשי סדום: מי שיזמין אדם לבית המשתה יפשטו טליתו (בגדו). נזדמן אליעזר לשם לבית המשתה ולא הזמינוהו. כשבקש לסעוד הלך וישב בסוף כולם. אמרו לו: מי הזמינך לכאן? אמר לזה ישב (לידו): אתה הזמנתני. אמר : שמא ישמעו שאני הזמנתי ויפשטו בגדי. נטל טליתו וברח לחוץ. וכן עשה אליעזר לכל אחד ואחד עד שיצאו כולם, ואכל הוא את הסעודה.
 – מעבר למימד הקומי שבסיפור הזה, עולה השאלה מה עושה אליעזר עבד אברהם בסדום?

מהמדרש עולה שהחוק בסדום הוא חוק הרשע, כלומר החוק הוא להתנהג ברשעות, באכזריות, בחמדנות.

לכן כשאברהם שואל את ה' : -הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

ה' עונה לו, על פי המדרש כך:

ויגש אברהם ויאמר :השופט כל הארץ לא יעשה משפט?

אמר ר' לוי: אם עולם אתה מבקש -אין דין, ואם דין אתה מבקש – אין עולם.

אתה תופס את החבל בשני ראשים: אתה מבקש עולם ומבקש דין? טול לך אחד מהם. ואם אין אתה מוותר קמעא – אין העולם יכול לעמוד.

מה עושים כשאר מערכת המשפט היא הרשע עצמו?
בניגוד לדור המבול שידעו שהם גוזלים וחומסים וחוטאים, אנשי סדום הפכו את ההתנהגויות הללו לחוק, ואת ההתנהגות האנושית – לפשע.

כמודגם במדרש הבא:

פלוטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדקדק (מדוכדך) ברחוב העיר ועגמה נפשה עליה (הצטערה).
מה היתה עושה? בכל יום כשהיתה יוצאה לשאוב מים היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה ומכלכלת אותו העני.

אמרו אנשי סדום:העני הזה, מאין הוא חי? עד שידעו הדבר  והוציאו אותה להשרף, אמרה: אלוקי העולם, עשה משפטי ודיני מאנשי סדום! ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד. אמר הקדוש ברוך הוא: "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי" אם כצעקת בהנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה ופניה למטה.

סיפור זה מופיע בכמה גרסאות במדרשים ובגמרא, המשותף לכל הסיפורים הוא נערה שמבריחה בכד שבידה אוכל עבור העני.

האם הצירוף של נערה וכד מוכר לנו?

אכן, הוא מוכר מהסיפור שנקרא בפרשה של השבוע הבא, פרשת חיי שרה, שבה אליעזר, עבדו של אברהם, הולך לחפש כלה ליצחק. אליעזר מחליט לחפש נערה שתתן לו לשתות מהכד שלה (על מנת לבחון את מידת החסד שלה).
אולי זו התשובה לשאלה שנשאלה למעלה? אולי אליעזר הולך לבדוק אם יש כלה ראויה ליצחק מהמשפחה, והוא פונה קודם כל לעירו של לוט?

בעצם אנו רואים שלא נמצאו צדיקים בסדום, אך צדיקות כנראה שכן…אך לא מספיק.

בינתיים, באוהל אברהם ושרה שמחה גדולה:

ותאמר שרה: צחוק עשה לי אלהים

ראובן בשמחה  – שמעון מה איכפת ליה?

כך שרה נפקדה –  אחרים מה איכפת להם?

אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה, הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומים נפתחו, הרבה שוטים נשתפו.

ניתן דורייה לעולם

"ויקרא אברהם את שם בנו…י-צ-ח-ק"

יצא חוק לעולם, ניתן דוריה לעולם

(בראשית רבה)

אברהם ושרה הם אנשי במובן כל כך רחב, שקרה קורה להם נס – הנס משפיע לכל העולם.
החוק הטבעי שזקנים אל יכולים להוליד מתבטל ומבטל עוד "חוקי טבע" נוספים עבור אנשים רבים – עקרות, חרשים, סומים ושוטים.

זהו הצחוק שעל שמו נקרא יצחק – יצא חוק – יש דברים שיוצאים מגדר החוק, שהשומע צוחק כשהוא מדמיין את היתכנותם, ואף על פי כן- זה קורה, זה קרה.

זהו החסד שאין לו גבול, וככל שאתה משפיע חסד הוא הולך ומתפשט הלאה.

לעומת אנשי סדום שגרו באחד המקומות המדהימים בתבל, מקום יפה, עשיר ומבורך:

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַנְשֵׁי סְדוֹם לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מָה נֶאֱמַר בְּאַרְצָם?

"אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם… מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ,

נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה" (איוב כח, ה-ז) –

שֶׁאֵין לְךָ כָּל שְׁבִיל וּשְׁבִיל בִּסְדוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ שִׁבְעָה אִילָנוֹת זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה –

גֶּפֶן וּתְאֵנָה

וְרִמּוֹן, אֱגוֹז וְשָׁקֵד,

תַּפּוּחַ וּפַרְסֵק,

וְהָיָה כָּל הַשְּׁבִיל מְסֻכָּךְ.

אָמַר רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: בַּר הֶדְיָא צוֹפֶה מַאֲכָלוֹ מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל,

וְכֵוָן שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל אִילָנֵי סְדוֹם לֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת עַל הָאָרֶץ מִכּוֹחָם שֶׁל אִילָנוֹת.

כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אֶחָד לְגַנָּן וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ:

"תֵּן לִי בְּאִיסָר יָרָק" –

כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ הָיָה מְשַׁכְשְׁכוֹ בְּמַיִם וּמוֹצִיא מֵעָפָר זָהָב.

אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם:

מֵאַחַר שֶׁאָנוּ שְׁרוּיִים בְּשַׁלְוָה וּבְטוֹבָה,

מָזוֹן יוֹצֵא מֵאַרְצֵנוּ,

כֶּסֶף וְזָהָב יוֹצֵא מֵאַרְצֵנוּ,

אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת יוֹצְאוֹת מֵאַרְצֵנוּ –

לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים, שֶׁאֵין בָּאִים אֶלָּא לְחַסְּרֵנוּ?

בּוֹאוּ וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת רֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ" (שם, ד) –

אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: בְּטוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לָכֶם אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְשַׁכֵּחַ אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵיכֶם, אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם.

אנשי סדום שבורכו בתנאים הטובים והנעימים ביותר נתפסו לחרדה ולחמדנות – למה לנו לחלוק עם עוברי אורח את הטוב שלנו, ומכאן – למה לחלוק עם אחרים בכלל?

אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה

(מסכת שבת קכ“ז ע“א)

גישת החסד של אברהם ושרה אומרת יש לי ואני מחלק, חולק ומעביר הלאה. הדבר בולט בהכנסת האורחים של אברהם ושרה. כשאברהם ושרה מארחים הם לא עושים נפשות לעצמם, הם לא קונים קולות של מאמינים לעצמם, הם משתמשים בהכנסת האורחים על מנת להכיר לאנשים את מציאות הקב"ה בעולם. ומציאות הקב"ה בעולם היא אינסופית ולכן אברהם ושרה אף פעם אינם חסרים, לכן גם כאשר נעשה להם נס, הוא מיד נס לעוד הרבה אנשים.

אנשי סדום מחזיקים ונאחזים בעושר ובנכסים שלהם, מבחינתם- מה שאני נותן עושה אותי חסר.

אולי בגלל זה אומר רב שהכנסת אורחים גדולה מהקבלת פני השכינה. כשאדם מכניס אורחים כדרכם של אברהם ושרה הוא פותח לאורחיו צוהר לעולם החסד והשפע האינסופי שהקב"ה משפיע עלינו, וממילא מקביל את פני השכינה באותו הזמן.

שתהיה לנו שבת של שלום ואחווה,

גילי

פרשת לך לך

תמונת לך לך

תיאור התמונה
נושא: לך לך, אברם
אביזרים: לוח המשחק "טיסה 501", בובות פליימוביל, בובות חיות מפלסטיק ועץ.
בהשראת הציווי "לך לך" של ה' לאברם, מוצבות בובות אברם, שרה ולוט וחיות משק הבית על אדמת צפון סוריה-טורקיה, היא ארם נהרים של אז, ופניהם לארץ כנען (ישראל של היום). האווז המשתרך אחרי החבורה הוא הומאז' למסעות הצלב, אלא שבמקרה שלנו האווז הולך אחרי האנשים, ולא להיפך.
פרשת לך לך פותחת בציווי של הקב"ה לאברם:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
ליד השולחן נשוחח על הדרכים השונות להגיע לארץ ישראל.
אברם, שבהמשך יהפוך לאברהם, יוצא מ..והולך אל..,  הוא ומשפחתו העולים הראשונים לארץ. מי קיבל את פניהם?
כשאברם ושרי עוזבים את ארצם, מולדתם ובית אביהם, מה הם מייסדים במקום?
מה יעשו בארץ החדשה, מה יולידו בה ואיזה בית יהיה להם (לא בית אבאמא, אלא בית חדש).כולנו עושים את מסעם של אברם ושרי, כולנו מתבגרים ועוזבים ארצות-רצונות, מולדות-הרגלים מילדות ובית הורים, על מנת ליצב את חיינו בארץ חיים חדשה.אפשר לקרוא את היציאה מ.. כשלילה – אני כבר לא שם, אני לא חלק מ..
ואפשר לקרוא את היציאה, כמי שיוצאת מבסיס מסוים, מתוך עולם תוכן ונושאת אותו עמי כקרקע לבניה ולצמיחה אותנטית וייחודית משלי.
ליד השולחן נשוחח על מסעות החיים. לכל אחד מאתנו מסעו המיוחד שלו. ההבנה שלכל אחד יש נקודת מוצא שונה, יכולות וכישורים שונים, הרגלים ורצונות שונות, יכולה לגרום לנו לכבד יותר את האחר, את מעשיו ואת דעותיו. אם יש לנו מסעות שונים – בוודאי שיש לנו רצונות שונים, ויכולות שונות, כדי שנוכל להגשים כל אחד את ייעודו.

"לכל אדם יש את ייעודו ותפקידו אותו עליו לתקן בחייו, ואת העניין המיוחד עבורו ירד לעולם לתקנו, והקב"ה מעמיד לכל אחד את הנסיבות והתנאים שעל ידם יוכל לתקן ולמלא ייעודו ותפקידו בעולמו. כל תנאי החיים של האדם בגשמיות וברוחניות, הטובים והרעים, כולם ניתנו לו לפי תיקון עולמו, ועל זה נאמר 'לך לך' – היינו אל ייעודך, אל תיקון נשמתך, אל מה שאתה צריך לתקן בעולם הזה, שזה עיקר תפקידו של האדם"

(נתיבות שלום, הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל)

  שבת שלום מגילי והמשפחה

פרשת לך לך

הקדמה למשחק: בפרשה מסופר על מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים, ששיאה לקיחת לוט האחיין של אברם  ושרה בשבי.

וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם
ארבעה מלכים נגד חמישה מלכים:

עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר.

אחת העיר המותקפות והמנוצחות היא סדום, היכן שגר לוט האחיין של אברם, והוא נלקח בשבי:
וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יֹשֵׁב, בִּסְדֹם

פליט מגיע ומספר לאברם שלוט נלקח בשבי. מי שלח את הפליט, וכיצד יודע הפליט על הקשרים בין לוט ואברם? זו שאלה לעיון ולמחשבה.
וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם.

אברם יוצא עם אנשי ביתו (חניכיו, מי הם? עוד נקודה מעניינת לדיון ולמחשבה) על מנת לשחרר את לוט.
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.

אברם נלחם ומנצח, מציל את לוט וזוכה בשלל:
וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.

המשמעות היא שאברם נלחם בארבעת המלכים המנצחים (שנצחו כבר חמישה מלכים) והוא אכן עושה את זה ומנצח בעצמו. יוצא שאברם ניצח תשעה מלכים עד כה.

לאחר המלחמה יוצא לקראת אברם מלכי-צדק מלך שלם.
וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן.
וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר:  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ

מי? איזו עיר? איפה הוא היה במלחמות שהתרחשו עד כה? לצד הוא מי הוא?
הרבה שאלות לעיון ולהעמקה. אנחנו נדון בהן בשולחן השבת וב"חבורת הסיפור והפרשה" של מניין ארזים…מצטערת שלא אוכל לפרט כאן את הכל.

לפי אחת הגישות להבנת הפרשה מלכי-צדק יוצא לקראת אברם ואנשיו עם לחם ויין, כי זה מנהג המקומיים כלפי המנצחים. הגשת הלחם והיין ללוחמים המנצחים מבטאת כניעה ללא צורך במלחמה (קצת דומה למה שעשו הגבעונים ליהושע בן-נון בכיבוש הארץ).

אם כך יוצא שאברהם ניצח עשרה מלכים.

אברם נותן למלכי-צדק מעשר. מעשר הוא החלק העשירי בשלל. למה אברם נותן לו חלק בשלל מלחמה שבה לא השתתף?

וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל
אולי זו הדרך של אברם "לכבוש" את מלכי-צדק ולכבול אותו בנאמנות אליו, כך הוא עושה אותו שותף שלו, לניצחונותיו, לריבונותו ההולכת וגדלה על הארץ.
ליד שולחן השבת נשחק שני משחקי אסטרטגיה.

משחקים משפחתיים לפרשת לך לך:

משחק ה-100

שני שחקנים מתחילים לחבר מספרים בין 1-10. כל שחקן בתורו אומר איזה מספר ירצה להוסיף, המטרה להגיע בדיוק למספר 100. המנצח הוא שמגיע ל-100, כלומר הוא את הסכום הדרוש, כדי להגיע ל-100 בדיוק.

*כיוון שאנחנו בפורום משפחתי המונה יותר משני אנשים, וכן שחקנים בעלי יכולות שונות ולא שוות, נחלק את בני המשפחה לשתי קבוצות ונעבוד בשיתוף פעולה. רמז להצלחה: תכנון לאחור…

דוגמא למהלך משחק:

שחקן א: 7

שחקן ב: 8 (הסכום 15)

שחקן א: 3 (הסכום 18)

שחקן ב: 5 (הסכום 23)

וכך ממשיכים עד שאחד/אחת מהשחקנים בתורו מגיע לסכום 100.

נים NIM

אם אתם משחקים אבן-נייר-ומספריים על מנת להחליט מי זוכה שהטבה מסוימת (ראשון במקלחת, לדוגמא), אז הנה משחק אסטרטגי עתיק הדורש יותר מחשבה ויותר תכנון ממזל, כדי לנצח:

נציב על השולחן ערמות של קפלות/לגו/אבני לגו/גולות (במקור משחקים עם גפרורים).
בכל תור כל שחקן (או נציג של קבוצה) יכול לקחת כל מספר קפלות שהוא רוצה אבל רק מערמה אחת. המנצח במשחק הוא מי שלוקח את הקפלה האחרונה מהערמה האחרונה. מותר לקחת בבת אחת ערימה שלמה.

התחילו עם שלוש ערימות: ערמה 1 – 5 קפלות, ערמה 2 – ארבע קפלות, ערמה 3  – שלוש קפלות.

שבת של שלום ושמחה מגילי והמשפחה

פרשת נח

תמונה נח תשעט

פרשת נח
הפוסט הזה נכתב כחצי לפני שבת. כבר שעתיים שאני יושבת ולומדת עם הילדים ובלעדיהם, בכל זאת לי יש יותר סבלנות ונחישות, עד שאני מצליחה לגבש דבר תורה כלשהו על הפרשה.
את השולחן עצמו ערכנו מזמן.זה השולחן שהכי קל לערוך בכל השנה – מוצאים חיות, מסדרים בזוגות. אפילו יש תיבת נח שסבא חיים שהביא לנו לפני כמה שנים.
הילדים ערכו את השולחן, נדבו חיות מאוספים שונים. צחקנו קצת, שינינו קצת, בנינו, פירקנו. יש שולחן.

אבל כמה מילים – מה עם לימוד קצר על הפרשה?

ספר בראשית הוא הספר הקשה ביותר בעיני, מכל החומשים, ללמד את הילדים. לכאורה הסיפורים מוכרים, אבל הם בכלל לא פשוטים. כל העמקה בסיפור מעבר למה שלמדנו בגן גוררת שאלות רבות ותשובות לא פשוטות. גם הפרשנים לא מתמודדים עם סיפורי המבול. יש מדרשים, ויש פירושים על לפני המבול ואחרי המבול, ואין הרבה "חומר".

אישי היקר הראה לי את המדרש על עוף החול הפלאי הנמצא גם הוא בתיבת נח, במסעה אל "העולם החדש".

הצצה אל החיים בתיבת נח, כפי שסיפר בנו של נח, שם, לאליעזר עבד אברהם:

אָמַר לוֹ אֱלִיעֶזֶר לְשֵׁם הַגָּדוֹל: אַתֶּם הֵיאַךְ הֱיִיתֶם?

אָמַר לוֹ: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לָנוּ בַּתֵּבָה.

בְּרִיָּה שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּיּוֹם הֶאֱכַלְנוּהָ בַּיּוֹם;

בַּלַּיְלָה – הֶאֱכַלְנוּהָ בַּלַּיְלָה.

זָקִית זוֹ – לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַבָּא מָה הִיא אוֹכֶלֶת.

פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַתֵּךְ רִמּוֹן: נָפְלָה תּוֹלַעַת מִתּוֹכוֹ וַאֲכָלַתָּה.

מִכָּאן וְאֵילָךְ הָיָה גּוֹבֵל לָהּ חִזְרָא שֶׁהִתְלִיעָה וְאָכְלָה.

 

הַחוֹל (ציפור ששמה ”חול“), מְצָאוֹ אַבָּא יָשֵׁן בְּזָוִית שֶׁל הַתֵּבָה.

אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא הָיִיתָ תּוֹבֵעַ מְזוֹנוֹת?

אָמַר לוֹ: רְאִיתִיךָ טָרוּד וְאָמַרְתִּי: לֹא אֲצַעֶרְךָ,

אָמַר לוֹ: חוֹשֵׁשׁ הָיִיתָ בְּצַעֲרִי – יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא תָּמוּת.

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים" (איוב כט, יח).

(ילקוט שמעוני לבראשית, סימן נט‘)

 

ליד שולחן השבת נשוחח על סיפור המבול ותיבת נוח המוכר לנו עוד מימי הגן, ועל חלקיו הפחות מוכרים – השמדת האנושות ויצירתה מחדש, ועוף החול המקשר בין שני חלקי העולמות.

שבת שלום מגילי והמשפחה

פרשת בראשית

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. (בראשית א,ג)

העולם נברא בדיבור, באמירה.
לפעמים מילה יכולה להיות עולם ומלואו של משמעות, של שמחה, של אהבה או של עלבון ואכזבה.

האם תצליחו למצוא את המילים המסתתרות בין האותיות המפוזרות על השולחן?

משחק משפחתי סביב השולחן:
1. אחד מבני המשפחה בוחר אות (כמו שבוחרים ב"ארץ עיר", הוא אומר בשקט, בלב, את האותיות ואז עוצרים אותו).
2. כעת, לפי תור, כל אחד מבני המשפחה (חוץ מהאדם שבחר את האות) צריך לומר מילה אחת חיובית (כמו תכונה), או נייטרלית (כמו חפץ או מקום) שמתחילה באות הנבחרת.
3. הסבב ימשיך, עד שאחד מבני המשפחה לא ימצא מילה לומר.
4. בחרו אות חדשה והמשיכו…


נשים לב שהרבה מילים משמעותיות וחשובות מתחילות באות א':
אלוהים, אהבה, אמא, אבא, אחים, אחיות, אויר, אוכל, אש, אחריות, אומץ, אחד, אנושות, אוצר, אור, אושר, אמת.



התורה מתחילה באות ב', במילה "בראשית".
מה דעתכם? מדוע התורה לא מתחילה באות א'?

קראו על כך ב"מדרש האותיות":
אמר ר' עקיבא: אלו עשרים ושנים אותיות שבהן נתנה כל התורה כּלה, והן חקוקין בעט שלהבת על כתר נורא של הקב"ה. ובשעה שבקש לבראות את העולם, ירדו ועמדו לפני הקב"ה.

זה אומר לפניו: בי תברא את העולם, וזה אומר לפניו: בי תברא את העולם.

בתחילה נכנס תי"ו (האות ת') לפניו, ואמר לפניו: רבונו של עולם! רצונך שתברא בי את העולם?

שבי אתה עתיד ליתן תורה לישראל על ידי משה, שנאמר: תורה צוה לנו משה.

השיב הקב"ה ואמר: לאו, מפני שאני עתיד לעשות בך רושם על מצחות האנשים, שנאמר: "וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים" (בנבואת יחזקאל) . מיד יצא מלפניו בפחי נפש.

ואחר כך נכנס שי"ן, וכן כל אות ואות. ואחרי כולן נכנס בי"ת, ואמר לפניו: רבונו של עולם, רצונך שתברא בי את העולם? שבי אומרים בכל יום: "ברוך ה' לעולם אמן ואמן". השיב הקב"ה: הן, ברוך הבא בשם ה'. מיד קבלו הקב"ה וברא בו את העולם בבי"ת, שנאמר: בראשית ברא. ואל"ף, כיון שראה את הקב"ה שקבל ממנו לברא את העולם, עמד לו לצד אחד ושתק, עד שקרא לו הקב"ה ואמר לו: אל"ף, מפני מה אתה שותק ואין אתה אומר לי כלום? השיב אל"ף ואמר לו: רבונו של עולם! מפני שאין בי כח לומר לפניך כלום, שכל האותיות מחושבים במנין מרובה, ואני במנין מועט. בי"ת בשתים גימ"ל בשלשה וכן כולם, ואני באחד. השיב הקב"ה ואמר לו: אל"ף, אל תתירא, שאתה ראש לכולן כמלך. אתה אחד ואני אחד, והתורה אחת שאני עתיד ליתן בך לעמי ישראל, שנאמר: "אנכי ה' אלקיך":
(ילקוט שמעוני בראשית רמז א').

שבת שלום ושמחה,

גילי

פרשת וזאת הברכה

פרשת וזאת הברכה

את פרשת וזאת הברכה לא קוראים בשבת כמו את שאר הפרשות.
את פרשת וזאת הברכה קוראים בחג שמחת תורה, וכיוון שזו הפרשה שמסיימת את הקריאה בתורה, מיד מתחילים לקרוא בספר בראשית את פרשת בראשית – סוף זה תמיד התחלה…

זו פרשה שהפרושים והשיעורים עליה נבלעים בתוך דברי התורה של חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור וסוכות.

בתצוגת השולחן בחרתי לשלב את הפסוק מהפרשה "תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב" – פסוק שמשמעותו היא שהתורה ירושתנו, היא מה שקיבלנו מהקב"ה וגם ממשה, שממנו אנו נפרדים באופן סופי עם סיום הקריאה בתורה. לכן התורה נמצאת במרכז השולחן, מוקפת באנשים, ומשה עומד בנפרד – כי משה נפרד מאתנו ומת בסיום הפרשה.

מסביב לבובת ספר התורה הצבתי בובות אנשים, והשתדלתי שיהיו מגוונות, על מנת להביע את הרעיון שהתורה שייכת לכולנו,וכל אחד ואחת מאתנו שונים זה מזה. העמידה מסביב במעין מעגל מציינת שאין מי שהתורה שייכת לו יותר מאשר לאחר, וכן מזכירה לנו את מנהג ההקפות בבית הכנסת בשמחת תורה (אפשר לכתוב בגוגל "הקפות שמחת תורה", למי שלא מכיר את המנהג).

ח-ז-ק    ח-ז-ק    ו-נ-ת-ח-ז-ק !

מצגת וזאת הברכה

פרשת האזינו



"וזהו פירוש "האזינו השמיים ואדברה ותשמע מארץ אמרי פי", כי הנה אמרו חז"ל שהאדם יש בו חלק שהוא כמלאך, ויש בו חלק שהוא כבהמה. ועל זה מרמז הכתב שעל כל חלקי האדם לשמוע את דבר ה'.
האזינו השמיים ואדברה- הם האיברים העליונים השמימיים, המוח והלב.
ותשמע הארץ אמרי פי – הם האיברים הארציים והחומריים, שמושכים את האדם לארציות וחומריות ותאוות.
אל כולם מדבר בתמידיות דבר ה'. (פירוש הנתיבות שלום)

אנו לומדים מהפירוש שניתן לחלק את האדם לשני חלקים – האיברים העליונים שהם המוח והלב, והאיברים התחתונים שהם מהבטן ומטה.
המוח והלב הם האיברים שאנו משתמשים בהם כדי לתאר את מקור המחשבות, הרגשות והרצונות שלנו.

כאשר משה מדבר, משתמש בשפה של מילים, שהיא ייחודית לבני אדם, אנו נדרשים להקשיב עם המוח והלב, לתת תשומת לב מיוחדת. משה מדבר כבר "ספר שלם" אנחנו עוד מעט נסיים לקרוא ספר שכולו דברים-דיבורים.

לעומת איברי-השמיים שאליהם משה מדבר, ישנם איברי-הארץ שאליהם משה אומר.

אמירה היא דיבור פשוט. גם בעלי החיים מסוגלים לומר שנעים או לא נעים, חם/קר, חשים רעב וצבא, מפחדים או נהנים. אמירה המבטאת רעיון מופשט היא כבר דיבור.

לפי חז"ל האדם עצמו כולל את השמיים ואת הארץ, ולכן כשמשה פונה לשמיים ולארץ הוא פונה לאדם השלם על שני חלקיו.

לחוש השמיעה יש כמה פעלים: האזנה, הקשבה, שמיעה והסכת.
שמיעה – היא החוש עצמו, הצלילים והקולות שנקלטים באוזן. כשיש רעש פתאומי וחזק, אנו שומעים רעש.
האזנה – ובלשון התורה – להטות אוזן או לכרות אוזן, היא הפעולה שהאדם שמולנו עושה כאשר הוא מפנה את תשומת לבו לכך שמדברים אליו. האזנה נעשית בכוונה ובאופן פעיל, בשונה מהשמיעה שהיא החוש הסביל (הפסיבי).

הקשבה – הקשבה היא הפעולה שהאדם עושה כדי להבין את הנאמר לו, יחד עם האזנה, זה הריכוז של מי שמאזין ומקשיב. קרה לכם פעם שהייתם בחדר מלא אנשים, כמו כיתה או בית כנסת, ומישהו אחר אמר את השם שלכם בקצה השני של החדר ואתם "תפסתם את זה", שמתם לב שהזכירו את השם שלכם? יש לנו קשב מיוחד לדברים שמעניינים אותנו (כמו אנו עצמנו). כדאי לזכור את זה כשרוצים שאנשים יקשיבו לנו.

הסכת – על שולחן השבת שמנו סטטוסקופ, ובעברית מַסִכֶּת. הרופאה מקשיבה במסכת לקולות שנמצאים בתוך גופו של האדם, וכך מאבחנת את הנשימה, רחשי הלב ולחץ הדם. אם פעם ראיתם רופאה בודקת מישהו במסכת בוודאי שמתם לב להבעת הריכוז שהיתה על פניה. להסכית – להקשיב בריכוז רב.
ואולי להסכית זה להקשיב לרחשי הלב, להשתמש בחוש שמיעה "פנימי", כדי לשמוע את מה שנסתר מהאוזן (רעיון שלי).

המילה הסכת היא יחידאית בתורה – ”וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, אֶל כָּל-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הַסְכֵּת וּשְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם, לה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ; וְעָשִׂיתָ אֶת-מִצְו‍ֹתָו וְאֶת-חֻקָּיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.“ (דברים כז, פסוק ט).

 
לאחר שדנו בחלוקת האדם, נשים לב לסיום המאמר של חז"ל "אל כולם מדבר בתמידיות דבר ה'".
אני אוהבת במיוחד את המשפט הזה. האדם אינו רק "שמיימי" או "בהמי", האדם הוא מכלול, וה' מדבר אל האדם השלם כל הזמן. יהי רצון שגם אנחנו נדע לדבר אל האדם השלם העומד מולנו.



ליד שולחן השבת נשאל ונדון:
1. מה המשמעות של חלוקה של האדם?
חז"ל מחלקים לפי החלק שהוא "כמלאך", והחלק שהוא "כבהמה". המילה "בהמה" אולי נשמעת קצת מעליבה, אך זו אינה הכוונה של חז"ל. הכוונה היא שלאדם יש חלק שהוא כמו חיה – חלק שקשר לכוח החיים, להישרדות פיזית, לאינסטינקטים של אכילה והגנה על הגוף.
מה "מלאכי" או "שמיימי" במוח ובלב, לדעתכם? ומה "בהמי" בפלג הגוף התחתון, לדעתכם?

2. איך אם אתם הייתם מחלקים את האדם? לאילו חלקים הייתם מחלקים ומדוע?

 
שבת שלום ושמחה,

מגילי והמשפחה

ערב יום הכיפורים תשפ"ג

תהא שנת פלאים גדולים

ערב יום הכיפורים, אנחנו מבקשים לזרוע אור שישפיע לכל השנה.
הזדמנות לתת מכספי הכפרות לעמותת כנפי דרור – לזרוע אור, למנוע בריונות וחרם.
https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/86211

שנה טובה, מופלאה ומתוקה מגילי והמשפחה

פרשת כי תבוא

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא d7aad79ed795d7a0d7aa-d79bd799-d7aad791d795d790.jpg

פרשת כי תבוא

יש ביטויים שהם שגורים על פינו, כמו הביטוי שמופיע בפרשת השבוע:

ואֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (דברים כו,ט). הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" מופיע שש עשרה פעמים בתורה, ושלוש פעמים בפרשת השבוע.

מהו חלב ומהו דבש?

שאלה: האם החלב והדבש המוזכרים בפרשה הם אותם החלב והדבש שאנו אוכלים היום?

הלכתי ובדקתי לאיזה חלב הכוונה, חלב של פרה, חלב עיזים, או אולי חלב סויה?

ניסיתי לברר – האם הדבש הוא דבש של דבורים או דבש כמו "הדבש" של הבננה, כשהיא נראית רקובה ומבטיחים לנו שכדאי דווקא לאכול אותה, כי היא מאד מתוקה.

ליד שולחן השבת נדון בפירושים שונים לחלב ולדבש:

  1. חלב ודבש -מוצרים מהחי

ר' עקיבה אומר: 'חלב' – זה חלב ודאי, 'דבש' – זה דבש היערות. (מכילתא)

לפי פירוש זה: החלב- חלב צאן ובקר. הדבש- דבש דבורים.

נימוקים:

דבש – וְכָל-הָאָרֶץ, בָּאוּ בַיָּעַר; וַיְהִי דְבַשׁ, עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה (שמואל א יד,כה) – הדבורים אוגרות את הדבש על עצים וכשיש שפע הדבש ניגר על הארץ, כמו שמתואר בספר שמואל. כיוון שביערות יש הרבה עצים, ר' עקיבא מכנה את דבש הדבורים – דבש יערות.

חלב –  זה חלב של צאן, כי בני ישראל היו רועי צאן וזה החלב שהם מכירים, אז כשכתוב בתורה חלב, הכוונה לחלב של צאן.

  • חלב ודבש – מוצרים מהצומח

ר' אליעזר אומר: 'חלב' – זה חלב הפירות, 'דבש' – זה דבש תמרים. (מכילתא)

פירוש: חלב זה כינוי לפירות, דבש הוא תמרים שהם פרי.

נימוקים:

חלב – וַיְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ (במדבר יג,כז)

המרגלים הביאו אתם פירות, וכשהם אומרים שהארץ היא "שבת חלב ודבש" ומציגים פירות של ארץ ישראל זה אומר שחלב זה גם פירות.

דבש – אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ (דברים ח,ח)

בפסוק הדבש נמנה עם מוצרים מהצומח, ולכן גם הדבש הוא מהצומח. כיוון שארץ ישראל היא מקום שידוע בגידול תמרים, והתמרים מתוקים מאד, כמו…דבש, אם כך הרי שדבש הוא- דבש תמרים.

  • חלב ודבש – ביטוי לשפע של אדמת ארץ ישראל

אונקלוס מתרגם "ארץ זבת חלב ודבש" – "ארעה עבדא חלב ודבש", כלומר ארץ שמוציאה מתוכה חלב ודבש. ארץ שמצמיחה דברים מתוקים וטובים ומזינים ועסיסיים כמו חלב ודבש.

חלב ודבש – כמו החלב הניגר והדבש הנוזל, כך אדמת ארץ ישראל שופעת יבולים .



  • חלב ודבש – אוטופיה של שפע

וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ ה' אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; (שמות יג,ה)

רש"י מפרש: "זבת חלב ודבש – החלב זב מן העזים והדבש זב מן התמרים ומן התאנים"



רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני, וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר: היינו זבת חלב ודבש

תרגום: רמי בר יחזקאל הזדמן לבני ברק, ראה אותן עזים שאוכלות תחת עצי התאנה, ונטף דבש מן התאנים וחלב נטף מהן ומתערבים זה בזה.(כתובות קיא ע"ב)

הרי לפנינו תיאור אוטופי ציורי של שפע ותענוג – עזים הנהנות ממתיקות התאנים, תוך כדי שהן שופעות חלב.

  • חלב ודבש – שָמֵן ומתוק

"מה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לאכל מכל (פירות) הארצות. אי קלים לא יהיו שמנים? תלמוד לומר 'ארץ זבת חלב ודבש' – שמנים כחלב ומתוקים כדבש" (ספרי דברים לז)

כמו קלילות רגליו של הצבי, כך פירות ארץ ישראל מתעכלים בקלות (או צומחים בקלות?). אך כדי שלא נחשוש שהקלילות היא "על חשבון" העסיסיות והמתיקות, הרי שמובטח לנו שהפירות המיוחדים של ארץ ישראל הם גם קלים (מתעכלים), שמנים- מזינים (כחלב, חלב הוא כינוי גם לחלק השמן בבשר) ומתוקים כדבש (כמשהו שכולנו נסכים שהוא מתוק 🙂 ).

סביב שולחן השבת נדון:
ראינו שאפשר להבין את הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" בכל מיני אופנים ובכל מיני מובנים.

על מה אתם חושבים כאשר אתם אומרים "זבת חלב ודבש"? מה הפירוש שלכם?

                                                                                 שבת שלום, מגילי והמשפחה



  • פוסט
  • בלוק

Summary

ניראותציבורי

פרסוםUTC+0 אוגוסט 27, 2021 6:16 am

כתובת אינטרנטshabbattable.blog/2021/08/27/פרשת-כי-תבוא/להדביק לראש האתרמאתפרחלהעביר לפח

4 גירסאות

קטגוריות

תגיות

תמונה ראשית

תקציר

דיון

פתח פאנל פרסום

  • פוסט