שולחן ערוך לפרשה

נושאים מהפרשה הנרמזים מהתצוגה שעל השולחן:
* מלך מואב- בלק בן ציפור

* ציפור – רמז לשמו של מלך מואב

* בלעם הקוסם – על כן הלבשנו אותו בגלימה וציידנו אותו במטה קסום.

* אתון – האתון של בלעם. בפרשה סיפור מעניין על אתון מדברת…

* אוהלי בני ישראל – פתחיהם פונים לכיוונים שונים, על מנת לשמור על הפרטיות של יושביהם.

* אריה – בני ישראל נמשלו בדברי בלעם לאריה:
הֶן-עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד-יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם-חֲלָלִים יִשְׁתֶּה.(פרק כ"ג פסוק כ"ד)

* מזבחות – בלעם מקריב קרבנות על מנת לעורר השראה נבואית. הוא מבקש שיבנו עבורו שבעה מזבחות ועל כל מזבח הוא מקריב פר ואיל.
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק, בְּנֵה-לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת; וְהָכֵן לִי בָּזֶה, שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים (פרק כ"ג פסוק א').

*חמודי – דמות קיפוד שתלווה אותנו מעתה בתמונות. תנו לילדים הצעירים לחפש את חמודי בתמונה בכל שבוע.
מקללה לברכה

וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹהִים.
מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.

וישא בלעם את עיניו: בקש להכניס בהם עין רעה;
שוכן לשבטיו: ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכונין זה כנגד זה, שלא יציץ לתוך אהל חברו;
ותהי עליו רוח אלהים: עלה בלבו שלא יקללם: (רש"י)

שתפו אותנו בתגובות בצילום שולחן השבת שלכם.

שבת שלום וברכה, גילי והמשפחה

על שולחן שתי סצנות!
שימו לב – יש פעמיים משה רבינו! איך זה יכול להיות?
חדי העין ישימו לב שיש שתי בובות, במה הן שונות?

השולחן נערך בסיוע רב של הילדים – הכנת הנחשים מפלסטלינה, תוך דיון בסוגים שונים של נחשים, ומציאת האביזרים – מקל וסלע (לא נחשים!) בגינת הבית.

1.נחש הנחושת
וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה, אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ–וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת, וָחָי.

וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְֹרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעֲלָה, וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם – הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו הָיוּ נִמּוֹקִים (מסכת ראש השנה ג', ח')

2. משה עומד להכות בסלע…אולי הוא בכל זאת ידבר הפעם במקום להכות?

נושא מעולה לשיחה עם הילדים 🙂

שבת שלום מגילי והמשפחה

כך טיבה של ארץ ישראל מי שאינו זוכה להתיישב בה, לחונן עפרה ולהוציא לחמו מתוכה בעמל כפיים – סופו שהארץ נעשית לו זרה ועוינת עד שהוא מעז לדבר בגנותה. המרגלים – בתחילה היו שליחים תיירים סקרנים, כיוון שנטלו מפירות הארץ ונהנו ממנה בלא עמל – סופם שנעשו מרגלים.
(על פי "דרישת ציון" הרב צבי קלישר)

על השולחן סצנה של (בובות) מרגלים נושאות פרי. אך אין התאמה בין הפירות שעל השולחן (דובדבנים ואננס), לפירות המוזכרים בפרשה (ענבים, תאנה, רימון). נשוחח על כך ועל פירות-ארץ-ישראל, שבעת המינים לעומת פירות אחרים. שוחרי איכות הסביבה (מי לא?) יכולים לדבר גם על ערך המקומיות והתוצרת המקומית לעומת יבוא.

על שולחן ספר לגיל הרך על מצוות ציצית, שגם היא מוזכרת בפרשה.

בקצה שולחן – בובת המקושש (אדם שקושש עצים בשבת) ולידו שומרים המחכים עמו לפסק הדין. סיפור נוסף המופיע בפרשה.

לחופרים במיוחד:
1. מה הקשר בין מצוות ביכורים לפירות שהביאו המרגלים?
2. מה מסמלת החומה שעל השולחן?
3. שימו לב לצורות הנשיאה השונות של הפירות ועיינו בפרשנים השונים (התחילו ברש"י), כדי להבין איך הביאו המרגלים את הפירות לארץ, ומה הקשר למשרד התיירות.

"בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה אמר להם (הקב"ה) .. הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם, אמרו, אבותינו עורבים אותנו, אמר להם הקב"ה, אבותיכם יש לי עליהם .. אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו לפניו, רבש"ע, נביאינו ערבין לנו, אמר להם יש לי עליהם .. אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו, הרי בנינו עורבים אותנו, אמר הקב"ה, הן ודאי ערבים טובים, על ידיהם אתננה לכם" (מדרש תנחומא)

אמר רבי שמעון בן חלפתא:
לא מצא הקדוש ברוך הוא
כלי מחזיק ברכה לישראל
אלא השלום, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

Parashat Behukotai

Peace

“And I will grant peace in the Land”

Rabbi Shimon ben Halafta said: The Holy One, Blessed Be He, found no vessel that could hold the blessing for Israel except for that of peace, as it is written “Hashem will grant strength to His nation, Hashem will bless His nation with peace.”

שבת הארץ
כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה…שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.

כאן לפנינו שבת הארץ כשנת לימוד ועיון, השתלמות והתרוממות – "שבת לה'". האיכר, אשר בדרך כל עסקי שדהו בולעים את כל זמנו, אשר אין לו לא יום ולא לילה, לא שבת ולא מועד במובנם המלא, ניתנת לו פתאום אפשרות של התפנות למשך שנה שלמה לדברים שברוח.
(הרב שאול ישראלי)

ודווקא יש לי רעיון לשולחן ערוך ושיחה מרתקת עם הילדים והמשפחה, אבל השנה מצורפת אל פרשת "אחרי מות" גם פרשת "קדושים".
בפרשת "קדושים" יש נושאים שהרבה יותר קל לתווך לדור הצעיר –

*לא לקלל חרש
*לא להכשיל עיוור
*ואהבת לרעך כמוך
ועוד הרבה

אז הפעם החלטתי נתתי לילדים להכין בעצמם את התצוגה בהשראת הציווי "ואהבת לרעך כמוך". התוצאה לפניכן, ואני בטוחה שתהיה לנו שיחה מרתקת ליד השולחן הערב.

לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה.

כל אחד מישראל חייב לקבל על עצמו קודם התפילה מצוות "ואהבת לרעך כמוך“, ולכוון בתפילתו לטובת הרבים. ואם מתפלל רק בשביל עצמו – הרי זה גזל.
(ר' מנחם מנדל מוורקה, פרפראות לתורה)

ופינת "העין החדה" – למי יש רעיון מדוע יש לנו שני גביעים על השולחן?

תנא: "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" (מסכת נגעים)

נושא הצרעת בפרשה הוא פתח לשיחה על הקשר בין נגעים ומחלות למצב הרוחני והרגשי. כמו כן מושג הצרעת על גלגוליו השונים, הוא נושא לשיחה על יחסנו למי ששונה במראהו ו/או בהתנהגותו.

**שימו לב לילדים המשחקים מחבואים**

שבת שלום!