מגביה הכהן שתי ידיו וסומך על ראשו, ואומר לאביו: איזה חביב עליך יותר, בנך או חמשה סלעים הללו? והאב אומר: בני חביב עלי, ואני פודהו. (מתוך טקס פדיון הבן)
"בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה אמר להם (הקב"ה) .. הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם, אמרו, אבותינו עורבים אותנו, אמר להם הקב"ה, אבותיכם יש לי עליהם .. אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו לפניו, רבש"ע, נביאינו ערבין לנו, אמר להם יש לי עליהם .. אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו, הרי בנינו עורבים אותנו, אמר הקב"ה, הן ודאי ערבים טובים, על ידיהם אתננה לכם" (מדרש תנחומא)
בתמונה: הדפס של בולים על סמלי השבטים שהוציא השירות הבולאי
פרשת במדבר היא הפרשה הראשונה בספר במדבר ויש בה כמו רשימות. רשימת נשיאי השבטים, או כפי שהם מכונים "האנשים אשר יעמדו אתכם". רשימה של מספר האנשים (גברים) בכל שבט, וסדר החניה של בני ישראל במסעם במדבר. אם נחשוב על מסע במדבר כעל טיול של קבוצה מאד גדולה, ענקית (מליונים של אנשים), הרי שחשוב לדעת היכן המקום של כל אדם.
אפילו בנסיעה משפחתית ברכב יש לפעמים חילוקי דעות מי ישב ליד מי ומי ישב קדימה ומי ישב מאחור. הבה נדמיין מה קורה כאשר עם שלם, מחולק לשבטיםיוצא למסע, ואיזו משמעות יש לשאלות: מי יהיה השבט המוביל, מי השבט המאסף, ומי נמצא ליד מי.
במסע הזה בני ישראל יצברו חוויות, יהדקו את הקשרים ביניהם, וילמדו להכיר את עצמם, זה את זה ואת הקב"ה, וכל זה מתוך חירות ולא מתוך עבדות כמו שהיה במצרים. בפרשות הבאות נקרא סיפורים על המסע במדבר.
המדרש (במדבר רבה ב,ז) מספר לנו על הגדלים של השבטים השונים:
""בְאֹתֹת" סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו (האבן שלו בחושן שעל חזה הכהן הגדול – ג.כ.)
ראובן – אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים.
שמעון – פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם.
לוי – ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים.
יהודה – נפך וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה.
יששכר – ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצוייר עליו שמש וירח על שם (דה"א יב, לג): "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים".
זבולן – יהלם וצבע מפה שלו לבנה ומצוייר עליו ספינה על שם (בראשית מט, יג): "זבולן לחוף ימים ישכון"
דן – לשם וצבע מפה שלו דומה לספיר ומצוייר עליו נחש על שם (שם, יז) "יהי דן נחש".
גד – שבו וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן ומצוייר עליו מחנה על שם (שם, יז) "גד גדוד יגודנו"
נפתלי – אחלמה וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמתו עזה ומצוייר עליו אילה על שם (שם, כא) "נפתלי אילה שלוחה".
אשר – תרשיש וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים ומצוייר עליו אילן זית על שם (שם, כ) "מאשר שמנה לחמו"
יוסף – שוהם וצבע מפה שלו שחור עד מאד ומצוייר לשני נשיאים אפרים ומנשה מצרים על שם שהיו תולדותם במצרים ועל מפה של אפרים היה מצוייר שור על שם (דברים לג, יז): "בכור שורו" זה יהושע שהיה משבט אפרים ועל מפה שבט מנשה היה מצוייר ראם על שם "וקרני ראם קרניו" על שם גדעון בן יואש שהיה משבט מנשה.
בנימין – ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים לי"ב הצבעים ומצוייר עליו זאב על שם (בראשית מט, כז): "בנימין זאב יטרף" לכך נאמר באותות שסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא"
המדרש מסביר שהציור על כל דגל של כל שבט קשור לברכה שיעקב ברך את אותו הבן. כך נפתלי קיבל את הברכה "נפתלי אילה שלוחה" ולכן הסמל הגדל לו הוא אילה.
הצעה לדיון והפעלה משפחתית
במדינת ישראל אנו משתמשים בדגל שעוצב בעליה הראשונה וקיבל מעמד רשמי בקום המדינה: רקע לבן, פסי תכלת ובאמצע מגן דוד. האם תוכלו להסביר את עיצוב דגל המדינה במילים דומות ללשון המדרש?
הנה התבנית:
ישראל – צבע מפה שלו דומה ל___________________ (השלימו) שהוא כמו________ (הסיבה לבחירה בצבעי הדגל)
ומצוייר עליו ______(השלימו) המסמל ____________ (הסיבה לבחירה במגן דוד).
עם כל אדם ואדם בא חידוש לעולם, משהו ראשון ויחיד שעוד לא היה כמותו.
לפי תורת החסידות חייב כל אדם מישראל לידע ולכוון בדעתו שהוא יחיד בעולם בבחינתו, ועדיין לא היה בעולם כדומה לו. שאילו כבר היה כמותו בזה העולם שוב לא היה צורך בו שיבוא הוא לעולם. כל אדם בריאה חדשה הוא ועליו לתקן את מידתו בזה העולם…
הדבר שהוא יחיד ומיוחד בכל אדם ואין כמותו בשום אדם אחר, אותו חייב האדם לפתח ולהביאו לכלל מעשה, ולא שיחזור על מה שכבר עשאו אדם אחר, ואפילו גדול שבגדולים
(מרטין בובר, דרכו של אדם על פי תורת החסדות)
כל אדם הוא מיוחד ויש לו משימה מיוחדת משלו בעולם. אפשר לומר שכל אדם נושא את הדגל המיוחד שלו, בדיוק כמו המילים של התורה אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ.
כעת כל אחד מבני המשפחה ידמיין את הדגל הפרטי שלו
ויתאר אותו לפני המשפחה במילים שלו או (מאתגר!) בלשון המדרש:
_______ (השם שלי) – צבע מפה שלי דומה ל___________________ (השלימו) שהוא כמו________ (הסיבה לבחירה בצבעי הדגל)
ומצוייר עליו ______(השלימו) המסמל ____________ (הסיבה לבחירה בציור).
כדי לקבל רעיונות לצבעים וסמלים לדגל שאלו את עצמכם: מהו הצבע המועדף עליכם, מה משמח אתכם, מה הכישרון הבולט, ומהי התכונה הבולטת שלכם.
כבר מהפרשה הראשונה בתורה, פרשת "בראשית", אנו קוראים על המורכבות ביחסים של אחיהם. גם המשפחה של יעקב אבינו יש ענייני אחים- אחים מאב ומאם, אחים מאב, אחים ילדי השפחות ואחים ילדי האמהות. מי שיש לו אחים יודע כמה לא פשוט להיות אח או אחות. אחים יכולים להיות חברים ויכולים שונאים, יריבים, עוזרים ותומכים.
היחסים של יוסף ואחיו הגיעו לנקודה הקיצונית ביותר – האחים מנסים להרוג את יוסף, להיפטר ממנו, למכור אותו. יוסף מושלך לבור ונאבד ממשפחתו לשנים רבות. בתקופה הזו אין בכי. האחים לא בוכים, אפילו יוסף לא בוכה, הוא מתאפק.
כשיוסף והאחים נפגשים במצרים ידרשו כמה פגישות, עד שיוסף יתגלה לאחיו כאחיהם האובד. פגישות אלו מעוררות את הבכי של יוסף. האחים לא בוכים. כשיוסף ובנימין נפגשים שניהם בוכים, ושאר האחים לא בוכים. בנימין ויוסף הם אחים מאב ומאם, ובנימין לא היה שותף לעוול שנעשה ליוסף, אין לו רגשות אשם כלפיו.
יוסף בוכה ובבכיו יש הרבה רגשות – הקלה, סליחה, השלמה, צער, כעס. אם נעיין בין השורות נראה שהאחים האחרים לא בוכים וגם לא מבקשים סליחה מיוסף. הם מבקשים שלא ינטור להם.
למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "זה יגמר בבכי"? למה אי אפשר לסיים את המשחק לפני הבכי?
לפעמים המשחק, התחרות והקנאה מתערבבים ביחד. הבכי של הילדים-אחים מסמן את הגבול – את החלק של האחווה, הכיף, הצמיחה ההדדית, ומצד שני את הקנאה והתחרות.
ילדים צעירים משחקים-רבים ובוכים, והרבה פעמים נראה שהבכי מסמן את סיום האינטראקציה. אבל זה לא נכון. הבכי מסמן את נקודת ההתפתחות ביחסים בין האחים, ומשם יש בחירה לכל אחד מהם איך להמשיך.
יוסף ואחיו נפגשים במצרים. כעת יוסף חזק מאחיו, לאן יתפתחו היחסים כעת?
ליד שולחן השבת נדבר על ההבדלים בין אחים לבין חברים. נזכר בפעמים שבכינו וננסה להבין למה בכינו, האם זה היה בכי של עלבון וכעס, או בכי של התרגשות, בכי של הקלה, של שמחה, או של חוסר אונים. ומה הרגשנו אחרי הבכי, ומה אנחנו מרגישים עכשיו. שבת שלום ושמחה, מגילי והמשפחה
אחרי הרבה שנים אתם פוגשים את הילד שהנהיג כנופיה שהציקה לכם, מה תעשו? איך תרגישו?
על השאלות האלו ועל עוד דיברנו, ענינו, חשבנו והתלבטנו במפגש ראש השנה של חבורת הסיפור והפרשה, בעקבות סיפור (אמיתי!) מהספר "ברוכה את – המחברת הסודית של סבתא ושלי" מאת עינבל וייסמן. כיוון שעינבל ואני חברות, ידעתי גם מה סוף הסיפור ומה קרה כשעינבל והילד המציק נפגשו אחרי כמעט 40 שנה.
הספר עצמו אינו מיועד לילדים, אך ניתן לדלות ממנו סיפורים ולהתאים אותם לקהל הצעיר.
עשרה טיפוסים/מגזרים שונים נכללים בדבריו של משה וכל אחד מישראל מוצא את מקומו/הגדרתו.
ליד השולחן ננסה לאפיין את הטיפוסים השונים בעזרת המפרשים ובעזרת הפשט וכל אחד ינסה למקם את עצמו. האם מצאתם יותר משתי הגדרות אפשריות לעצמכם? האם את גם אשה וגם מנהיגה? זה אפשרי בהחלט, כיוון שמדובר גם בעשרה כוחות הנפש הפועלים בקרב כל אחד ואחת מאתנו .
נשים לב לחוטבי העצים ושואבי המים. מבחינת מעמד תעסוקתי הם לא שונים כל כך, שניהם עובדים בעבודה פיסית קשה. מבחינה מהותית מדובר בעבודות שונות. חוטב העצים עושה פעולה מלמעלה כלפי מטה – הנפת הגרזן, והוא מסיים את חייו של העץ. שואב המים עושה פעולה מלמטה כלפי מעלה, כאשר הוא דולה מים מהבאר (או מן הבור), וישתמש במים החיים כדי לקיים חיים.
משה נותן לעם ישראל כלל מפתח לקיים שמירת התורה וקיום מצוות:
אין צורך לחצות ימים, לקפוץ ממטוסים או לטוס גבוה בשמים כי לקיים מצוות. בעצם מה שאדם צריך הוא להיות הוא עצמו. לכל אחד יש את הכוונות שלו והרצונות שלו – בלב, ואת הדרך שלו להתבטא – בפה, ואת העשייה שלו.
רבינו בחיי מחלק את המצוות לשלושה סוגים – מצוות שעושים בלב (זוכרים את מצוות "ואהבת"?), מצוות שעושים בפה (כמו לברך ברכות, איסור רכילות, לאכול מאכלים כשרים) ומצוות שעושים בידיים (מי טרח לכבוד שבת? מי יבנה סוכה בקרוב?).
בפיך ובלבבך לעשותו. הזכיר בכאן שלשה דברים, הפה והלב והמעשה. והנה כל המצות נכללות בשלשה חלקים אלו, כי יש מצות תלויות בפה ויש תלויות בלב ויש במעשה, ועל זה דרשו רז"ל על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, על התורה זהו בפיך, ועל העבודה זהו בלבבך זו עבודה שבלב, ועל גמילות חסדים זהו לעשותו.(פירוש רבינו בחיי על הפסוק).
השבת היא השבת האחרונה של השנה. זהו זמן של חשבון נפש – מה רצינו, מה עשינו ומה אמרנו השנה, ואיך נרתה שתראה השנה הבאה.
ליד השולחן נזכר ונספר במצוות שעשינו בלב, בפה ובידיים.
נפגשנו בבית הכנסת בזמן תפילת מנחה והתבוננו בתמונה הבאה:
"חתונת איכרים" / "חתונה כפרית" מאת Pieter Bruegel the Elder – Peasant Wedding – Google Art Project
תובנות של הילדות:
משתתפת 1 – "ארוחה" (זה יום צום, והילדה צמה…)
משתתפת 2 – יש כאן ארוחה. אנשים אוכלים, זו ארוחה מפוארת, מיוחדת.
– מה ראית בתמונה שגרם לך לומר שהארוחה מפוארת?
כי יש אנשים שיושבים ואוכלים, ויש את המשרתים שמגישים להם. יש משרתים שמגישים צלחות עם אוכל ויש משרת בצד שמוזג את המים מהכד הגדול לכדים הקטנים.
משתתפת 3 – זו ארוחה גדולה, זה אירוע. זו לא ארוחה של יום רגיל.
-מה ראית התמונה שגרם לך לומר שמתרחש כאן אירוע?
אני חושבת שזה אירוע כי יש שולחן אחד, וסביבו הרבה אנשים, יש הרבה הרבה אורחים, מוזמנים, והחדר מקושט עם החיטה על הקיר, ויש גם האנשים שעומדים ומנגנים
משתתפת 4 – אני חושבת שזה ציור מפעם, עתיק, חיים מהעבר.
– מה ראית בציור שגרם לך לומר שהציור הוא מתאר חיים מפעם?
הכלים של האררוחה הם מעץ, לא כמו שיש לנו היום, והכדים מחרס, וגם היום לא שותים מכדים. זה שהאיש מעביר מכד גדול לקטנים, זה כי הוא צריך להביא מים מבחוץ בכד גדול (בשיקוף דיברתי על ברז ומים זורמים לעומת באר – ג"כ), גם הבגדים הם בגדים שלא לובשים היום, אולי מפעם, לפני איזה מאה שנים.
משתתף 5 – אני גם רואה ארוחה וגם רואה את החיילים.
– מה ראית בתמונה שגרם לך לומר שהאנשים הם חיילים? (הוא מתכוון לאנשים עם כלי הנגינה)
אני חושב שהם חיילים כי הם עומדים זקופים ליד השולחן, הבגדים שלהם נראים כמו מדים והם מחזיקים נשק.
משתתף 6 – יש בציור הזה דברים מצחיקים. יש כפית בכובע של האיש, יש חיטה על הריק. מי מקשט עם חיטה?
משתתפת 7 – יש כאם ארוחה גדולה ומפוארת. זה לא בשביל כל אחד.
– מה ראית בתמונה שגרם לך לומר "זה לא בשביל כל אחד"?
זו סעודה של מישהו עשיר שהזמין אורחים. יש הרבה אנשים וכולם יושבים ליד אותו שולחן, ויש המון המון אוכל. זו לא סעודה של אנשים רגילים או של יום רגיל, לא כל אחד יכול להזמין כל כך הרבה אנשים, ולא מזמינים כל אחד לסעודה כזו.
דיון
קראנו את אגדת החורבן על אנשי הר המלך: תוך כדי הקריאה המחזתי את הסיפור עם בובות פליימוביל.
חילקתי את הסיפור לעשרה מקטעים, כדי לאפשר לכמה שיותר ילדים לקרוא חלק מהסיפור בקול. לאחר כל חלק שקראנו שאלתי "מה קרה בעצם, מי יכול/ה להסביר?" וכך וידאתי שכל הילדים מבינים את הסיפור. השאלה גם פתחה דיון לגבי דרכי הפעולה האפשריות של אנשי הר המלך, לגבי הרומיים, מה היו השיקולים, הסיכונים ורווחים בכל צעד ובכל תפנית בעלילה. סיימנו את הדיון בתובנה שיש קשר בין מתנת החתונה – תרנגול ותרנגולת, שהם בעלי חיים שאינם שיתופיים במיוחד, להתנהלות של אנשי הר המלך שבצד אחד חוגגים ובצד השני נהרגים "ולא ידעו אלו באלו", כלומר אין ביניהם חיבור אמיתי ושותפות גורל.
הסיפור השני שקראנו עסק בביקור של ר' עקיבא וחבריו בהר הבית החרב: תוך כדי הקריאה המחזתי את הסיפור עם בובות פליימוביל.
גם את הסיפור הזה קראנו בחלקים, והסברנו כל חלק. לסיכום הסיפור דדיברנו על כך שר' עקיבא מלמד אותנו באופן השיחה עם חבריו על אמפתיה. כשהם שואלים אותו מדוע הוא צוחק (שוחק), הוא לא עונה להם מיד, אלא מתעניין ברגשות שלהם. ר' עקיבא מבין שחבריו מרגישים עצובים ואולי תמהים או פגועים מהצחוק שלו (זוכרים את צהלות אנשי הר המלך על נסיגתו של מלך רומי? כמה פוגע כשהצחוק אינו במקום המתאים). לפני שר' עקיבא מסביר את עצמו, הוא מביע אמפתיה לכאבם של חבריו, מקשיב להם, ורק אז מסביר את עצמו, ובכך מביא להם נחמה.
מקור הפסל האמנית סוזן לורדי מגלפת ידנית את המקור של כל פריט עץ ערבה מהסטודיו שלה בקנזס סיטי, מונטנה. יצירה זו יצוקה מהגילוף המקורי של סוזן ומצוירת ביד.
תובנות של הילדים והילדות:
משתתפת 1 – נראה לי שזה פסל בשם "הסתכלות", הם מסתכלים אחד על השני.
משתתף 2 – "רואים כאן אחים"
– מה ראית בפסל שגרם לך לומר שמדובר באחים?
"יש את האח הגדול, והוא מחזיק את האח הצעיר, אולי רוצה לומר לו משהו, ואפילו שאין להם הבעות פנים, נראה שיש להם מבט אוהב, זה מזכיר לי אחים"
משתתף 3 – "זה האבא (הגדול) והוא מציל את הבן שלו שלא יפול"
– מה ראית בפסל שגרם לו לך שמדובר בדמויות של אב ובן?
"הדמות הגדולה מחזיקה את הדמות הקטנה, שרוצה ללכת קדימה, אולי למקום מסוכן אולי היא כמעט נופלת. הוא מחזיק אותו מאחור, כאילו לא נותן לו להמשיך קדימה."
משתתפת 4 – "אני רואה כאן אהבת חינם"
– מה ראית בפסל שגרם לך לומר שאת רואה אהבת חינם?
"שני הילדים בפסל מסתכלים אחד אל השני ויש הרגשה כזו שאכפת להם, איך שהראש של כל אחד נוטה אל השני, כאילו שהוא ממש מקשיב לו או רוצה לומר לו משהו, ואפילו שלא רואים את העיניים והפה והאף, נראה לי שהם מחייכים אחד אל השני, כמו חברים טובים. הגוף שלהם נראה רגוע כמו שאוהבים מישהו, זה חיבוק."
לאחר סיכום הדיון בפסל שוחחנו על יחסי אחים. יחסים שמורכבים מקשרי חברות, שותפות ושמחה וגם קנאה, תחרות וכעסים.
ובאיזה אח הפסוק מדבר ? במשה ובאהרן , שנאמר : "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" ( תהלים קלג , ( שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה . שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהנה , לא שנאו זה את זה , אלא היו שמחים זה בגדלת זה וזה בגדלת זה . תדע לך : בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שילך בשליחותו אצל פרעה , אמר לו משה : "שלח נא ביד תשלח . " אתה סבור שמא עכב משה מפני שלא רצה לילך ? אינו כן , אלא מפני כבוד אהרן. אמר משה : עד שלא הגעתי , היה אהרן אחי מתנבא להם ( לבני ישראל ) במצרים שמונים שנה, ועכשו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה אחי מצר ? לכן לא רצה לילך . אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה : לא אכפת לאהרן בדבר זה . לא די שאינו מצר , אלא עוד שמח . שנאמר : "וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו" ( שמות ד , יד ) אינו אומר : "ושמח בפיו , " או "ושמח" בלבד , אלא "ושמח בלבו . " כיון ששמע משה הסכים לילך . אמר רבי שמעון בר יוחאי : הלב ששמח בגדלת אחיו ילבש אורים ותמים , שנאמר : "ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן" ( שמות כח , ל).
מהדיון עם הילדים: יחסי אחים זה דבר מסובך. לא בחרנו את האחים שלנו. חלקם נולדו לפנינו, חלקם הגיעו אחרינו. ישנה ציפיה שנסתדר זה עם זה, ואפילו נהיה חברים וזה בעד זה, כשבעצם, וזו תובנה שהילדים זיקקו תוך כדי הדיון – מה שקושר אותנו הוא שנולדנו לאותם ההורים. עלתה השאלה על חשיבותו ומשמעותו של הקשר הביולוגי – עד כמה הוא מחייב, עד כמה הוא כובל, עד כמה הוא מבטיח.
שוחחנו על כך שעד כמה שאחים יכולים להיות מעצבנים, לפעמים נטל, לפעמים אין שפה משותפת (ילד בן 11 אמר "אחותי בת שנתיים, אין לי על מה לדבר איתה"), עדיין אנחנו משפחה אחת, ויש לזה חשיבות.
הזכרתי בקצרה את האווירה המתוחה במדינה, ואת מסקנת הדיון שכולנו אחים ואחיות, גם כשלא מסכימים, גם כשרבים.
הפרשה סובבת סביב הציווי " קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". קדושה היא היכולת של האדם לפעול ולעשות תוך חיבור אותנטי לייעודו ולאלוקי. בפרשה מפורטות מצוות עשה ולא תעשה רבות, אשר מתאימות למצבים שונים בחיי היום יום שלנו. היום יום מגוון, ובני האדם הם בעלי יכולות מגוונות ולכן מצווה ה' את האדם מצוות רבות בהן ינהג, על מנת שישאר מיוחד.
המצוות והמעשים הנובעים מקדושה כזו הנן בחלקן מצוות הקשורות להימנעות מפשעים – לא תגנוב. מצוות שבלב: כדוגמת לא תקום ולא תטור. מצוות הנוגעות לאופי העשיה כגון: והדרת פני זקן, אופני אכילת קרבנות. וחלקן כל כך מיוחדות והן למעלה מטעם ודעת כמו מצוות כלאיים ושעטנז.
לב הפרשה נמצא במילים "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (ויקרא יט, יח).
במאמר זה אציע כמה פעילויות בנושא הציווי "ואהבת לרעך כמוך".
דיון בשולחן השבת על משמעות המילים "ואהבת לרעך כמוך" (מתאים לילדי בית הספר היסודי ומעלה):
נביא הוא אדם מישראל: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ (דברים יח)
אין עוד עם כמו עם ישראל: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ
לדיון – מה המשמעות של כמוך/אין כמוך.
לאחר שחקרנו ודרשנו את המילים, נבדוק מה קורה כאשר מחברים אותן יחד – "ואהבת לרעך כמוך".
משחק – ואהבת לרעך כמוך (ילדי הגן ומעלה)
ההורים מספרים את הסיפור הבא:
אני רוצה לספר לכם מה קרה אתמול בגן שולי. יואב, יובל, יוגב ותמר בנו יחד מגדל בפינת הקוביות. מגדל גבוה, יפה, מכל הקוביות, עם קשת למעלה, ומשולשים בצדדים, ובובות קטנות יושבות למעלה ומשקיפות על הילדים. תמר הלכה לקרוא לגננת שתבוא לראות את יצירת הפאר. בינתיים נכנס לגן בריצה דביר וצועק בהתלהבות "על עץ התות כבר יש תותים! ואמא שלי תקטוף לכל מי שרוצה תות! כדאי לכם!", דביר אומר את המילים "כדאי לכם!" ובום! הרגל שלו נתקלה במגדל הקוביות, והכל התפרק.
יואב, יובל ויוגב המומים "מה קרה למגדל שלנו. תמר והגננת מגיעות – איפה המגדל שסיפרת לי עליו, שואלת הגננת? ודביר? אוי דביר, מה יהיה עכשיו? מה יגידו החברים?
רגע, לפני שהם פותחים את הפה ומדברים, נכנסים שלושה אוהבים:
ראשון נכנס ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ואומר– אני רואה ילד שנכנס לגן עם הרבה שמחה והתלהבות, כל כך הרבה התלהבות ושמחה, שהמגדל נפל, בלי כוונה. ילד שרוצה לחלוק את המתנה הטעימה של עץ התות עם החברים, מהר מהר לפני שיגמר, אולי רץ מהר מידי, אולי המגדל בדיוק התנדנד…את המגדל אפשר לבנות מחדש, את התות אפשר לאכול עכשיו, מה תגידו ילדים?
שני נכנס ר' זושא מאניפולי ואומר– איזה ילד דביר, כולו שמחה בבוקר, אהבת הטבע בעורקיו זורמת, בדרך לגן ראה את עץ התות מניב, ורץ מיד כדי לספר לחברים. איזה ילד זה שמסתכל בבוקר מה התחדש בעולם, שמחת חיים והתלהבות מביא לגן, איזה ילד מתוק, שרוצה לחלוק את התות עם כולם?
שלישי נכנס האדמו"ר הזקן – עומד מסתכל. חברים, קוביות, דביר ותות.
פתאום דביר מרגיש משהו עמוק בלב. בתוך ההתלהבות מהתות, הוא עשה טעות, בלי להתכוון, ממש תקלה, הוא הרס לחברים את מגדל הקוביות. התלהבות ושמחה זה נהדר, וגם זהירות זו מידה טובה.
פתאום נהיה הכל פשוט.
שלושת האוהבים יוצאים.
(בהשראת שיעור לפרשת השבוע מאת הרב איל ורד)
דיון עם הילדים:
מה לדעתכם יקרה בגן
מה יגידו החברים?
מה יעשה דביר?
מה תגיד הגננת?
ומה יקרה עם עץ התות?
ההורים יתייחסו בדיון עם הילדים לשלוש הדרגות השונות של "ואהבת לרעך כמוך":
ר' לוי יצחק מברדיצ'ב – מתייחס למעשה של דביר, מדגיש את הצדדים הטובים ומלמד עליו זכות
ר' זושא מאניפולי – רואה רק את הדברים הטובים
האדמו"ר הזקן – בכוח ההתבוננות שלו גורם לדביר לרצות לתקן את מה שהתקלקל.
כשאנחנו מבקשים "תסביר לי על רגל אחת", אנחנו מתכוונים להסבר קצר וממוקד שמתמצת את העיקר.
כל פסוקי התורה שווים בחשיבותם, כי כולם נאמרו על ידי ה' והכל בבחינת תורת ה' תמימה. עם זאת יש בתורה פסוקים המייצגים ערכים כלליים יותר, ערכי יסוד, אשר הם המפתח לתורה כולה. התורה מחולקת לחמישה חומשים. בכל חומש ישנו פסוק שהוא "כלל גדול בתורה" (הרב גינצבורג).
חשבו יחד ונסו למצוא איזה פסוק הוא הפסוק העיקרי של כל חומש. שכנעו זה את זה.
ראוי שנלמד את כל התורה בעל פה, אך זו משימה קשה מאד. עם זאת נוכל ללמוד קטעים עיקריים ממנה. אלו קטעים אתם כבר יודעים בעל פה? (דוגמא: קריאת שמע, שירת הים, פרשת האזינו)
הנה הפסוקים מכל חומש האם תוכלו לעמוד על רגל אחת ולומר את כולם בלי ליפול?
הקב"ה ממטיר ברד על ארץ מצרים. זו המכה השביעית שנחתת על מצרים והיא במסגרת שלושת המכות שמטרתן היא: בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ. (שמות ט,יד).
גם בירושלים ירד ברד השבוע, אך מכת ברד הביאה ברד שונה לחלוטין. הברד המַכֶּה, הוא כדור קרח גדול בתוכו אש בוערת. ומתלווה לברד – קול.
כשאנו יושבים בבית בחורף ומתחיל לרדת ברד, אנו שמים לב מיד, מדוע? כי ברד עושה רעש. הנחיתה של כדורי הקרח על קרקע ומשטחים שונים עושה רעש. במכת ברד לא היה רעש אלא קולות. ואם נתבונן בדברי פרעה, נראה שהקולות הפריעו והפחידו אותו אפילו יותר מאשר הברד:
מה שהפחיד פרעה היה "קולות האלוהים". קול הוא צליל, גל שנישא באויר ונקלט באיברי השמיעה שלנו. קול יכול להיות נעים והרמוני, קול יכול להיות מאיים ומעורר פחד או חלחלה. ויש קולות שאנו שומעים מתוכנו (מי ראה את הסרט "הקול בראש"?). הקול הפנימי שדובר בתוכנו, לפעמים מהלב ומהרגש, לפעמים מהראש ומהמחשבה. מהם "קולות האלוהים" שפרעה שומע?
הפעם הנוספת היחידה שבה מוזכר "קול אלוהים" היא בספר דברים, כאשר משה מספר לעם ישראל העומד להיכנס לארץ ישראל על מעמד הר סיני: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה—וַיֶּחִי (דברים ד,לג).
האיחוד הפלאי של מים ואש במכת הברד, יצר קול שאותו יכול היה פרעה לשמוע, וממנו לא יכול היה פרעה להתעלם, קולו של מי שאמר והיה העולם. פרעה מכיר באמת שה' הוא בורא העולם (עד כה פרעה התכחש למציאות ה') ואומר: חָטָאתִי הַפָּעַם: ה', הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים (ט, כז), ומתחנן לפני משה שיפסיק את מכת הברד.
ליד שולחן השבת נשוחח על קולות שאנו שומעים – קולות פנימיים וחיצוניים, ומה גורם לנו להקשיב להם.
אנשי סדום, אשר המדרשים מפליגים ברשעותם ובסדר החברתי המעוות שלהם, דורשים מלוט להציג את אורחיו, וכנראה שמתכוונים להתעלל בהם. לוט מסרב להוציא את אורחיו, ומציע מעין עסקת חליפין (משונה? מעוותת? הזויה?), שבה במקום את האורחים יוציא אל אנשי העיר את שתי בנותיו-אשר-לא-ידעו-איש (בתולות?).
אנשי סדום כועסים על לוט והוא מוצא עצמו בסכנה. ידם של האנשים האורחים/מלאכים נשלחת ומחלצת את לוט מהמצב המסוכן שנקלע אליו ומכניסה אותו אל הבית.
נחזור אל השאלה המקורית: כמה בנות יש ללוט?
בדברו אל אנשי עירו, המבקשים להתעלל באורחיו, לוט מציין שיש לו שתי בנות -שלא-ידעו-איש. במנוסתו באות אתו שתי בנותיו אשר יש להן חתנים (החתנים סירבו לצאת מהעיר וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית יְהוָה, אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. פסוק יד). אי אפשר שאותן שתי בנות הן גם מחותנות וגם לא ידעו איש. אז האם יש ללוט ארבע בנות? ואם כן, למה רק שתיים יצאו אתו מהעיר (וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, … וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. פסוק טז) ?
התשובה: את דבריו של לוט לאנשי העיר עלינו לקרוא בנימת דיבור של שאלה רטורית מהולה בתוכחה: לוט אומר לאנשי סדום שהסיכוי שהוא יוציא אליהם את האורחים שלו, הוא כמו הסיכוי שהוא *היה מוציא אליהן את בנותיו הבתולות לו היו לו כאלה* (בסוגריים נעיר שלוט לא משתמש במילה בתולות, וזה קשור לפירוש אחר שאני עובדת עליו כרגע). כלומר- *אין סיכוי* , אומר לוט, שאני אתן לכם להתעלל באורחים שלי . ואולי הוא אף מעביר מסר "האורחים הם כמו המשפחה היקרה שלי". אנחנו כל כך רגילים למדרשים שמציגים את אנשי סדום כרעים ונוראים , וכל כך נוח לנו להדביק מהרוע הזה גם על לוט, שאנחנו שוכחים שלוט הוא אדם שיש בו יסוד טוב, שגר במקום רע. הוא מכניס אורחים, לפי (אחד) המדרשים בתו מצילה עני מרעב. קל לנו להתפתות לקרוא את הפסוק כפשוטו- שלוט מציע את בנותיו בתמורה לאורחיו. הצעה שהיא מעבר לכל היגיון, אלא אם כן, אנחנו מייחסים מראש דעות ורצונות מעוותים ללוט עצמו, ולמה בעצם? הפיתרון הזה גם מסביר טוב יותר, לדעתי, את תגובתם של אנשי סדום:1. גֶּשׁ-הָלְאָה = זוז מפה, אל תפריע. בנימה מאיימת כמובן, ההופכת את לוט עצמו לקורבן פוטנציאלי ללינץ' .2. הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט = מה אתה חושב את עצמך, אתה לא באמת מאתנו, אתה לא תחליט מה יקרה. 3. עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם = כעת לוט עצמו בסכנת חיים בגלל סירובו לשתף פעולה עם רצונם הרע של אנשי סדום. *לוט מוסר את נפשו על אורחיו*. כאזרח סדום הוא יכול היה לשער שכך יתפתחו הדברים ובכל זאת הוא דבק בהגנתו על אורחים (אף שהוא יודע שהם מלאכים ואולי משער שיוכלו לדאוג לעצמם). לא מצאתי סיפור שבו אברהם אבינו מוסר את נפשו על הכנסת אורחים! (מצאתי סיפורים על אברהם אבינו המסתתר מאחורי גבה של אשתו ומסכן אותה שוב ושוב ). מי שמציל את לוט הם האנשים/מלאכים/אורחים. לסיכום, ללוט שתי בנות נשואות לחתנים. שתי הבנות -שלא-ידעו-איש הן בנות היפותטיות שהוזכרו לצורך הדיון של לוט עם אנשי סדום.
שני נושאים חשובים לדיון ליד שולחן השבת:
1. נשוחח על דעות קדומות, נספר על מקרים שבהם גם אנחנו, ההורים, נכשלנו בגלל דעה קדומה, ועל הפעמים שסבלנו בגלל דעה קדומה. נחשוב ביחד על דרכים להתגבר על הנטיה האנושית להכליל, ובמקום זה ננתאמן בפתיחת הלב וחידוד הסקרנות – שנזכה להכיר את מי שעומד מולנו באמת.
מעשה ההצלה של לוט ואשתו מתואר כמעשה של חמלה. חמלה נובעת מאמפתיה, רגש של השתתפות בסבל של הזולת, והיא רגש המלווה בהתנהגות המסייעת להקל על הסבל.
ההצלה של לוט ואשתו היתה יכולה להיות מתוארת באופן הטכני, החזקת הידיים והוצאה מסדום המתהפכת, ללא תיאור החמלה.
אך כאן חמלת ה' במעשה היא חיונית להבנת המעשה כולו, כיוון שלאנשי סדום לא היו אמפתיה ולא היתה חמלה, זה היה עיקר חטאם. בימינו היינו מכנים את אנשי סדום בריונים. הדרך למנוע בריו מי ואת היא לנהוג בחמלה ולחנך לאמפתיה ולחמלה.
ליד שולחן השבת נתרגל מחשבות של חמלה, ונספר סיפורים שבהם בחרנו בחמלה על פני פגיעה. מ
.
שולחן ערוך לפרשה 