הפרשה הקודמת הסתיימה במסע של יעקב ומשפחתו בחזרה לארץ כנען. יעקב שב לארצו לאחר שנים רבות בחרן. השיבה מלווה בחשש, שכן יעקב ברח מכנען מפני זעמו של עשיו אחיו.
האם הזמן שעבר הקהה את הרגשות הקשים או החריף אותם?
יעקב לא יודע.
על כן הוא מתכונן לפגישה עם עשיו בכמה דרכים:
1. שולח מתנות לעשיו – צאן ובעלי חיים. אפשר לראות את חלקם בתמונת השולחן.
נדון עם הילדים:
האם שליחת מתנות לאדם שכועס עלינו יכולה לעזור להפיג את הכעס? מה מטרתו של יעקב, מה תפקידן של המתנות? למה אנשים נהנים לקבל מתנות?
2. יעקב מתפלל לקב"ה שיעזור לו בפגישה עם עשיו, ואף מבקש הצלה.
פסוקים אלו הולחנו וניתן לשיר אותם. הנה קישור ללחן:
3. יעקב מתכונן לאפשרות שעשיו בא להרוג אותו כמו שנשבע שיעשה. יעקב מחלק את העם אשר אתו (למה הכוונה? כדאי להסתכל בפירושים), את הנשים והילדים לשתי מחנות-שתי קבוצות. התורה משתמשת במילה "ויחץ". אך "ויחץ" אין הכוונה לחצי-חצי. הכוונה לשני חלקים, לאו דווקא שווים. על השולחן סידרנו שני מחנות – מחנה של האמהות – לאה ורחל וילדיהן, ומחנה של השפחות – בלהה וזילפה וילדיהן. בתמונה של השנה שעברה (לא מופיעה כאן) סידרנו מחנות בחלוקה אחרת, ככה זה כשיש פירושים שונים.
בלילה שלפני הפגישה עם עשיו יעקב מתעורר באמצע הלילה ומצבו מתואר כך:
אהא שאלו את הילדים כיצד לדעתם ניתן להבין את הפסוק?
אם כתוב שיעקב לבד, אז איך יש עוד מישהו עמו?
אולי במילה "לבדו" הכוונה היא שיעקב צריך להתמודד עם האיש במאבק לבדו=ללא בני ברית.
מי האיש הזה ומהיכן הגיע?
רש"י אומר – האיש הוא מלאך – השר של עשיו והוא נאבק ביעקב.
האם זה מאבק אמיתי או מאבק בחלום?
יעקב כבר פגש מלאכים בעבר – בחלום שלו על מלאכים שעולים ויורדים בסולם. אבל זה היה חלום, האם גם עכשיו מדובר בחלום?
הרמב"ם (ר' משה בן מימון) אומר לנו שכל דבר שקשור במלאכים זה בעצם חלום, זו נבואה, ולכן יעקב חולם שהוא נאבק במלאך.
הרמב"ן (ר' משה בן נחמן) אומר שהמאבק היה באיש ממש, עובדה שכתוב שהמלאך נוגע ביעקב בירך וכתוצאה מכך יעקב צולע. אם יעקב נפגע וצולע, אז זה קרה באמת!
ר' אברהם בן אברהם (הבן של הרמב"ם) אומר שלפעמים אנו חולמים חלום, והחלום גורם לנו להרגיש משהו אמיתי-פיזי. חלום מפחיד יכול לגרום לנו לדפיקות לב של בהלה, וחלום על משהו כואב יכול לגרום לנו להרגיש כאב ממש.
על השולחן שמנו איש ועליו מעין מסכת-אש (מפלסטיק), וככה אנו משאירים לדמיון את ההכרעה האם מדובר במציאות או בדמיון.
מה שבטוח זה שיעקב מרגיש שהוא נמצא במאבק.
אם תתבוננו בתשומת לב בתמונות תגלו שאתם יודעים איזה אדם ממשפחת יעקב מייצג כל בובה.
התבוננו ומצאו את:
יעקב, רחל, לאה, זלפה, בלהה, ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, אשר, דינה, עשיו, אנשי עשיו.
לסיום, מצגת התמונות עם מוסיקה דרמטית, כיאה למתח שמעורר הסיפור:
יעקב ועשו אחים. בין אחים יש הרבה רגשות. אחים הם לא כמו הורים או בעלי סמכות (יש תרבויות שבהן מכבדים מאד את האחים המבוגרים, כמו בתרבות האתיופית), אחים הם לא רק חברים, כי הם ממש מהמשפחה שלנו. כשאנחנו צעירים – האחים שלנו הם כורח המציאות, כמו קין והבל, כמו ישמעאל ויצחק – נולדנו לאותם הורים, ואנחנו צריכים להסתדר אחד עם השני. כשאנחנו מתבגרים האחים יכולים להפוך לחברים טובים מבחירה שלנו, שהיא נוספת על ה"בחירה" הביולוגית. כך עשו משה ואהרון.
נשים לב שמשה ואהרון הם דוגמא לאחים שמכבדים ושמחים זה בהצלחתו של זה, למרות שהם לא גדלו ביחד. אהרון גדל בבית עמרם ויוכבד, ומשה גדל בבית פרעה. גם משה וגם אהרון היו יכולים להיות יותר חברים מאשר אחים, אך התורה והמדרש מדגישים את קשר האחוה שלהם – קשר האחים הביולוגי על פני הקשר החברי/נפשי.
בפרשת השבוע נקרא על פגישתם של יעקב ועשו – אחים שלפני עשרים שנה רבו והתחרו ביניהם, ומה יהיה כעת? האם יהיה אחים-שונאים, האם יהיו אחים מכבדים?
מצד אחד הם עדיין לא התפייסו מהמריבה הקודמת, מהצד השני, כבר עבר כל כך הרבה זמן – אולי אפשר פשוט להתחיל מההתחלה?
המדרש מציין שני רגשות עזים ביחד לאחים – שנאה (עם קנאה) ואהבה (ועם אהבה גם חיבה וכבוד). השנאה – בלשון יחיד, מיוחסת לאדם הבודד "קין שנא להבל" – אין הדדיות. אין צורך בשניים כדי להרגיש שנאה. האהבה – בלשון רבים, "אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה וּמְחַבְּבִין זֶה לָזֶה ". ברגשות חיוביים יש הדדיות.
לפני הפגישה של יעקב עם עשו, יש ליעקב רגע מאד בודד " וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ" (לב,כה). כשיעקב לבדו הוא צריך לקבל החלטה האם לפגוש את אחיו מתוך שנאה, שהרי בגללו נאלץ לברוח ולחיות הרבה השנים הרחק ממולדתו ומבית אביו, או האם יפגוש את אחיו מתוך אחוה?
גם עשו צריך לקבל החלטה דומה, ועד רגע הפגישה עצמה, אנחנו לא יודעים וגם האחים לא יודעים מה יהיה. ואז עשו אומר "אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ" (לג,ט). והמילים האלו מסכמות את הכל ומאפשרות לאחים להמשיך הלאה.
ליד שולחן השבת נבקש מכל אחד מבני המשפחה לספר משהו שלמד מאחיו או מאחותו, או על חוויה
משותפת מיוחדת עם אח או אחות. אני מציעה שההורים יתחילו, כדי לתת השראה לילדים. שבת שלום ואחוה, מגילי והמשפחה
בשנה שעברה הילדים הכינו מצגת שהמחישה את המתח בפגישה בין האחים. הנה השולחן של השנה שעברה:
בפרשה של השבוע הקודם יעקב מקבל מאביו יצחק ברכות ובהן גם את הברכות שיועדו (לכתחילה? לכאורה?) לאחיו עשיו. כשעשיו מגלה זאת הוא כועס על יעקב ומאיים להרוג אותו. יצחק ורבקה ההורים של שניהם מחליטים לשלוח את יעקב לחרן אל משפחתה של רבקה. יעקב יעבוד שם ויתחתן ויקים משפחה ואחר כך יחזור לכנען. פרשת השבוע "ויצא" מתחילה במסעו של יעקב לחרן.
יציאה והליכה הן פעולות ערניות ופעילות, בעוד שכיבה היא מצב של פסיביות. רש"י מתעכב על המילה "וַיִּשְׁכַּב", שנראית מיותרת – כבר נאמר כי יעקב לן במקום. למה לפרט שהוא שוכב? הסיבה: עד כה יעקב רגיל ללמוד ולשרת בבית המדרש של עֵבֶר, להיות פעיל, קרוב למורה, מסייע ולומד ממנו. שכיבה לישון היא מצב חדש עבורו – הפסקה מהפעילות והלימוד.
כאשר יעקב יוצא מבאר שבע, הוא עוזב גם את סדר היום המוכר לו – עובר מעולם של לימוד לעולם של עשיה. המעבר הזה יכול להיות מעייף מאוד, ולכן מצוין במפורש כי הוא שכב לישון. יעקב יוצא מבאר שבע, מבית אביו ומארץ כנען – הארץ שהובטחה לו ולאבותיו. אך האם זו יציאה שהוא בחר בה? לא לגמרי.
יצחק מצווה עליו: “קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ” (בראשית כ"ח, ב') – כלומר, ללכת למקום שבו יוכל להינשא מבנות המשפחה. אך המציאות מורכבת יותר: עשיו כועס עליו, ואולי גם יצחק כועס או מאוכזב. לכן שולחים אותו רחוק מהבית.
יעקב נשלח לבית לבן – משפחה שמוכרת בתחכום וברמאות. קשה לראות בכך שליחות מכובדת; זה דומה יותר לגלות מאולצת, דרך שמטרתה להרגיע את המתח והמריבה בבית. כאשר שני אחים רבים, כמו יעקב ועשיו על הברכות, ומחליטים לשלוח אחד מהם מהבית – בדרך כלל שולחים את מי שנתפס כאחראי יותר או כמי שמרכז המחלוקת עליו.
דיון משפחתי: כיצד יעקב תופס את יציאתו לחרן? נמקו את השערתכם.
כשיש התנגשות בין הרצון הפנימי לעשיה בפועל – נוצרת עייפות. כל זמן שיעקב היה בבית המדרש של עֵבֶר, היה במקום הנוח והטבעי שלו, עוסק בלימוד ופעילות משמעותית, אך כעת יוצא למציאות חדשה, שונה ומאיימת וזה מעייף.
פירוש ילקוט שמעוני:“וִיפְגַּע בַּמָּקוֹם” – ביקש לעבור, ונעשה העולם כותל לפניו.
שיחה משפחתית: מכירים את התחושה שהגענו למקום מסוים ונתקענו? זה מה שקרה ליעקב – הוא יוצא לחרן, אך פתאום העולם נראה בלתי עביר, כמו לנסות ללכת לתוך קיר. שתפו מתי הרגשתם תקועים ואיך הצלחתם "לעבור את הקיר".
אחת הדרכים להתמודדות עם בעיה של תקיעות היא ללכת לישון, להרגיע את עצמנו, לעצום עיניים ולתת לגוף ולנפש להתחיל מחדש, כשנקום נתתבונן בעיניים חדשות על הבעיה ועל הקושי (ניתן לקרוא הסבר הרמב"ם בעניין בבלוג).
יעקב ישן וחולם. וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (בראשית כ"ח, י'-י"ב) כשהתורה מספרת על חלום ברור לנו שמדובר בנבואה ולא בסתם מראה אשר כַּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאוּהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה (איוב כ', ח').
תכונות הסולם
1. סולם לא עומד בפני עצמו, יש להציב את הסולם. מי הציב את הסולם בחלום יעקב? הרש"ר הירש מפרש את המילה סֻלָּם מהשורש ס.ל.ל, כלומר משהו שעולה, וכן לומד מהמילה מֻצָּב שהקב"ה הציב את הסולם מהשמיים לארץ, כלומר, כדי שיוכלו לעלות בו מהארץ לשמים, ממקום נמוך למקום גבוה. ואומר כך "כלל החיים עלי אדמות, כולל אפוא גם את חיי האדם, גם את חייו הוא, מטרתם איננה במישור – לא מבאר שבע לחרן – אלא תעודתם היא במרום וממרום; כל אשר בארץ מוזמן ומיועד להתעלות למטרה עליונה בשמים…רוחבו של סולם שמונה אלפים פרסאות (מסכת חולין צ"א, ע"ב)".
אם יעקב מרגיש שנעשה העולם כותל לפניו, ואין לו דרך משלו ללכת בה, הנה מגיע חלום הסולם ומראה שגם אם הארץ עצמה שטוחה וחסומה, הרי שדרכו יכולה להיות במישורים נוספים למישור הגאוגרפי של הציר באר שבע – חרן. הסולם נותן את האפשרות לעבור את הכותל ומזכיר ליעקב שדרכו היא תמיד למרום וממרום, כלומר דרך רוחנית-נפשית. רוחבו הפנטסטי של הסולם רומז ליעקב וגם לנו שבכל מקום שבו נפגע (שאליו נגיע, שנרגיש בו תקועים) נמצא הסולם, נמצאת הדרך להתחבר לייעוד שלנו. כדברי הרש"ר הירש "כלומר הסולם מגיע אל מעבר לכל הקשור בעולם התחתון, אך בכל מקום אפשר לעלות אל שלבו הראשון".
דיון משפחתי – למה לדעתכם התכוון הפרשן באומרו "בכל מקום אפשר לעלות אל שלבו הראשון"? ומה יגרום לאדם להעיז לעלות בשלב הראשון של סולמו? היעזרו בשאלות המנחות: מי הציב את הסולם ועל מה הוא נשען, היכן רגליו והיכן ראשו.
2. הסולם מורכב משלבים וממסגרת לימוד משפחתי – קראו את פירוש הנתיבות שלום (סלונים): "…שענין הסולם מורה על קביעות העבודה של יהודי בעולמו בענייני העולם הזה, שיהודי ימצא תמיד בתוך מסגרת של קדושה בתוך הסולם, שיעלה דרגה אחר דרגה עד וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, אך גם בירידתו יראה להשאר בתוך גבול הקדושה שלא יפול החוצה מהמסגרת של הקדושה". (פירוש נתיבות שלום על הפרשה).
התבוננו בסולם ובחלקיו. שלבים ללא מסגרת לא יחזיקו דבר, ומסגרת ללא שלבים לא תאפשר לאדם לעלות או לרדת בסולם. כיצד מגדיר הרבי מסלונים התקדמות, ירידה ונפילה בסולם? מה אנו יכולים ללמוד מזה?
3. טיפוס בסולם נעשה בידיים וברגליים כדי לעלות או לרדת מהסולם יש צורך בשלוש נקודות מגע בכל רגע נתון – שתי ידיים מחזיקות ורגל על שלב דוחפת בזמן שהרגל השניה מתרוממת, נעמדת על השלב הבא ודוחפת את הגוף כולו הלאה. נלמד מזה "שכאשר יהודי אחוז בתוך מסגרת של תורה, הריהו יכול לעסוק בכל ענייני העולם הזה והם מביאים אותו לוְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו (בראשית כ"ח, י"ג)" (פירוש נתיבות שלום).
לימוד משפחתי: יעקב עובר מעולם רוחני של לימוד בלבד לעולם של עשיה, עבודה, נישואין וגידול ילדים. מראה הסולם מלמד אותו שדרך העשיה הוא יתעלה גם ברוחניות. תנו דוגמאות משלכם לעיסוק בענייני העולם הזה שמביאים להתעלות רוחנית. שכנעו את יעקב שגם בבית לבן הוא יוכל לעבוד את ה' תוך שיהיה טרוד בענייני העולם הזה.
עד כה עסקנו במראה הסולם, כי חוש הראיה והדמיון מאד חזק מבחינה אנושית. עם זאת עיקר החלום הוא המסר המפורש שיעקב מקבל. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו – על מי? על הסולם או על יעקב? מה דעתכם? לפרשנים שונים דעות שונות.
הקב"ה חוזר על הברכות שיעקב קיבל – ברכת הארץ והמשכיות השושלת שלו. למה, לדעתכם? נעזר במדרש הבא שמופיע במסכת חולין (צ"א, ע"ב): וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. – יעקב רואה את המלאכים עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה (בפוטנציאל הרוחני של יעקב, כפי שיהיה בעתיד, פירוש רש"י), ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה (ביעקב כמו שהוא עכשיו, לבדו, חסר כל, בורח מבית אביו). והם מקנאים ביעקב ו"יורדים" עליו, על הפער בין מי שהוא יכול להיות למי שהוא עכשיו.
בחלום מתגלים רגשות שקשה לנו להכיר בהם בזמן שאנו ערים, וזה גם מה שקורה בחלום של יעקב – האם המצב הזה של חוסר ביטחון עצמי מוכר לכם? המשך המדרש: בחלום, מיד – וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו (רש"י: לשומרו). אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו – כאדם שמניף (במניפה) על בנו (מפני השרב או מפני זבובים מציקים)". הרש"ר הירש מסביר את החלק הזה של החלום כך: מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים הם שליחי אלוהים במידת הדין "הם רואים כל יש וכל אדם רק כפי מה שהוא ובאשר הוא שם. אולם ה' עומד על ידו, ה' במידת הרחמים. מידה זו מתגלה בעיקר בחינוך האדם והיא רואה לא רק עבר והווה, כי אם צופה כל נעלם ומעצבת עתידות. היא רואה באדם שבהווה את האדם שבעתיד, ואם יש בו שורש וגרעין טוב, היא שומרת עליו ומקדמת אותו". שיחה משפחתית: המלאכים מודדים את יעקב באופן מאד מדויק שיכול להיות מייאש. הקב"ה מאמין ביעקב, שומר עליו ומגן עליו מהמלאכים! ספרו על מסע שעשיתם שתחילתו היתה קשה, מה נתן לכם כוחות?
פרשת ויצא מספרת את סיפור יציאתו של יעקב מהאהל החם והתמים של ההורים. לאן יגיע יעקב? אם נתבונן בחיי האבות נראה שכל אחד מהם מלמד אותנו הליכות עולם הזה – ומתוך ההליכות – הלכות.
ה"ויצא" של אברהם אבינו התחיל כבר בילדותו. אברם הילד שומר בחנות הפסלים של המשפחה. בעולם שבו עובדים עבודה זרה, חזנות פסלים היא מקור פרנסה. אשה מגיעה לחנות ומביאה מנחת אוכל לפסלים. אברה הילד שואל מכוח ההגיון החקרני של ילדים – כיצד פסל אוכל אם הוא דומם? ומשם מפליג לתובנות האמונה בא-ל בורא עולם. הוא הורס את הפסלים ואת פרנסת המשפחה, ובאופן אירוני (מוקדם לגילו) ממציא סיפור שבו הפסלים רבו על מנחת האוכל. זה הילד שיגדל להיות מכניס אורחים – האדם שנדע על התפריט שהיה מגיש לאורחיו – עגל בחמאה ועוגות. אב-רהם – תפקיד האב המזין באוכל גשמי ורוחני. מאברהם אבינו אנו לומדים – הלכות אכילה.
גם יצחק אבינו התמודד עם "ויצא" משלו. בילדותו הוא נחשף לישמעל אשר "מצחק" (בראשית כ"א,ט), מעשה אשר מוביל לגירושו מהבית, שכן ישמעל מצחק באופן "לא נכון" או "לא יאה" (אני ממליצה להסתכל בפרשנים). יצחק לעומת זאת כן יודע לצחק נכון:
יצחק יודע ליצור אינטימיות אמיתית בין איש ואשתו, בין אדם ואלוהיו, בין האדם וארצו – יצחק הוא עובד אדמה בשונה מאביו ובנו רועי הצאן.
יעקב אבינו – עד פרשה זו יעקב חוסה באוהל החמים והתמים של הוריו. אפילו כשהוא מרמה (את אביו ואת אחיו) הוא בעצם ממלא הוראות, ולא יוזם.
יעקב מוברח מבית הוריו. הוא לא היה בורח אלמלא רבקה היתה שומעת את כוונותיו של עשיו להרוג אותו לאחר מות אביהם (שימו לב שיצחק יחיה עוד עשרים שנה, יעקב היה יכול להשאר לבטח בכנען), הוא לא היה יוצא מכנען אלמלא אביו הורה לו ללכת לחרן על מנת למצוא אשה מבנות המשפחה.
ביציאתו מבאר שבע יעקב נמצא בנקודה של שפל נוראי – הוא בודד, הוא חסר כל (על פי המדרש), הוא מנותק ממשפחתו.
יעקב לן על האדמה – לא ישן, כי שינה זה משהו שעושים במיטה. לינה – במקום שהוא לא הבית. זו הפעם הראשונה שהתורה מספרת לנו על שינה. אדם הראשון ואברהם אבינו – נרדמו או הורדמו, הקב"ה הפיל על אדם הראשון תרדמה על מנת שיוכל לברוא את האשה, ועל אברהם כדי לאפשר לו את נבואת ברית בין הבתרים. תרדמה זה משהו שנופל על הרגע. שינה – זו הפעולה שאדם עושה כדי…למה ישנים?
'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד' –
זו שינה. וכי שינה טובה מאד? אלא מתוך שאדם ישן קימעא, הוא עומד ויגע בתורה הרבה. ואף שהשינה היא הפסקה בפעילות השכלית, הרי היא נחוצה לבריאות הגוף, ולפיכך אם שם על ליבו שיהא גופו שלם וחזק, כדי שתהא נפשו ישרה לדעת את ה', והוא ישן כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. (רמב"ם)
השינה מטרתה לחזק את בריאות הגוף. במצב עירות ישנו חיכוך מתמיד בין הנשמה לבין הגוף. בין הרצונות הטבעיים, הארציים, התאוותניים לעיתים של האדם, לבין הרצון הגבוה של נשמתו. החיכוך הזה מעייף, לכן אנחנו הולכים לישון. שימו לב שצדיקים ואנשים שעוסקים כל היום במשהו שהוא ייעוד שלהם מתעייפים פחות, כי יש הלימה בין הנשמה והגוף. הלילה הוא בעצם ההתחלה…אנחנו מתחילים את היום בשינה, וכדי להתחיל יום חדש אנו חייבים להשאיר מאחורינו את היום הקודם, את הכאבים, העלבונות, הכעסים וכל מה שמכביד. זה מה שיעקב אבינו מלמד אותנו בכל שהוא הולך לישון ביציאתו מבאר שבע ופניו לחרן – קריאת שמע של ערבית
המלאכים שעולים ויורדים משתוממים כשהם רואים את יעקב. המלאכים יודעים שיעקב בשמיים זה – ואוו! זה אבי האומה, הבן של יצחק, הנכד של אברהם. ממנו יצאו 12 שבטים, על שמו יקרא עם ישראל. הם מסתכלים ואומרים : זה יעקב? זה? זה שאין לו כלום, ששוכב על הארץ? שהוא כזה לבד, אחד שבורח? האיש שנראה הכי עלוב באזור?
והם עולים ויורדים. הם בודקים זה – יעקב שאנחנו יודעים איך הוא יהיה, וזה יעקב כמו שהוא עכשיו. זה אותו יעקב? הוא יוכל להגיע לזה? והתשובה היא כן. ה' אומר ליעקב, אתה תהיה יעקב כמו שאתה רוצה להיות, כמו שאתה חולם להיות, כמו שאני תכננתי שאתה תהיה, כמו שראוי להיות הבן של אברהם ויצחק. עכשיו לילה, עכשיו הזמן הכי מפחיד והכי קשה, אבל אחרי הלילה יהיה יום , יהיה אור ואז אתה תקום ועם עבודה קשה וסיעתא דשמיא תהיה יעקב כמו שאתה יכול להיות. יש לך תקוה. (על פי הרצאה עלפרשת השבוע מפי פרופ' חביבה פדיה)
יעקב אבינו מלמד אותנו לישון ולחלום. יעקב יקום בבוקר – הוא יקיץ, ביקיצה טבעית שהיא סיום השינה (לא התעוררות, שהיא בכפיה), הוא יזכור את החלום, הוא יזכור את התקווה והוא ילך לחרן.
בחרן הוא יהיה יעקב, יעקב שעוקף את הכללים, יעקב שמעקם את הכללים, לא כי הוא תם שעושה מה שאומרים לו, אלא משום שזה מה שהוא צריך לעשות. אחרי הוא ישיג את חלומותיו, הוא יזכה בחלום נוסף, חלום החזרה לארץ כנען.
אני מצרפת את תמונת שולחן השבת של פרשת "ויצא" של השנה שעברה שעסקה בחלום יעקב. עם הילדים נוכל לשוחח על הפתגם "הכי חשוך לפני עלות השחר", על שינה ועל חלומות.
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן,
וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה'
עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה (בראשית כד,א)
ר' עובדיה ספורנו, פסוק ל"ה:
ד"ה על כן קראה שמו יהודה: … ונראה שהיו כל אלה שמות של קדמונים, כמו שמצינו קודם לזה… והיו בוחרים מהשמות הקודמים את הנופלים על לשון המאורע.
כשתינוקת נולדת מיד אנחנו שואלים – ואיך השם שלה, ואיך יקראו לה? עוד כשהתינוקת ברחם, אנו תוהים ומנסים לנסים – באיזה שם יבחרו ההורים?
בפרשת ויצא נולדים הילדים של יעקב – ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, נפתלי, גד, אשר, יששכר, זבולון, דינה ויוסף (בנימין טרם נולד). האמהות נותנות את שמות לילדים וגם מוזכרת הסיבה לבחירה בשם. יהודה – לאה בוחרת את השם הזה כאמירת "תודה" לה' על לידת הבן הרביעי.
ליד שולחן השבת נעיין בפרשה – ספר בראשית מפרק כט' פסוק לב' ועד פרק ל' פסוק כ', ונגלה את השם והסיבה של כל ילד. הילדים שבבגרותם יהפכו לשבטי ישראל. ליד שולחן השבת נשאל את ההורים שלנו ונספר : מה פירוש השם של כל אחד, ולמה נבחר השם הזה עבורו – קרוב משפחה, מאורע, תכונה.
מדרש תנחומא, פרשת ויקהל:
אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם:
אחד מה שקואים לו אביו ואמו,
ואחד מה שקורים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו;
טוב מכולם – מה שקונה הוא לעצמו.ונשאל את עצמנו, ומי שירצה גם ישתף -כיצד קוראים לו אחרים (החברים, המורים), וכיצד היה רוצה שיקראו לו "שם שקונה לעצמו" היום או בעתיד.
יעקב רחל ולאה וילדיהם יוצאים למסע מחרן לארץ כנען בגניבה. הם מחכים להזדמנות שלבן, אביהן של לאה ורחל לא יהיה בסביבה והם עוזבים את ביתו. זו עזיבה לתמיד, ולכן ברור מדוע לבן נרעש ונפגע כאשר הוא מגלה שבנותיו נכדיו וחתנו נעלמו. לבן רודף אחרי יעקב וכאשר הוא משיג אותו השיחה ביניהם עוסקת בכמה הנושאים. אחת הטענות של לבן היא שיעקב גנב ממנו את התרפים שלו. התרפים שמשו לעבודה זרה? מדוע שיעקב יגנוב תרפים? יעקב לא לקח את התרפים, רעיון השימוש בתרפים זר לו מאד ולכן הוא כועס במיוחד כאשר מאשים אותו בלקיחתם. אולי בגלל הוא הוא מקלל את מי שכן לקח אותם. הכתוב בפרשה מגלה לנו מי באמת לקחה את התרפים…
וַיַּעַן יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר לְלָבָן: …עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה–נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר-לְךָ מָה עִמָּדִי, וְקַח-לָךְ; וְלֹא-יָדַע יַעֲקֹב, כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם….וְרָחֵל לָקְחָה אֶת-הַתְּרָפִים, וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל–וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם; וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת-כָּל-הָאֹהֶל, וְלֹא מָצָא. כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט (קהלת)- למה הדבר דומה, לרועה שראה את הזאב שנכנס לחטוף כבש, נטל אבן וזרק בזאב, והלך בכבשו. וכך יעקב – קילל והיה סבור שהוא מקלל ללבן ולא היה יודע שקללתו הולכת על כבשתו. (מדרש אגדת בראשית)
למה רחל לקחה את התרפים? בכך דנו פרשנים שונים ואני ממליצה ללכת לקרוא בהם. עם זאת נראה בין שורות הפסוקים שלבן הבין שהתרפים אצל רחל, וכדי למנוע את השערוריה שהיתה פורצת אם יעקב היה מגלה זאת, הוא מחל על כבודו "ולא מצא" (מי שרוצה להפליג למחוזות ממש רחוקים של פרשנות יכול לנסות לקשור את "ולא מצא" של לבן ל"מצא אשה מצא טוב" מספר משלי).
ליד שולחן השבת נדבר עם הילדים על "שגגה שיוצאת מפי השליט" – על הנטיה האנושית להוציא פסק לפני שביררנו, חקרנו ושאלנו את כל הפרטים. כמו כן נוכל לדבר על המורכבות של חיים במשפחה שבה יש אמונות שונות, כמו יעקב ורחל שהאמינו באל אחד , אך דרו עם לבן עובד האלילים. כיצד חיים יחד כאשר יש אמונות שונות?
נשים לב לכך שיעקב ולבן כורתים ברית ובונים גלעד – גל של אבנים. בניגוד לחומה או לקיר שבהם האבנים מהודקות זו לזו ואי אפשר לעבור ביניהן, אבני הגל הן מפוזרות ויש בהן סדקים, ניתן להציץ ביניהן ואולי אפילו לפלס דרך צרה. יעקב ולבן מקימים גל אבנים ולא קיר, כי בית יעקב ימשיך להיות מאז ועד היו בשיח עם העולם ולא מנותק ממנו.
וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה, כז)פירוש הרש"ר הירש: וַיִּגְדְּלוּ – …כי ברית ה' הכרותה עם אברהם, חפצה באומה בריאה, שלמה ורעננה; מטרתה לבנות חיי עם שלמים על כל צורותיהם הרבגווניות, על מנת לכוון אותם אל התפקיד הגדול האחד: לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. הכוח והאומץ, לא פחות מהמחשבה והרגש, ימצאו שם את גיבוריהם העובדים לה', ובמקצועות שונים יקיימו כולם את התפקיד הגדול של הכלל.
"חנוך לנער על פי דרכו" – חנכהו למטרה הגדולה האחת על פי דרכו המיוחדת לו, בהתאם לעתיד הצפוי לו מנטיותיו. המושיב את יעקב ועשיו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי חיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, הרי מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשיו רק יצפה ליום, בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים, ויחד אתם תעודת חיים גדולה, שהכיר אותה רק באופן חד-צדדי, ובדרך שמעצם טבעו הוא סולד בה. אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשיו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשיו – היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז "הגיבור" שלעתיד לא היה הופך ל"גיבור ציד", אלא ל"גיבור לפני ה'" באמת.
הרש"ר הירש מסביר את השוני בין יעקב ועשיו לפי הפסוק כך: התכונה הבולטת של יעקב – אִישׁ תָּם, אדם המכיר רק כיוון אחד ומסור אליו. ישֵׁב אֹהָלִים – משלח היד שלו, העיסוק, כבן של יצחק וכנכד של אברהם, יעקב מעורב בחברה האנושית. נאמר אהָלִים, בלשון רבים, כדי לומר שהכוונה היא שיעקב מעורב בין האנשים, מצוי בעשיה החברתית כמו אברהם ושרה. על אברהם נאמר שהיה בפתח האוהל וכן על שרה שהיתה באוהל, והנה משלח היד הזה עבר אל הנכד יעקב. התכונה הבולטת של עשיו – אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, – לא סתם אדם שצד, אלא אדם שיודע לצוד. שורש המילה "צוד" קרוב ל"סוד" – תוכנית שאדם טומן בחובו, עד עת בוא ביצוע אותה תוכנית מתוך התגברות על כל הקשיים. את התכונה הזו אפשר לכוון לדברים טובים מאד וגם לדברים רעים מאד. אִישׁ שָׂדֶה – משלח היד של עשיו – השדה כאן במשמעות של מקום פרא שבו החזק, האלים והתככן שולט. בשונה מאביו יצחק שיצא לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לשוחח עם אלוהים, עשיו יוצא לצוד בשדה מכל הבא ליד חיות ואנשים (לפי פרשנים רבים כגון: רש"י ורבינו בחיי בן אשר).
לימוד משפחתי הרש"ר הירש מבקר את החינוך שנתנו יצחק ורבקה לילדיהם. קל לחשוב שאחים, במיוחד תאומים, יהיו דומים זה לזה בתכונותיהם, אך בפועל כל ילד ייחודי בדרכו. הרש"ר הירש מבחין בין המטרה הגדולה של החינוך – לשמור דרך ה' ולעשות צדקה ומשפט – לבין שיטת החינוך, כלומר האופן שבו מכוונים את הילד להגיע אל המטרה הזו, תוך התחשבות בתכונותיו ובנטיותיו האישיות. שיחה משפחתית: שוחחו על הערכים המשפחתיים שלכם, ושתפו כיצד כל אחד מבני המשפחה מגשים בדרכו ובאופיו הייחודי ערכים אלו. תרגיל מחשבתי: דמיינו מצב שבו כל הילדים במשפחה משתתפים באותם חוגים ובאותם שיעורי העשרה, בלי קשר למידת העניין שלהם, רק בשם השוויון. איך זה מרגיש? מה דעתכם?
מה מעורר בכם הפסוק הזה? לי היה מאד קשה לקרוא אותו. התנחמתי במילותיו של הרש"ר הירש: רגשות ההורים היו חלוקים ביחס לבניהם, אף עובדה זו שלא יכלה להשפיע לטובה. אחדות דעים ביחס לחינוך, ואהבה שווה לכל הבנים, גם אל הלקויים במידותיהם, הזקוקים לאהבה מסורה עוד יותר מהחולים בגופם, הם תנאי היסוד ואבני הפינה לכל חינוך. רבים מהפרשנים מנסים להסביר את העדפות ההורים כלפי הבנים, אך מה שהכי מצא חן בעיני הוא דבריו של הרש"ר הירש: לפעמים, גם אם יש הסברים, צריך לומר פשוט – זה לא בסדר להעדיף ילד אחד על פני אחר.
בהמשך נראה שיעקב עצמו, בדרכו, ממשיך את הדפוס של העדפה בין אחים – מה שמזמין אותנו לחשוב על ההשפעה של העדפות אלו לאורך הדורות.
הרש"ר הירש: וַיָּזֶד – לשון הפעיל משורש "זוד", שורש היסוד של "סוד" ו"צוד": להכין דבר זמן רב, ולהבשיל אותו כליל. מכאן: זדון – מעשה שנעשה ברצון ובמחשבה תחילה. לימוד משפחתי – פירושו של הרש"ר מכוון אותנו לחשוב שסיפור הנזיד ומכירת הבכורה לא היה תמים (למרות שיעקב אִישׁ תָּם) ולא היה ספונטני, אלא מתוכנן היטב עם רצון וכוונה. הנה מתברר שגם יעקב יכול להיות אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד. האם עשיו ידע להיות אִישׁ תָּם? לעשיו יש משהו שיעקב רוצה – להיות בכור. הוא רוקח מזימה – מזיד נזיד, כדי לגרום לעשיו "למכור" לו את הבכורה. האם, לדעתכם, אפשר באמת להעביר את הבכורה מילד אחד לשני? מה יעקב באמת רצה, לדעתכם?
פירוש "אור החיים": וַיָּזֶד יַעֲקֹב- אולי כי לצד שראה שהועילה לגימתו של עשו ליצחק לקח גם הוא דרך לבשל תבשילין לקרב לב אביו אליו כעשו. יעקב רואה ומרגיש את אהבתו של יצחק לאחיו, ומנסה להתקרב אל אביו באופן דומה, להיות "קצת" כמו עשיו. איך אתם מרגישים כשאתם קוראים את פירוש "אור החיים"?
פירוש הג"ן לאור פירושו של "אור החיים": יעקב אינו צייד המביא בשר הביתה, אלא מבשל עדשים. לעומת בשר, שנחשב יוקרתי, טעים וחד-פעמי, העדשים נושאות תכונות אחרות: הן מקיימות – אפשר לשמור אותן לאורך זמן, לזרוע אותן ולקצור מהן וחוזר חלילה. בסיפור שלנו הן מייצגות סבלנות, התמדה ויציבות, לעומת הבשר שמייצג רגעי עוצמה מהירים וחולפים*. כשיעקב מבשל את העדשים עבור יצחק, הוא לא מנסה להתחרות בעשיו בצייד ובעוצמה, אלא להראות את הדרך שלו – את הכוחות והערכים הייחודיים שלו. דרך זו מבליטה את החשיבות של השקעה לאורך זמן, סבלנות והתמדה – תכונות שיאפיינו אותו גם בהמשך חייו, כשהוא יחכה לרחל שבע שנים.
דיון משפחתי: קראו את המשך הסיפור של הנזיד והבכורה. ספרו אותו מנקודת המבט של יעקב, מנקודת המבט של עשיו, וגם מנקודת המבט של ההורים שלהם.
לסיום נקרא את סיפור נזיד העדשים והבכורה מנקודת מבטו של הרש"ר הירש:
וְיַעֲקֹב נָתַן – לא "ויתן יעקב": הוא נתן לו עוד קודם לכן, לא ניצל את רעבונו, כדי לכוף עליו את המכירה. גם יש "מכר" המתפרש במובן "הפקר", "נטש", כגון: "צוּרָ֣ם מְכָרָ֔ם" (דברים ל"ב, ל'), "יִמְכֹּ֥ר ה' אֶת־סִֽיסְרָ֑א"(שופטים ד', ט'). כל אותה מכירה לא זיכתה את יעקב בשום עדיפות או יתרון; נהפוך הוא, עשיו היה לשר וגדול, בשעה שיעקב עוד התענה עם הצאן; הרי שהבכורה לא היתה כרוכה בשום יתרון חומרי; לא היה הדיון כאן אלא ביחס להנהגה הרוחנית של הבית. נוסף על כך – על פי בבא בתרא ט"ז ע"ב – היו הנערים בני חמש עשרה שנה בלבד, והבכורה נמכרה רק בדרך משחק ילדים. גם בר קפרא (בראשית רבה ס"ג, י"ט) קורא להם "משחקים", ואין לדבר אפוא על סחר-מכר, או על עסק רציני כלשהוא. עשיו חוזר רעב לעת ערב, בשעה שיעקב טרוד בהכנת התבשיל: מהר תן לי מן האדום הזה, נפשי משתוקקת לו – כך אומר עשיו. יעקב נותן לו ואומר: כשם שאתה מתאוה לאדום הזה, כן אני נכסף לבכורה. כל היום אתה משוטט בשדה, וזה עתה תמהתי בעצמי, היאך יהיו פני הדברים כאשר ימות אבינו, ואוהל אברהם יהפך לסוכת ציידים; הילכך אני משתוקק לבכורה, כדרך שאתה מתאוה לנזיד. נוסיף על כך את המסורת שהובאה לעיל, כי בו ביום מת אברהם; אולי היה יעקב שואל את עצמו, איך היו פני הדברים, אילו ישמעאל במקום יצחק היהממלא את מקום אברהם; אולי היה מהרהר בלבו, הנה סבא מת, והנכד, שעתיד למלא את מקומו הרוחני-מוסרי, הנה הוא משוטט בשדות ושטוף בציד – הנה כי כן התנהגותם של שני הנערים מבוארת, כשם שהיא אפיינית. וכדרך שאז הם עמדו זה מול זה, כן יעמוד יעקב מול עשיו עוד מאות בשנים. ברצון ימסור יעקב את רכושו החומרי לעשיו המתאוה לו, אם הלה אך יאפשר לו למלא את תפקידו הרוחני והמוסרי.
*ההבחנה בין העדשים כמזון מקיים ומתמשך לבין חד־הפעמיות שבציד צמחה מתוך השיח המשותף עם עינבל, שאיירה את הרקמה לפרשה.
אביזרים: משטח פליימוביל ובובות פליימוביל של עבדי יצחק החופרים באר. בובת יצחק מפלסטיק. בתוך הבאר – מים חיים.
פרשת תולדות תמיד היתה קשה עבורי לקריאה, אפילו יותר מסיפור העקידה (בפרשת וירא).
סיפור ההחלפה בין האחים – החלפת הבכורה מהגדול לצעיר – אני בכורה!
סיפור גנבת הברכה של יעקב מעשו – אני בכורה!
האם יצחק מחליט לתת את ברכתו לעשו בניגוד לדעתה של רבקה, ולכן היא פועלת כך? האם רבקה יודעת משהו ("ורב יעבוד צעיר" כמו שה' אומר לה כשהיא בהריון עם שני הבנים), שיצחק לא יודע.
יש הרבה פירושים האם כשרבקה משכנעת את יעקב להתחזות לעשו ולהשיג את ברכת הבן הממשיך, מדובר במעשה רמאות, במעשה הצלה (שהברכה תגיע לאדם הנכון), ברוח הקודש, או מעשה בכוונה תחילה, שזו ברכה שצריך לקבל בתחפושת.
בשנה שעברה תמונת השולחן שלנו עסקה בהבדלים שבין עשו ויעקב:
השנה תמונת השולחן עוסקת בנושא שנראה חיוור ליד התככים והדרמות – חפירת בארות.
באר היא מקום, מוטיב ועניין מרכזי בחיי האבות, וגם בחיים שלנו.
באר היא שילוב של מעשה האדם – חפירת הבאר, והאלוהות – בריאת המים.
לכל אחד מאתנו יש ברז בבית, לפחות אחד :-) וזו באר המים המודרנית בזעיר אנפין.
אך מים הם הקיום שלנו, וגם התורה, ולכן התורה נמשלה למים.
מדרש בראשית רבה:
…נמשלו דברי תורה במים, ביין, בשמן, בדבש וחלב. במים – "הוי כל צמא לכו למים".
מה מים מסוף העולם ועד סופו, דכתיב "לרוקע הארץ על המים", כך תורה מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "ארוכה מארץ מדה".
מה מים חיים לעולם, שנאמר: "מעין גנים באר מים חיים", כך תורה חיים לעולם, שנאמר: "כי חיים הם למוצאיהם", וכתיב "לכו שברו ואכלו". מה מים מן השמים, שנאמר: "לקול תתו המון מים בשמים", כך תורה מן השמים, שנאמר: "כי מן השמים דברתי עמכם".
מה המים בקולי קולות, שנאמר: "קול ה' על המים", כך תורה בקולי קולות, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים".
מה המים משיבין הנפש, שנאמר: "ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי וגו'", כך תורה, שנאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש".
מה המים מטהרים את האדם מטומאה, שנאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו, שנאמר: "אמרות ה' אמרות טהורות". ומה המים מטהרים הגוף, שנאמר: "ורחץ את בשרו במים", כך תורה מטהרת הגוף, שנאמר: "צרופה אמרתך מאד". ומה מים מכסים ערותו של ים, שנאמר: "כמים לים מכסים", כך תורה מכסים ערותן של ישראל, שנאמר: "ועל כל פשעים תכסה אהבה".
ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשית נחלים נחלים, כך תורה, אדם למד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שנעשה כנחל נובע.
מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו, כך תורה אם אין אדם עיף בה אינה ערבה בגופו.
ומה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו. ומה מים אין מתקיימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס.
ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן: השקיני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד, או פסוק אחד, ואפילו אות אחת.
ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע.
אמר ר' חנינא דקיסרין: מה המים נמשכין לגנות ופרדסים ולבתי כסאות ומרחצאות, יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר "כי ישרים דרכי ה'".
אמר ר' חמא בר עוקבא: מה המים מגדלין את הצמחים, כך דברי תורה מגדלין את כל מי שהוא עמל בהן כל צרכן.
אי מה המים מבאישים ומחמיצים בקנקן, אף דברי תורה כן.
ליד השולחן נשוחח עם הילדים על סגולות המים, סגולות התורה, ונרווה מים חיים – חיי תורה.
על כך המקרא הזה אומר דורשני שסתם מה היא רציצה זו? וכתב אם כן למה זה אנכי רבותינו דרשוהו לשון "ריצה". כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שֶם וְעֶבֶר – יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים – עשו מפרכס לצאת. (פירוש רש"י על הפסוק)
הפרשה מספרת לנו על ההריון של רבקה. בשונה מההיריון של שרה שמתואר בקיצור נמרץ "וַתַּהַר וַתֵּלֶד", על ההיריון של רבקה יש לנו סיפור. הפרשנים תמהים על הפרטים שמוסיפה התורה על ההיריון של רבקה. אבל האמת היא שאם נשאל כל אשה עם ההריונות שלה היא תספר לנו הרבה סיפורים. ההיריון של שרה הוא יוצא הדופן, הנסי, לא רק בגלל הגיל של שרה, אלא גם בגלל שהוא נתפס אצל הפרשנים כהריון ש"אין מה לספר עליו". ההיריון של רבקה הוא היריון רגיל – עם התרגשות, עם סיפורים, עם תקוות ועם חששות. כשרבקה עוברת ליד בית מדרש, מקום שלומדים על אמונה בה', היא מרגישה שהתינוק זז. זו תחושה נעימה ומסקרנת. האם זה אומר שהתינוק שלה מתרגש מאמונה בקב"ה? כשרבקה עובדת ליד מקדש לעבודת אלילים (זוכרים את המדרשים על ילדותו של אברהם אבינו?) – גם אז היא מרגישה שתינוק שלה זז – האם זה אומר שהתינוק שלה מעדיף עבודת אלילים?
רבקה מעדיפה כמובן שהבן או הבת שיוולדו לה ילכו בדרך שלה ושל יצחק, בדרכם של אברהם ושרה – אמונה בה' אל יחיד בורא העולם. מה עושים הורים כשהם מאד רוצים משהו בשביל הילדים שלהם?
מתפללים. רבקה מלמדת אותנו לסדר את הרצונות שלנו ואת השאלות שלנו בדרך התפילה. היא הולכת למקום מיוחד, כדי לערוך בו את התפילה שלה. היא יכולה להתפלל בביתה, כמובן, הרי אפשר להתפלל בכל מקום, אבל היא מלמדת אותנו שלפעמים על התפילה הרגילה היומיומית ("הביתית", כאמא, אני מתפללת בעיקר בבית), אנחנו מוסיפות תפילה מיוחדת, במקום מיוחד, עם כוונות מיוחדות. קוראים לזה "לדרוש את ה'". לדרוש=לחקור, לברר, לשאול, לבקש.
ליד שולחן השבת נוכל לספר על מקרים שבהם התפללנו תפילות מיוחדות – מה רצינו, היכן היינו, האם זו הייתה תפילה של בקשה, הם זו הייתה תפילה של שבח והודיה?
אני זוכרת שלפני הרבה שנים נהגתי ברכב עם הילדים מירושלים לרעננה, כדי לבקר את סבא וסבתא. זו הייתה הפעם הראשונה שנהגתי מעיר לעיר ומאד התרגשתי, פחדתי ורציתי לעשות את זה. כשהגענו בשלום לרעננה. שמתי דיסק עם השיר "שהחיינו וקיימנו" כיוונתי את העוצמה להכי חזק שאפשר ורקדתי עם הילדים במגרש החניה. הייתי כל כך שמחה שהצלחתי באתגר הנהיגה שלי, ורציתי להודות לה' בברכה ובריקוד על הכוחות שנתן לי לנהוג ולהגיע בשלום.
יצחק ורבקה נפגשים ומתחתנים בפרשת השבוע, וזו ההזדמנות שלנו לספר ליד שולחן השבת על הזוגות המשפחתיים, כיצד הכירו, וכיצד ראוי להכיר ולבחור בני זוג.
בתקופה של האבות (וגם הרבה שנים לאחר מכן ועד ימינו במקומות מסוימים) היה מקובל שההורי בוחרים את בני הזוג של ילדיהם. אברהם ושרה חיכו לילד במשך שנים רבות. כשיצחק גדל ובגר נפטרה אמו שרה, ואביו שולח את העבד הנאמן שלו להביא ליצחק בת זוג מחרן, היכן שנמצאת משפחתו שממנה מלפני שהגיע לכנען. שיחה סביב השולחן: איך בוחרים עם מי להתחתן, ומי מחליט ההורים או הילדים? הפרשה מתארת באריכות כיצד מוצא העבד את רבקה, כיצד מחליט שהיא כלה ראויה ועל האופן שבו הוא נושא ונותן עם המשפחה שלה, כדי להביא אותה ליצחק שנמצא בכנען (אפשר לקרוא על כך כאן וכאן).
איך נפגשתם?
קראו את סיפור פגישתם של עבד אברהם ורבקה עד לפגישה של רבקה עם יצחק – ספר בראשית, פרק כ"ד כולו, 67 פסוקים. כששואלים זוג "איך נפגשתם" לפעמים מקבלים כמה תשובות, והרבה פעמים שומעים את המשפט"מאיפה להתחיל לספר…?". נתבונן בסיפור הפגישה של רבקה ויצחק ונראה שהפגישה מורכבת מצעדים רבים. אפשר להתחיל לספר את סיפור השידוך שלהם באברהם שממנה את עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ ללכת לחרן ולמצוא כלה ליצחק. אפשר להתחיל את הסיפור במבחן שעושה העבד ליד הבאר לנערות שבאות לשאוב מים. זה יהיה הסיפור מנקודת המבט של העבד. אפשר לשאול את רבקה והיא תספר על האיש (אברהם מכנה אותו עבד, היא קוראת לו איש) שהיא רק רצתה לעשות אתו חסד, והנה יצאה לה מזה שידוך. אפשר לשאול את מילכה אמא של רבקה, את בתואל אביה ואת לבן אחיה, וכל אחד יספר משהו קצת אחר. ואם נשאל את יצחק, מה הוא יגיד? רבקה מחליטה להתחתן עם יצחק, אף שמעולם לא ראתה אותו. האם שמעה עליו? האם שמעה על הילד הפלאי שנולד לאברהם ושרה כשהיו זקנים? אפשר לשער. כשבני משפחתה שואלים אותה אם היא רוצה ללכת עם האיש שיקח אותה לכנען להתחתן עם יצחק וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה, היא אומרת מילה אחת – וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ (בראשית כ"ד, נ"ח). מזכירים לכם עוד מישהו שעשה לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אל הלא נודע? זה מסוג הדברים שכשזוגות מספרים את סיפור פגישתם הם אומרים בדיעבד "איזה קטע, כנראה שאנחנו מתאימים, שנועדנו זה לזה". לסיפור של הפגישה הראשונה של בני זוג תמיד יהיו שתי גרסאות (לפחות), כי מספרים אותו שני אנשים כל אחד מנקודת מבטו, מהמקום הרגשי והנפשי שבו היה באותו הרגע.
יצחק רואה – גְמַלִּים בָּאִים! הפרשה מספרת לנו את סיפור הפגישה מנקודת המבט של יצחק: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים. פירוש רש"י: יצחק יצא לָשׂוּחַ – לְשׁוֹן תְּפִלָּה, כְּמוֹ (תהלים קב,א): "יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ"(רש"י) פירוש רבינו בחיי בן אשר: לָשׂוּחַ — להלך בין השיחים כלומר להשתעשע ולטייל בין האילנות לרוח היום. פירוש כלי יקר: "…התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך, כי (כמו שכתוב בפסוק בתהילים:) "על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא" זו אשה. ולכך הלך להתפלל תפילה זו בשדה. שאם נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר שאת על שאר כל השדות, כמו שכתוב (בראשית כו, יב) "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים". קל וחומר שיתן לו אשה קרקע עולם אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני אלהים, ומיד כאשר התפלל עליה כתיב, "וישא עיניו וירא והנה גמלים באים", כי בשעת התפילה היה נותן עיניו למטה, ומיד אחר סיום התפילה נשא עיניו למעלה וירא כי היה נענה מיד, והנה גמלים באים נושאים את בת זוגו, ומזה למדו שיותר האדם נענה בתפילת המנחה.
לימוד משפחתי: ספרו על "המבט הראשון" של יצחק ברבקה לפי כל פרשן. נשים לב שיצחק לא יודע מי האשה שתבחר עבורו. יצחק רואה את הגמלים ומזהה שהם של אביו, האם זה אומר השליחות של העבד הצליחה או לא? לפי הפרשנים יצחק רואה "כי היה נענה מיד, והנה גמלים באים נושאים את בת זוגו".
לימוד משפחתי: שאלו שאלות על שני הפסוקים (דוגמאות: קודם כתוב שרבקה רואה את יצחק, אז למה היא שואלת את העבד מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה?, מה גרם לה ליפול מהגמל? למה להתכסות בצעיף? ועוד ועוד).
כשקוראים את המילה הָדוּר חושבים על משהו מהודר, יפה, מרשים, יקר (ומה עוד?). כלומר רבקה רואה את יצחק והוא נראה לה מרחוק איש מרשים, גבוה (פירוש שלא ציטטתי), חשוב (שמלאך הולך לפניו, פירוש ילקוט שמעוני). לפי פירושו של רש"י, רבקה רוכנת קדימה מתוך התרשמות מהמראה של יצחק או רוכנת הצידה על מנת לשאול את העבד מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה, ובכל מקרה היא לא נופלת לקרקע אלא נשארת מֵעַל הַגָּמָל. זה נשמע הגיוני, כי נפילה מגמל יכולה להיות כואבת ואף קטלנית. גמל הוא גבוה מאד, וכדי לרדת ממנו צריך להבריך אותו, לגרום לו לכופף את הברכיים ולשבת עליהן וגם אז צריך עזרה בירידה מהדבשת הגבוהה. כשגמלים הולכים בשיירה הם בדרך כלל קשורים זה לזה וצריך להבריך את הגמל הראשון ואחריו לפי הסדר את כל הגמלים ורק אז ניתן לרדת. הפסוק מתאר "נפילה" מהירה ומיידית, ולכן הפירוש שמדובר ברכינה, נטיה הצידה, מתאים. ויש עוד פירוש שמסביר את עניין הנפילה מהגמל ומצייר תמונה שמעניקה מימד נוסף לפגישה הראשונה של יצחק ורבקה.
פירוש רבי עובדיה מברטנורא: וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק ראתה אותו הדור ותוהה מפניו. יש לפרש הדור (כמו) מעוקל ועקום כמו וַהֲדוּרִים אֲיַשֵּׁר (ישעיהו מ"ה, ב'). ובלשון רז"ל הדרא דכנתא (כלומר כעין דבר שהוא מסובב, הפוך) והיה יצחק בא מגן עדן שהלך להתרפאות מהחבורה שעשה לו אביו בצוארו בשעת עקידה והיה מהלך עתה וראשו למטה ורגליו למעלה כדרך כל העולין באוב והוא פירוש (המילה) הָדוּר שאמר רש"י.
אולי משום שכל זיווג הוא מיוחד ומיסטי, רואה לנכון רבי עובדיה מברטנורא לצייר לנו תמונת מפגש מיוחדת ומוזרה בין רבקה ליצחק. יצחק הולך בשדה בעמידת ידיים – ראשו למטה ורגליו למעלה. רבקה יושבת על הגמל – גם הרגליים שלה לא מחוברות לקרקע. כל אחד מהם נושא את עיניו (מרים את מבטו) ורואה את השני: וַיִּשָּׂא עֵינָיו / וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ. כשראשו של יצחק נמוך -ברור שיראה קודם את הגמלים ורק אחר כך את מי שרוכבות עליהם. כשרבקה רואה את יצחק הפוך היא מטה את עצמה לראות אותו כפי הוא ו"נופלת" תוך כדי שהיא נשארת מֵעַל הַגָּמָל. ואולי יצחק, שעבר את העקידה, שביקר בגן עדן, לא רואה את העולם כפי שאנחנו רואים אותו, ולכן ללכת ישר או הפוך זה לא כל כך משנה, כמו אדם מאוהב, שרואה במושא אהבתו מה שהוא בוחר לראות. כך יצחק מתהלך בעולם עם הקשר המיוחד שיש לו לקב"ה, וזה מה שרבקה רואה, והיא רוצה להתחבר לזה, להבין את זה והיא…מטה את ראשה שיהיה גם הוא הפוך, אולי אפילו זה מצחיק אותה, ונופלת תוך שהיא נשארת על הגמל. סביר להניח (אם כי שום דבר לא סביר בתמונה הזו) שכל זה נמשך לרגע אחד…יצחק מתיישר, וגם רבקה מזדקפת, והנה רבקה נִמְצֵאת מְאִירָה עֵינָיו וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו (יבמות ס"ג, א'). את הפירוש של ברטנורא שמעתי כבר לפני כמה שנים, לא משמו, ולקח לי זמן להתחקות אחריו. ההסבר שיצחק היה בגן עדן כדי להתרפאות הוא פנטסטי, ונשאלת השאלה מה ניתן ללמוד ממנו. אולי כנגד הדרך שעשתה רבקה מבית אביה, להיות גומלת חסדים ראויה לבית אברהם ושרה, עושה יצחק דרך מרפאה מחווית העקידה, כדי להגיע מוכן נפשית להמשך תפקידו כיורשם הרוחני של אביו ואמו. אולי הסיפור מסמל את התחושת העל-זמן ועל-מקום שמאפיינת את המרחבים הרוחניים שבהם מתרחשת ההתקשרות הזוגית העמוקה (שהמילה הכי פשוטה לתאר אותה מכונה בשפתנו "אהבה"), כך מסביר החיד"א את הפירוש הזה.
נושא: עבד אברהם (אליעזר) נפגש עם רבקה ליד הבאר, יצחק מתפלל ליד באר לחי רואי.
אביזרים: בובות פליימוביל בתפקיד רבקה ויצחק, בובת עבד אברהם מעץ. גמלים מאבני לגו, באר מאבן קריסטלית מהאוסף של סבתא, כד מתכת שהושאל מחנוכיה. טבעות עץ צבעוניות לבאר לחי רואי.
בשבוע שעבר רמזתי לאפשרות שאליעזר עבד אברהם מגיע לסדום כדי לבדוק את משפחתו של לוט, אולי יש שם כלה מתאימה ליצחק.
בפרשת חיי שרה החיפוש אחר כלה מתאימה ליצחק הופך לנושא מרכזי ולמשימה העיקרית של עבד אברהם.
אברהם מכיר את אנשי כנען ואינו מעוניין שבנו יתחתן עם אשה מכנען.
זו כבר שאלה מעניינת לדון בה ליד שולחן השבת:
איך בוחרים עם מי להתחתן, ומי מחליט ההורים או הילדים?
אברהם משביע את עבדו (על פי המדרשים זהו אליעזר) שימצא לו כלה ממשפחתו הרחוקה:
עבד אברהם יוצא למסע ולוקח עמו מתנות רבות וגמלים. גמלים הם אמצעי התחבורה וגם סמלי סטטוס של עושר כלכלי.
כיצד ידע העבד שהגיע למקום הנכון? אברהם נותן לו הנחיות מדויקות לאן ללכת – לחרן, לבית המשפחה שלו. מי שקרא בתשומת לב את הפרשה הקודמת שם לב שכבר סופר שמילכה ילדה את רבקה…
העבד מגיע למקום המרכזי בעיר – לבאר. זה המקום לשאול ולברר על המשפחה וללכת אל הבית שבו גרה הכלה במיועדת, אך במקום זה הוא מחליט לעשות מבחן לנערות היוצאות לשאוב:
בבית של אברהם ושרה חשובה הכנסת האורחים. המבחן הוא לחכות ליד הבאר, המקום שבו מתאספים כל האנשים עם העדרים שלהם, ולשם באים האורחים כשהם נכנסים לעיר. הנערה שתציע לעבד לשתות, סימן שהיא מכניסת אורחים ומתאימה ליצחק.
תמיד תמיד תמיד. אם מישהו שאנחנו לא מכירים נותן לנו משהו – מיד הולכים לספר לאמא. אנחנו לא מכירים אותו, מה פתאום הוא נותן לנו דברים.
לאחר שרבקה ומשפחתה מכירים את העבד, היא מחליטה ללכת אתו לארת כנען כדי להתחתן עם יצחק.
בזמן שהדברים האלו קורים אנו קוראים בין השורות שגם יצחק מתפלל (מבקר במקום שנעשה בו נס – באר לחי רואי), כנראה על אותו העניין, על מציאת זיווג.
בתוך הסיפור התמים של פגישת העבד ורבקה ואחר כך של פגישת יצחק ורבקה, ניתן לראות שאף שיש וודאות מי הכלה, והיכן למצוא אותה, עדיין ישנן תפילות המלוות את כל התהליך.
חז"ל אומרים שבכוונה לא מציינת התורה את שמו של העבד (שאנו קוראים לו אליעזר) בסיפור הזה. אמנם לעבד יש משימה וכתובת, אך כעבדו של אברהם אבינו הוא מבין שעל כל משימה, גם כזו שנראה לנו שבטוח נצליח לבצע יש להתפלל ולכוון שתהיה השגחה פרטית.
גם יצחק שנשאר בארץ כנען ובוודאי סומך על אביו שיבחר לו כלה מתאימה עדיין מתפלל ומבקש שהכל יקרה בהשגחה פרטית של הקב"ה.
בגמרא במסכת ברכות דורשים חכמים את הפסוק בתהילים לב:
לעת מצוא – אשה. על התהליך של בחירת בן/בת זוג יש להתפלל. בדיוק מה שלמדנו בפרשה. ורב זוטרא במסכת ברכות אומר – לא רק על דברים חשובים, גדולים ומהותיים כמו נישואין יש להתפלל, אלא גם על הדברים הקטנים, היומיומיים שכולנו עושים כל הזמן, אפילו על "בית הכסא", אפילו על הבריאות שלנו לעשות צרכים כמו שצריך.
לסיכום, מהנהגותו של עבד אברהם אנו לומדים על ההתנהגות של אדוניו אברהם ושרה, תפילה השזורה לפני כל עשיה, על מנת לפעול בעולם יד ביד עם השגחתו הפרטית של הקב"ה.
כאן נוכל לשוחח ליד שולחן השבת על הדברים המצויים בחיי היום יום שלנו שראוי להתפלל עליהם ולא לקחת את פעולתם והצלחתם כמובן מאליו.
תמונת השולחן מראה את ההזמנה לחתונה של הזוג כ"ץ לפני כמה וכמה שנים :-) בחרנו לשים את ההזמנה על השולחן, כיוון שבשבת חפציך אסורים וגם לחשוב חשבונות" אבל "הרהורים מותרים ולשדך הבנות"… יצחק ורבקה נפגשים ומתחתנים בפרשת השבוע, וזו ההזדמנות שלנו לספר ליד שולחן השבת על הזוגות המשפחתיים, כיצד הכירו, וכיצד ראוי להכיר ולבחור בני זוג.
השבת גם נציין את יום פטירתה של סבתא אסתר. כשלמדתי את פרשת השבוע הרהרתי בנקודות המשיקות בין סיפור זיווגם של יצחק ורבקה וסיפור היכרותם של סבא מוטק'ה וסבתא אסתר זכרם לברכה. יום השנה לפטירתה של סבתא אסתר חל היום.
בפרשת השבוע אליעזר העבד של אברהם אבינו, נאמן ביתו, נשלח לחרן להביא כלה ליצחק מבנות המשפחה. כשאליעזר מגיע לחרן הוא מחכה ליד הבאר ומחליט על קריטריון לנערה הראויה ליצחק: וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה–אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי. וזה אכן מה שקורה. מגיעה נערה, ועושה את מה שהוא מבקש בחן ובזריזות, וכאשר הוא מברר מאיזו משפחה היא,מתברר שהיא ממשפחתו של אברהם שבחרן.
אנו רואים שבבחירת הכלה ליצחק יש שילוב של השתדלות – (אליעזר מגיע עד חרן, הוא מנסח קריטריונים ריאליים), ושל התערבות אלוקית (ואם נערה אחרת היתה מקדימה את רבקה?).
סבתא אסתר וסבא מוטק'ה נפגשו בקורס מקצועי בירושלים. שניהם גרו באזור גוש דן ונסעו, כל אחד מטעם עבודתו, להשתלמות בירושלים. סבתא אסתר הצטרפה ברגע האחרון, כמחליפה של עובדת שחלתה. ביום הראשון של ההשתלמות סבתא אסתר שמה לב לבחור שיושב וראשו בין ידיו. היא ניגשה אליו ושאלה אותו מה שלומו. הוא ענה שיש לו כאב ראש והיא נתנה לו כדור משכך כאבים שהיה לה בתיק. מאז הם הפכו לזוג לשנים רבות. נשים לב לחלקים של ההשתדלות האישית ושל ההשגחה הפרטים :-)
למיטיבי לכת – לימוד נוסף לפרשת השבוע:
וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים;
וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל
(בראשית כד,א)
ה"נתיבות
שלום" לפרשה:
על ידי החסד ממשיכים את "נסיך ונפלאותיך
שבכל יום" (מברכת ההודאה),
וממתיקים כל הגזרות, שהחסד הוא יסוד בנין העולם,
וכמו בכללות העולם, כן גם בכל אדם,
שהוא עולם קטן בפני עצמו, על מדת החסד יבנה
עולמו.
שואלים המפרשים
השונים למה הכוונה שאברהם זקן "בא בימים" ביטוי שלא נאמר על האבות האחרים
יצחק ויעקב. אומר מרן הרב מקוברין שיום
שיהודי אינו עושה בו חסד – לא נחשב ליום בחייו. מידתו של אברהם היא מידת החסד, זה
מה שאברהם עושה – חסדים. ולכן נאמר עליו "בא בימים" שבכל ים בחייו היה
עושה חסד.
עשיית חסד זו מצוה ששונה שאר המצוות. רוב
המצוות אם עושים אותן ותוך כדי חושבים על דברים אחרים או עם כוונות לא מתאימות, אז
העשייה שלהן חסרה, דוגמא: לברך את ברכת המזון בסיום הארוחה ותוך כדי איזה משחק
אשחק במחשב. עשיית חסד כשדעתנו מוסחת – נחשבת מצווה שלמה! כי המבחן הוא אם האדם
עשה או לא עשה. זה דבר מאד חשוב, מלמד אותנו בעל ה"נתיבות שלום" הרבי מסלונים,
כיוון שאדם חייב לעשות בכל יום לפחות מצווה אחת בשלמות. לכן, אם אדם עושה חסד, הרי
שבאותו היום הוא עשה מצווה אחת בשלמות!
לעשיית חסד בכל יום יש תכונה מאד מיוחדת (על פי
ה"נתיבות שלום"), היא מדבקת. כמו שאדם חולה ח"ו יכול להדביק אחרים במחלה
שלו, כך אברהם אבינו היה "והיה ברכה" – מי שהיה רואה אותו היה מתברך,
היה נדבק במידת החסד שלו.
החסד בונה את
העולם, שנאמר: כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה
שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם (תהילים פט,ג).
יש אינספור דרכים לעשות חסד, וכל אדם הוא עולם
קטן בפני עצמו. כשאדם עושה חסד הוא בונה את העולם וגם את עצמו.
ליד שולחן השבת נחשוב על דרכים לעשיית חסד.
בדור שלנו יש הרבה אנשים בודדים. אפילו שיש רשתות חברתיות, וטלפונים לכולם, עדיין יש הרבה אנשים שאף אחד לא ממש מקשיב להם, מבקר אותם, משתף אותם ומתעניין בהם. השבת אני זוכרת בגעגועים את סבתא אסתר, סבתא שלי, שנפטרה לפני שנתיים. סבתא אסתר ואני היינו ממש חברות, וכל ערב הייתי מתקשרת אליה ואומרת לה כמה מילים. עדיין קורה לי מידי פעם שאני רוצה להתקשר לסבתא ולספר לה משהו. סבתא תמיד חשבה שאני עושה איתה חסד, כשאני מתקשרת ומדברת איתה בסוף כל יום, ואני הרגשתי שהיא עושה אתי חסד ועוזרת לי לבנות את העולם הקטן שלי.
שולחן ערוך לפרשה 
