פרשת האזינו

פרשת האזינו

לקח זמן להכין את השולחן הפעם מכל מיני סיבות שכולם מכירים (יום שישי…), אבל גם משום שרציתי להעביר את התחושה של שירה.
האופציות שחשבתי עליהן:

  1. להתמקד בפסוק מסוים ולהמחיש אותו – אבל איזה פסוק? ואיך יבינו שזו שירה? ובכלל רוב הפסוקים או לא מובנים או לא נעימים למאזינים.
  2.  להניח את הספר "שירה" של עגנון על השולחן כטריגר לשאלות של הילדים – האופציה ההומוריסטית שאני בוחרת בה מידי פעם (כמו בפרשת וירא תשע"ז, לא ראיתם, עדיין לא עלה בארכיון הבלוג, תשארו סקרנים)
  3. לשים את בובת משה עם כל עם ישראל מולו. תמונה שיכולה "לרוץ" לכל אורך ספר דברים, הרי כל הספר מורכב מנאומים של משה.

האופציה השלישית שוב ניצחה, אבל עם שדרוג. פתחתי את ספר התורה של הילדים בפרשת האזינו, והשארתי אותו פתוח, כשמשה מחווה כלפיו, וניתן לראות שדברי התורה כתובים בצורת שירה ולא בשורות שלמות.

הגנבתי ציפור שעומדת ליד משה רבינו, ראיתם?
נדמיין שזה נשר.

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף;  {ס}  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ.

 

מה נשתנה נשר זה מכל העופות כולם? שכל העופות כולן נותנין את בניהם בין רגליהם, מפני שהן מתייראין מעוף אחר שהוא פורח על גביהם. אבל הנשר הזה, אינו מתיירא אלא מאדם זה בלבד, שלא יזרוק בו חץ. אמר: מוטב שיכנס בו ולא בבנו. – משל לאחד שהיה מהלך בדרך, והיה בנו מנהיג לפניו, ובאו לסטים לשבותו מלפניו, נטלו מלפניו ונתנו מלאחריו. בא הזאב לטרפו מאחוריו, נטלו מאחוריו ונתנו לפניו. לסטים מלפניו וזאב מלאחריו, נטלו ונתנו על כתיפו. (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו ).

מצא חן בעיני אזכור הנשר מלך העופות כדימוי לדאגתו ולרחמיו של הקב"ה על ישראל.

ליד השולחן נוכל לדון בעוד דימויים של הקב"ה ותפקידם.
נדון גם בשירה שאין לה מנגינה – מי מכיר את המנגינה של שירת האזינו?

ולמה כדאי לומר שירה, שהיא מורכבת וחידתית, לעומת דברים פשוטים וברורים?

ובינתיים, שתהיה שבת שלום, מגילי והמשפחה

 

תמונה האזינו

פרשת וילך

פרשת וילך

שנה חדשה התחילה והיא מבשרת את סיומו של ספר דברים.
הפרשות האחרונות של ספר דברים מרגשות אותי במיוחד, כי הן מתארות את תהליך הפרידה של משה רבינו מעפ ישראל. זה תהליך ארוך ויש בו פרידה בכל מיני מישורים. פרידה מהעם:

וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם–לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא

פרידה מהמנהיגות – ומינוי יהושע בן נון למנהיג החדש:

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ–כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. ַ

ה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ–לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת.

אנו "רגילים" לשמוע את התורה ישירות מפי משה, וכעת התורה תהיה כתובה, כי כבר לא יהיה לנו את משה שקיבל אותה ללמדה אותנו ישירות:

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.

 

בכל שנה אנו נפרדים ממשה והפרידה נבלעת בחגיגות שמחת תורה, אולי כי אחרת זה היה עצוב או קשה מידי. מה דעתכם? אפשר לדון בכך בשולחן השבת.

בפרשתנו משה נותן לכהנים עותק של ספר התורה שהוא כתב ומצווה עליהם את מצות "הקהל" –

מצות הקהל

לא,י וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה–בְּחַג הַסֻּכּוֹת.

לא,יא בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל–בְּאָזְנֵיהֶם.

לא,יב הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ–לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

לא,יג וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ–לְיִרְאָה, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  כָּל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.

 

מצות הקהל היא המצוה האחרונה שמלמד משה את בני ישראל.

פעם בשבע בשנים, בחג הסוכות שלאחר שנת שמיטה, עולה כל העם, הָאנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, והגר , לירושלים, למקום שה' בחר, לשמוע את ראשי הציבור קוראים בתורה.

אנשים באים ללמוד

נשים באות לשמוע,

טף למה באין?

כדי ליתן שכר למביאיהן".

(מסכת חגיגה דף ג' ע"א)

מעמד הקהל, מלשון "קהל" מזכיר את מעמד הר סיני שבו קיבלו בני ישראל את התורה.

משה לא מפרט איזה חלקים מהתורה ראוי לקרוא במעמד זה.

איזה חלקים/פרשות/סיפורים מהתורה אתם חושבים שראוי, כדאי וצריך לקרוא במעמד המיוחד של "הקהל" שבו באים כולם להקשיב ולקבל ממה שכתוב בתורה?
אני אשאל את הילדים ליד שולחן השבת, ונראה איזה תשובות נקבל…

 

שבת שלום ושנה טובה ומתוקה מגילי

תמונה וילך

פרשת ניצבים

תמונה

פרשת ניצבים

חשבתי הבוקר על שם הפרשה (תמיד אני חושבת על השם של הפרשה ביום שישי בבוקר) – ניצבים. בעולם הסרטים ניצב הוא אדם שהתפקיד שלו הוא להיות ברקע, נראה, אך לא משמעותי. חלק מהתפאורה של הסרט..החיים בסרט…?

המילה "ניצבים" מופיעה שלוש פעמים בכל התורה. בכל הפעמים הללו הניצבים הם בני ישראל ו"משחקים" תפקיד עיקרי בסיפור, או בניסוח אחר – להיות ניצב זה להיות המכריע, היציב, זה שמניע את העלילה ובלעדיו אי אפשר להמשיך.

אז בני ישראל ניצבים היום, שלפי הפרשנים זהו רמז לראש השנה, עם משה בנאומו הכמעט אחרון. ההתיצבות הזו היא כריתת הברית בין עם ישראל והקב"ה, והיא נעשית במעמד כולם – כל איש ישראל.

אין אדם מיותר בישראל, יש תפקידים או מעמדות שאולי נראים לנו שונים (כהן, גר, טף, שואב מים), אך כל נשמות ישראל שוות וכולם נספרות באותו משקל – איש ישראל.

כדי להמחיש את השוויון בין נשמות בני ישראל סדרתי את הבובות במעגל.

המעגל, כפי שהסבירה לי בתי, אין לו סוף ואין לו התחלה, אין לו קודקוד, הוא לא כמו משולש (מפי עוללית שנכנסה לכיתה א' השבוע נכתב המשפט האחרון).

כשאני קוראת את פירוש המאור והשמש מצטיירת בעיני רוחי התמונה הבאה – הנה כולנו, כל איש ישראל, עומדים יחד במעגל ורואים זה את זה. אין לנו התחלה ואין לנו סוף, ומקומו של כל אחד שווה למקומו של השני. אני מתבוננת במי שלצדי ורואה את מעלותיה שלה, ומתוך ההתבוננות הטובה הזו, אני מסוגלת להתבונן במעלותיי הטובות שלי, ומתעורר בי הרצון לעשות טוב ולשוב אל ה'. אני מתרגשת מהתחושה של חברות במעגל העיניים הטובות.

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם–וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.

(דברים כ"ט, ט'-י')

עיקר גדול מעיקרי ושורשי העבודה, ופתח התשובה, הוא להתאחד כאחד, ולהתקשר באהבת חברים, ולהביט בחברו, מעלותיו ועבודת בוראו, ולא יתבונן בעוותתו (בפגמים שבו) ועל ידי זה נכסף ומתאווה להתדמות אליו במעשים הטובים, וישוב אל ה' בכל לבבו.

(רבי קלונימוס קלמן אפשטיין, מאור ושמש, פרשת ניצבים)

יהי רצון שנראה כמה שיותר את כל מי שאתנו במעגל החיים ונשפיע טוב

תהא שנת עין טובה

תודה רבה על עיניכם הקוראות,

 

שבת שלום ושנה טובה ומתוקה מגילי והמשפחה

פרשת שופטים

תמונה שופטים

פרשת שופטים

התלבטתי אם תבינו שהבובה שעומדת בשער ליד השוטר היא בובת שופט.

איך נראה שופט?

הציווי של התורה ברובד הפשט הוא שמנה שופטים ושוטרים על מנת ליצור יברה שיש בה משפט צדק.
הרבי מסלונים מרחיב את משמעות הפסוק לכך שכל אחד מקיים בתוכו שוטר ושופט המכוונים אותו במעשיו. הבאתי ציטוט קטנטן ממאמרו של הרב על הנושא של שופטים ושוטרים ואני ממליצה לקרוא אותו בשבת הזו. זה אחד המאמרים שנגישים לקריאה משפחתית ומעודדים אותנו לשיחה על רצונות וגבולות, על בחירות טובות ובחירות רעות, וכמובן על היחסי החוץ והפנים שבין אדם לבין עצמו ובין אדם והחברה שבה הוא חי ועד הבריאה כולה.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק (דברים טז', ח')

 

בכל שעריך – שכל פעולה שאדם עושה קדם לה הרצון לעשות פעולה זו, ומחשבה זו היא בחינת השער לפעולה.

ועל זה מזהירה התורה – שכאשר מתעוררת מחשבה רעה אצל יהודי ועולה ברצונו לעשות מעשה שאינו הגון, הרי בתחילה אין זו אלא מחשבה, ואם אינו מסלקה מדעתו מעמיק בו הרצון יותר ויותר עמוק עד שמגיע למעשה.

(נתיבות שלום לרבי מסלונים לפרשת שופטים)

 

פרשת ראה

תמונה ראה

פרשת ראה

בפרשה זו כלולות מצוות רבות (נאום המצוות) שנאמרו על ידי משה רבינו  בעבר, וכעת הוא חוזר עליהן ומרחיב אותן.

התלבטתי מה להציג על השולחן. התחלתי עם המחשה של מצוות מעשר, וכמובן שנשאבתי ללמוד על תרומות ומעשרות ולעולם המופלא הזה. הסתבכתי, והחלטתי להגדים את מצוות הצדקה באמצעים מאד פשוטים שיש בכל בית (אני מקווה) – קופות צדקה.
על שולחן שתי קופות – קופה שקישטה בתי באחר צהרים של יצירה משפחתית. לכל ילד יש קופה שקישט בעצמו.
וקופת הבית/ההורים הקנויה שמראה מעיד עליה – קופת צדקה.
סכומי הכסף ששמתי להמחשה הם בהתאם ליכולת הכלכלית של בעלי הקופה 🙂

נושאים שנוכל לדון בהם ליד השולחן:

למי ראוי לתת, למי צריך לתת, וכמה נותנים?

האם נתינת צדקה בלי לרצות באמת, בסבר פנים חמוץ, או בלב חצוי מתקבלת או לא?

למה לא מברכים לפני שנותנים צדקה?

מצוות צדקה

ִּכִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן ; כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ (דברים טו', ז'-ח')

רבי אלעזר איש ברתותא אומר: תן לו משלו שאתה ושלך שלו. (פרקי אבות ג',ז')

כל מה שיש ליהודי, כל ממונו, כל ענייני הגוף, הכל שייך להשם יתברך והוא אינו אלא גזבר על זה, שום בעלות אין לו על כך, ולכן תן לו משלו שאתה ושלך שלו, ששורש מצוות צדקה הוא אמונה. (נתיבות שלום לרבי מסלונים לפרשת ראה)

 

שתהיה שבת של התרחבות הלב,

שבת שלום וחודש טוב, מגילי והמשפחה

פרשת עקב

פרשת עקב

בפרשה מוזכרים שבחי ארץ ישראל, וביניהם:

כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:

אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.

אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ

אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם–לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ;

אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.

בזמן של שפע ושובע קיים החשש שהאדם ישכח מהיכן הגיע אליו כל הטוב ויחשוב שהכל בזכות כוחו, חוכמתו, מזלו הטוב, כשרונותיו וכדו' – וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ:  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה

אחת הדרכים לזכור ולהיות קרובים וקשורים לקב"ה היא ברכת המזון, מצוות עשה שאנו מקיימים באופן הקרוב ביותר ללשון שבה נכתבה בתורה.

ברכת המזון

"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ד' אֱלֹקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח, י)

"מצווה לברך את השם יתברך אחר שיואכל האדם וישבע מלחם או משבעת המינים"

(ספר החינוך, מצווה תל).

אין לך מקום שבו יכול להיות האדם מובלע באני שלו, בקיומו ובהנאתו הפרטית, כבשעת האכילה. וכדברי מרן הרב קוק זצ"ל: "בהיות האכילה יכולה להשפיל את האדם אל גסות חושיו והנאתו הבהמית הפרטית" (עולת ראיה).

לכן המקום היחיד המפורש שבו התחייבנו בברכה מדאורייתא, הוא בברכה על המזון – וזאת על מנת שנזכור מי הוא הנותן לנו מזון ושובע.

(הרב משה צבי נריה זצ"ל)

על השולחן – עוד שולחן!
בדרך כלל אנו שמים את ספרוני ברכת המזון על השולחן בסיום הארוחה, כדי שלא יתלכלכו במהלך הארוחה. בשבת פרשת "עקב" אנו מניחים אותם ליד הצלחות, כבר מתחילת הסעודה (נזהרים לא ללכלך), כדי לזכור את הציווי מהפרשה "ואכלת ושבעת וברכת". הברכות על המזון לפני הסעודה ואחריה הם חלק מהסעודה ממש.

אפשר לראות שיש שלושה סוגים של ספרוני ברכת המזון על שולחננו.

  1. ספרון למינציה לילדים שבו ברכת המזון כתובה באותיות גדולות עם הקטעים שמוסיפים במיוחד לשבת.
  2. הסוג השני הוא ספרון שכולל גם את קטעי הקידוש והזמירות, שהוכן לכבוד בר המצוה של בננו.
  3. ספרון ברכת המזון מסעודת החתונה שלנו 🙂 .

 

איפה חמודי הקיפוד?

שבת שלום מגילי והמשפחה

 

פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן

 

בפרשה זו נושאים רבים, וכל משפחה תוכל להעמיק לפי העניין האישי.

הילדים היו בבריכה, על כן בחרתי בעצמי את הנושא לשולחן. בסיום נאומו ההסטורי, משה מזכיר את בחירתו של הקב"ה בעם ישראל:

 

לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים, חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם–וַיִּבְחַר בָּכֶם:  כִּי-אַתֶּם הַמְעַט, מִכָּל-הָעַמִּים.

 

כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה; וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם. (דברים ז, ז-ח).

 

עיון בפסוקים מעלה שאלות לגבי הסיבה שה' בוחר בישראל –

מה המשמעות של הרבה או מעט?

האם אחד מהם עדיף על השני?

ומה הקשר לאהבה ולבחירה?

 

הפרשנים עוסקים בכך, ובחרתי להביא בקיצור (נמרץ ביותר) מדבריו של ה"כלי יקר":

 

ֹלא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים, חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם–וַיִּבְחַר בָּכֶם – לשון זה צריך ביאור… מהו שנתן טעם ואמר כי מאהבת ה' אתכם. נתן טעם לאהבה באהבה עצמה.

 

והביאור לכל זה הוא, שראה ה' את ישראל שבאמת אינן שלמים מכל צד כי עם קשה עורף הוא.

 

כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם כי אתם בעצמותיכם רצויים. (כלי יקר לפרשה)

 

סביב השולחן נעסוק בתהיה של הכלי יקר האם אפשר לתרץ דבר בדבר עצמו:

 

נתן טעם לאהבה באהבה עצמה – זו ההזדמנות להזכיר לאהובנו ולילדינו שאנו אוהבים אותם, בעצם היותם, ולא משום שהם הרבה-משהו (חכמים, יפים, נדיבים) או מעט-משהו (צנועים, נוחים להתפייס).

 

מיטיבי לכת – האם הרבה/מעט הם הפכים? העזרו בדיון על תפילה, קורבנות, גמילות חסדים – מתי נשים דגש על כמות ומתי על איכות, ומתי הרבה ומעט הם בעצם אותו הדבר?

 

רמז: לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין את לבו לשמים: (רש"י לפרשת ויקרא א', י"ז).

 

תמונת השולחן ממחישה את אחוז העם היהודי מתוך אוכלוסיית העולם (באופן לא מדוייק 🙂 )

להמשיך את מאמר הפסוק שלא נבחרנו, כי אנו רבים.

 

בפרשה מוזכר מעמד הר סיני ועשרת הדיברות על כן הצבתי על שולחן דגם של לוחות הברית.

 

האם מצאתם את חמודי הקיפוד?

 

שבת שלום מגילי והמשפחה

תמונה ואתחנן

פרשת דברים

תמונה דבריםדובה גדולה וקטנה

פרשת דברים היא הפרשה הראשונה בספר דברים, ספר הדיבורים – הנאומים של משה רבינו לעם ישראל לפני כניסתם לארץ ולפני מותו.

בפרשה סקירה הסטורית של אירועים חשובים ןתחנות חשובות בחיי העם.

הפסוק:

ה' אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. (דברים א', י')

מזכיר לנו את ברכתו של ה' לאברהם אבינו, שצאצאיו יהיו מרובים.

משה מוסיף ברכה משלו על ברכת ה':  יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם, יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם–אֶלֶף פְּעָמִים; וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. (א,יא).


"והנכם היום ככוכבי השמים" – וכי  (כמספר) ככוכבי השמים היו באותו היום? והלא לא היו אלא ס' רבוא  (ששים אלף).

מהו (למה הכוונה) "והנכם היום"?

הנכם משולים כיום קיימים לעולם כחמה וכלבנה וככוכבים. (רש"י)

מה משמעות התוספת, האם אפשר להוסיף על ברכת ה'?

על נושא הברכות נשוחח סביב שולחן השבת – על מה מברכים, את מי, ומה משמעות הברכה?

לחדי העין – חמודי יצא לחופשה 🙂 אולי מפני שיש דובים על השולחן? מי שם לב?

 

שבת שלום מגילי והמשפחה

 

 

פרשת מטות-מסעי Parashat Matot-Masei

פרשות מטות-מסעי

סיעור מוחות משפחתי הניב את התצוגה שלפניכם.
נתבונן יחד עם משה ובני ישראל בנקודות ציון מסעות בני ישראל ממצרים ועד ערבות מואב על ירדן יריחו.

נושאים לשיחה משפחתית:
1. בחרתי בובות עם משקפות, כדי להראות את הציפייה של עם ישראל להיכנס לארץ. שימו לב לבובה של גבר לא מגולח, הבובות שנושאות ציוד טיול. נושא לשיחה: מה ההבדל בין מסע לבין טיול?

2. בובת משה המתנשאת מעל שאר הבובות, גורמת לנו לחשוב ולדון בדמותו של משה שלא זכה להיכנס לארץ.

3. בתצוגה שלנו ניתן להקיף במבט אחד את מראה ארץ מצרים ואת הארץ המובטחת העתידית, אך כשאנו יוצאים למסע, אנו לא תמיד יודעים לאן פנינו מועדות, מה נעבור בדרך ולאן באמת נגיע.

4. אחת התמונות מראה במפה את נקודת הציון "קדש ברנע", אחת מתחנות המסע של בני ישראל במדבר. אלו עוד נקודות גאוגרפיות ידועות לנו ממסעות בני ישראל במדבר? האם יטבתה שלנו היא יטבתה שבה עברו בני ישראל?

מסעות במדבר

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן (במדבר לג' א')

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, היזהרו במצותי ושמרו את התורה, וראו כמה נסים ונפלאות עשיתי לכם משעה שיצאתם ממצרים והפלתי שונאיכם והעברתי אתכם בים והפלתי פחד ורעדה באויביכם…
וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר, לא הנחתי אתכם אפילו שעה אחת. כמה שונאים באו עליכם ולא הנחתי אתכם לברוח. וכמה נחשים ועקרבים הרגתי מפניכם, ולא הנחתי אותם להזיק אתכם.
לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שידעו כמה נסים עשיתי עימהם בכל מסע ומסע. (תנחומא)

פרשת מסעי היא האחרונה בספר "במדבר", על כן נאמר
*חזק חזק ונתחזק*
שבת שלום מגילי ומשפחה
# האם מצאתם את חמודי הקיפוד?#

פרשת פנחס Pinchas

תמונה פנחס

צילום שולחן השבת הפעם מרגש אותי במיוחד.
חדי העין יבחינו שהשולחן שונה מהשבתות הקודמות.

השולחן שלנו נמסר הלאה (דרך אתר אגורה, מומלץ). השולחן שיש לנו כעת הוא שולחנו של סבא דנש האהוב, שלזכרו אני מקדישה את הלימוד עם הילדים ואתכם על הפרשה.

הסיפור המוצג על שולחן השבת הוא סיפורן של בנות צלופחד.
על סף כניסת בני ישראל לארץ מתעוררת שאלת החלוקה העתידית של נחלות בני ישראל לשבטיו ולמשפחותיו.

היום נראה לנו ברור ומובן מאליו שבנות יורשות כמו הבנים, אך לא כך בימים עברו.
מה יעשו בנותיו של צלופחד בן חפר, אשר התייתמו מאביהן ואין להן אח? על שם מי תרשם נחלה, האם יזכה לנחלה בארץ ישראל?

בנות צלופחד

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו–מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה…וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה…פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר: אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר…וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ… לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ….וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי יְהוָה…וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת–נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה (במדבר כז א-ז)

"כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" – כתרגומו. יאות (הן צודקות) כך כתובה פרשה זו לפני במרום מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה. יפה תבעו. אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו. (רש"י)

יפה כוחן של נשים מכוח אנשים. אנשים אומרים: ניתנה ראש ונשובה מצרימה (כ"ד,ד'), ונשים אומרות: תנה לנו אחוזה.
(רבי נתן, ספרי)

אני בטוחה שבקרב משפחות בני ישראל היו עוד הרבה משפחות שהיו בה בנות בלבד, והיו נתונות בבעיה דומה (האם אתם מזהים אותן בתמונה).
בנות צלופחד העזו לגשת אל משה, לדרוש, לבקש – ולזכות בדין.

על בנות צלופחד נאמר: חֲכְמַנִיוֹת הֵן…

אני מצרפת קטע ממאמר על חכמתן ותושיתן של בנות צלופחד:
המאמר מאת הרב יהושע שפירא (https://www.yrg.org.il/?CategoryID=315&ArticleID=676

)"כשמתבוננים בפרשת בנות צלפחד מגלים שיש פה סיפור עמוק ביותר. חז"ל מלמדים שבנות צלפחד "חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן". אך לא תמיד אנו יורדים לעומק דעתם, ולא תמיד אנו מבינים עד לאן חכמתן מגעת.

חז"ל מאריכים ומלמדים שלבנות צלפחד היו שלוש או ארבע תביעות לנחלה, והן זכו בכולן. מלבד התביעה על נחלת צלפחד עצמו, תבעו בנות צלפחד את חלקן בנחלת אבי צלפחד, חפר, אשר היה מיוצאי מצרים ונפטר. למאן דאמר שהארץ נחלקה ליוצאי מצרים, הרי היה מגיע לצלפחד חלק בנחלת חפר, ולכן בנות צלפחד דרשו אותה. בנוסף, תבעו בנות צלפחד את נחלת צלפחד כבכורו של חפר, הנוטל פי שניים מאחיו. כמו כן הן תבעו את נחלת אחֵי צלפחד שמתו בלא בנים, ועל כן צלפחד יורש אף אותם.

אם כן, ארבע נחלות תבעו בנות צלפחד: חלק אביהם, וחלק אבי אביהם, וחלק אביהם שהיה בכור, וחלק אחי אביהם. בעצם, כל דיני נחלת בן, אביו, בכור, ואח – הכל התקיים בהן מכוח למדנותן. לכן חז"ל אומרים שהיו חכמניות ולמדניות ביותר, מפני שהן בעצמן אמרו את כל פרשת דיני נחלות. על כך אומר להן הקדוש ברוך הוא "כן", כמו שאמרתן – זוהי מצוות נחלת הארץ."

*** מי מוצא את חמודי הקיפוד בתמונה?

שבת שלום מגילי והמשפחה

Pinchas

This photo of our Shabat table is especially moving for me this time.
The sharp-eyed among you will note that the table is different from previous posts
Our old table has moved on (via the website agora, which I recommend). The table we now use belonged personally to my beloved grandfather Denes.
In his memory I dedicate this weekly Torah study you and your children share.
The story presented this week is that of the daughters of Zelophehad.
On the brink of entering the land of Israel, the question of how to allocate the future plots of land to the tribes and families of Israel.
Today it is clear to us that daughters inherit just like sons, but this was not so in the past.
What will the daughters of Zelophehad son of Hefer do, who were orphaned of their father and have no brother? On who's name will the land be registered, and who will have a stake in the land of Israel?

Zelophehad’s daughters

The daughters of Zelophehad…. came forward, and his daughters' names were Mahlah, Noah, Hoglah, Milcah, and Tirzah. hey stood before Moses … at the entrance to the Tent of Meeting, saying, "Our father died in the desert, … and he had no sons. Why should our father's name be eliminated from his family because he had no son? Give us a portion along with our father's brothers.“ So Moses brought their case before the Lord. The Lord spoke to Moses, saying: Zelophehad's daughters speak justly … and you shall transfer their father's inheritance to them.

Numbers 27, 1-7

“Zelophehad’s daughters speak justly” – The heavens attested that the daughters vision went beyond that of Moses. Justly they demanded. Blessed is the mortal who G-d agrees with his/her words

Rashi

Greater was the fortitude of the women than the men. The men said: Let us revolt and return to Egypt (Numbers 24, 4) and the women said: Give us a portion of the land.

Rabbi Natan, Sifri