פרשת שלח

בני ישראל במדבר בדרכם לארץ ישראל. אין להם תמונות של ארץ ישראל, ואין גוגל-ארץ או אינסטגרם של ארץ ישראל, אין גם אף אחד שזוכר איך ארץ ישראל נראית, כי אף אחד מהם מעולם לא היה שם, כולם נולדו במצרים.

משה שולח קבוצה של אנשים המורכבת מנציג אחד מכל שבט על מנת שיתורו את הארץ.

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ (במדבר יג,טז)

לתור – להיות תיירים. מה עושה תייר?

הזכרו בטיול שעשיתם לבד  או עם המשפחה:

האם טיילתם פעם בעיר או מדינה אחרת?

למה הגעתם לאותה העיר או המדינה?

מה ציפיתם לראות ומה ראיתם?

אלו חוויות נשארו לכם מהטיול?

בדרך כלל כשאנו עושים טיול למקום לא מוכר אנחנו סקרנים לראות מה יש בו:

איך נראים האנשים? מה הם אוכלים והאם זה טעים או מוזר? מה לובשים שם? מה עושים שם בשעות הפנאי? מה מעניין את האנשים שגרים שם, במה הם עוסקים?

איך נראה המקום, הבניינים, הטבע?

תיירים מחפשים את השונה, המיוחד, המסקרן, המעניין, המרתק והיפה במקום שבו הם מבקרים.
זה מה שנשלחו האנשים לעשות:

להתבונן ולראות את ארץ ישראל על מנת שיוכלו לתאר אותה  לבני ישראל.

בפועל אנו קוראים לסיפור הזה "פרשת המרגלים", כיוון שעשרה מתוך שנים עשר האנשים שנשלחו הדגישו (והגזימו) ובחרו לתאר את מה שהם ראו מנקודת מבט שלילית, עוינת ומפחידה.

למה? הפרשנים עוסקים בשאלה מה גרם לאנשים ששלח משה לדבר רעות על הארץ, ואני מציעה ללכת וללמוד את הפירושים השונים כי יש בהם לימוד זכות על המרגלים.


(בסוגריים אני רוצה להעלות את ההשערה שבני ישראל היו צריכים לחשוד מיד במרגלים, כיוון שהיכן נמצא עשרה אנשים נבחרי ציבור שיסכימו על אותה האמירה…)

בחרתי להציב על השולחן מפה סגורה של ארץ ישראל וסביבה עומדים שנים עשר אנשים.
התמונה מעלה את השאלה: מה ימצאו האנשים שיפתחו את המפה ויסתכלו בה, מה יגלו האנשים שיתבוננו במפת ארץ ישראל?

זו שאלה שמתחילה בפרשת השבוע ומתחילה עד היום: באילו עיניים אני מתבוננת בארץ ישראל שאני חיה בה.

השאלה היא מה אני מוֹצאת במציאוּת של החיים שלי.

עד היום בני ישראל רואים את המציאות באופן אלוקי-נסי – הם רואים את מכות מצרים, הם רואים את קריעת ים, את מעמד הר סיני. מהיום בני ישראל רואים את המציאות גם דרך עיני שליחים-נשיאים. ראיה אנושית בעלת בחירה בין טוב לרע. כשהשליחים הופכים למרגלים, הם מועלים בתפקידם ומטעים את בני ישראל, ובסופו של דבר כולם נענשים להישאר עוד ארבעים שנה במדבר.

ממש אחרי חטא המרגלים בני ישראל מתרגלים את הראיה החדשה שהם למדו:
וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים–בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (במדבר טו,לב)

בני ישראל במדבר והיום הוא יום השבת. יש כל כך הרבה יופי בשבת, יש כל כך הרבה בני ישראל, ומה בני ישראל רואים מתוך המציאות הזו – את מי שמחלל שבת. הם לא רואים את כל האחרים ששומרים שבת?

מי שמכיר אותי יודע שהספר החביב עלי הוא קונקורדנציה של התנ"ך. המילה "וימצאו" הדהדה לי משהו מוכר ומיד הלכתי לבדוק בקונקורדנציה.

כדי למצוא צריך קודם כל לחפש, ואכן יש סיפור כזה בספר בראשית:

וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים (בראשית כו,כ).

חשבתי לעצמי כמה גדול ההבדל בין בני ישראל של דור המרגלים לאבינו יצחק. הנה עבדיו של יצחק מחפשים-חופרים ומוצאים באר מים חיים. והמרגלים ובני ישראל, שהם ממש עוד רגע בארץ זבת חלב ודבש, חופרים את הארץ-ומוצאים פחד ויאוש.


ליד שולחן השבת נשוחח על אופני הראיה השונים של אותה המציאות.

נקרא את השיר של נתן אלתרמן "משקפיים ורודות":
יש פה תחת השמיים 
כלל ידוע בספרים – 
כצבעי המשקפיים 
כן הוא צבע הדברים. 
בשחורות רק רע רואים פה, 
בוורודות הכל תמים, 
בשחורות על שטר חותמים פה, 
בוורודות אין משלמים. 
בשחורות רואים כזית. 
בוורודות רואים עולם. 
בשחורות זה בעל בית. 
בוורודות זה בן אדם. 

הזכוכית את הצבע נותנת 
והלב מצטרף אחר כך. 
בשחורות החותנת – חותנת. 
בוורודות החותנת מלאך. 
המצאה יקרה, משקפיים. 
הסתכל נא וראה, למשל – 
בשחורות עד צוואר באו מיים, 
בוורודות – על המים נמל! 


                                                  שבת של שמחה ושלום, מגילי

פרשת בהעלותך

בהעלותך חתוך

תפילה קצרה

וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג…
וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ

"רפא נא לה" – מפני מה לא האריך משה בתפלה שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה . דבר אחר שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה (רש"י)

בפרשת בהעלותך נושאים רבים. על השולחן הצגה של תפילת משה על מרים אחותו. השיחה המשפחתית יכולה לעסוק ב:
* בסוגי התפילה השונים -שבח, הודיה, בקשה,תחנון.
* באיסור רכילות
* באחוות אחים
* בעונש
* בערבות הקהילתית

האם אתם מזהים את אשתו של משה בקהל? מי יושבת מחוץ למחנה ולמה?

מחשבות על פרשת בהעלותך תשפ"ד

פרשת בהעלותך תשפ"ד

מחשבות ונקודות לתשומת לב על פרשת השבוע, שהן הזמנה לדיון משפחתי ואישי.
המחשבות מנוסחות כ..מחשבות, כשיחה של אשה שקוראת את החלק היומי של פרשת השבוע, ומשוחחת עם עצמה.
שלישי – חלק הפרשה שהוא "שלישי" וכן הלאה.
קובץ להדפסה מצורף בסוף.

שבת של שלום והנאה, גילי
ואם תרצו לחלוק את מחשבותיכם, הגיבו בלוג או כתבו לי 0542593212


שלישי

1. יפה המחשבה העצמאית, היצירתית, המודעת של האנשים הטמאים לגבי מקומם בחג. זו לא מחשבה של עבד, זו מחשבה של חירות, ולכן בהחלט ראוי היה למצוא את הדרך שיחגגו את פסח, חג החירות. יש כאן הבנה עמוקה של האנשים האלה שגם כשהם לא בחירות מוחלטת (הטומאה מגבילה), הרי במהותו האדם נמצא בחירות וראוי לחירות בסיסית, ולכן הם רוצים לחגוג את חג הפסח, וטורחים ושואלים את משה.
ענותנותו של משה שידע שעליו לשאול את הקב"ה, והתבונן במקומו בסקרנות ובלב פתוח, ולא "ניחש מראש" מה תהיה התוצאה. לקח מנהיגותי חשוב ממשה רבינו – אל תשער את התוצאה, תברר באמת.

2. המחשבה הקודמת מעוררת את השאלה מדוע האנשים היו טמאים. מה הם עשו, מה טמא אותם. העובדה שהיו כמה אנשים טמאים (כמה?) מראה שהיתה סיטואציה של בחירה אם להטמא או לא. שוב, אקט של בחירה, של חירות, והאנשים השתמשו ביכולת הבחירה שלהם. להבין שמתוך הטומאה מתגלה היכולת להיות בחירות, ושהיא מאפשרת מצב של בחירה.

3. מתוך הסיפור "הקטן", וה"ספונטני" על פסח שני, שבעצם הוליד מצווה שנספרת בתרי"ג (האם לא נאמרה בהר סיני? עוד שאלה), עולה ההבנה שלחגוג את פסח אינו דבר מובן מאליו, ושיש כמה אפשרויות:
– לחגוג פסח בטהרה עם המשפחה בחבורה
– להיות בדרך ולחגוג אחר כך
-להיות טמא ולחגוג אחר כך
-לחדול לעשות את הפסח ולהתחייב בכרת.
-פסח של הגר ואזרח הארץ.

שאלת האנשים הטמאים חושפת מנעד של "שמירת הפסח" שלא היה גלוי לעין קודם.

4. מעניין לברר מדוע יש כפל "איש" בציווי ה' על פסח שני.
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַֽה' (במדבר ט, י).

5. בפסוק יג מובא מקרה ספציפי – "וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹֽא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קָרְבַּ֣ן ה' לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא".
איש ללא תירוץ של טומאה ודרך (לברר מהן המהויות השונות של טומאה/טהרה ודרך), ש"חדל"לעשות פסח. לפי אונקלוס "וְיִתְמְנַע מִלְּמֶעֱבַד פִּסְחָא" – נמנע. כלומר היה נוהג לעשות פסח, והחליט לא לעשות פסח באופן מודע ובחירי.
האם יש עוד מצוות שמסופר לנו מה קורה אם אדם מפסיק לקיים אותן?
(לברר על יו"כ שגם שם יש עונש כרת).

7. עיון במפרשים מלמד שהאנשים הטמאים הם הכהנים שנשאו את גופות נדב ואביהוא שמתו בחנוכת המשכן, על כן היו טמאים. נשים לב לכך שמדובר בכהנים – מעמד שיש לו גישה לשאלת שאלות הלכתיות.

רביעי

1. התורה, שמודדת מילים, שכתובה בתמציתיות, מפרטת ומאריכה באופן שנראה מוגזם את ההוראות לגבי מסעות וחניות בני ישראל במדבר. במיוחד כאשר מדובר בהוראת שעה המכוונת למסע של בני ישראל לכנען.
כותרת: עַל-פִּי ה', יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל-פִּי ה', יַחֲנוּ: כָּל-יְמֵי, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן–יַחֲנוּ.
זמן ארוך – וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן, יָמִים רַבִּים–וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה', וְלֹא יִסָּעוּ.
זמן קצר – וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן, יָמִים מִסְפָּר–עַל-הַמִּשְׁכָּן; עַל-פִּי ה' יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי ה' יִסָּעוּ.
יממה אחת – וְיֵשׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה הֶעָנָן, מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר, וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר, וְנָסָעוּ; אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ.
יומיים/חודש/שנה – אוֹ-יֹמַיִם אוֹ-חֹדֶשׁ אוֹ-יָמִים, בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו, יַחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִסָּעוּ; וּבְהֵעָלֹתוֹ, יִסָּעוּ.
סיום: עַל-פִּי ה' יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי ה' יִסָּעוּ: אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ, עַל-פִּי ה' בְּיַדוַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם; לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי-יְהוָה דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְׂרָאֵל.-מֹשֶׁה.

שם ה' מופיע תשע פעמים בששת הפסוקים הללו והם כתובים כמנטרה שאפשר לשנן – "על פי ה' יסעו, ועל פי ה' יחנו", ואפשר לומר אותה גם הפוך.
כך שמה שחשוב כאן זה "על פי ה'".

לימינו נלמד מכך שתחנות חיינו הן בהשגחה פרטית של ה', שלא נוכל להתקדם או לעזוב, אלא על פי עצתו. ומסיום ההוראה"את משמרת ה' שמרו" אנו לומדות שלא משנה לכמה זמן הגענו לתחנה מסוימת, אפילו ליממה אחת, עלינו להגשים את השליחות שלנו במקום בו אנו נמצאות.

חמישי

משה מציע ליתרו להצטרף אל עם ישראל:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה', אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם; לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי-ה' דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְׂרָאֵל.

יתרו משיב שלא יצטרף:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֹא אֵלֵךְ: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ.

משה חוזר על הצעתו:
וַיֹּאמֶר, אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ: כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם.
וְהָיָה, כִּי-תֵלֵךְ עִמָּנוּ: וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא, אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ–וְהֵטַבְנוּ לָךְ.

תשובתו של יתרו אינה כתובה, ובעצם ללא דברי הפרשנים, לא נוכל לדעת אם הוא הצטרף אל בני ישראל או לא.

עיון בהצעתו של משה מלמד אותנו כמה דברים:
1. ההצעה הראשונה היא הצעה כללית להצטרף אל מסעו של עם ישראל. ההצעה השניה של משה היא הצעה יותר אישית (בקריאה מסוימת, לא בהכרח) שבה משה מבקש את עזרתו של יתרו בהנהגה.
2. שמתי לב שמשה מרמז שיתרו לא מוזמן להצטרף אל בני ישראל כשווה בין שווים – ה' ייטיב עם ישראל (אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ), וישראל יטיב עם יתרו (וְהֵטַבְנוּ לָךְ).
כמובן שאפשר לקרוא את זה גם כך – הצטרף אלינו והפוך ל"ישראל" וכל הטוב העתיד להיות של ישראל יפול להיות גם מנת חלקך. שתי הקריאות אפשריות (ובוודאי יש עוד אפשרויות).
3. נשים לב לתשובתו של יתרו: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ.
היא הפך תשובתו של אברהם אבינו לציווי "לך לך". מה ניתן ללמוד מזה?


פרשת נשא

פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר מבין פרשות התורה ועדיין בסקירה מהירה נראה שאין בה נושאים רבים: תפקידי הלווים, דיני מעילה (כולל אשה סוטה) וקרבנות נשיאי השבטים בחנוכת המשכן.
כמחווה לנשיא המדינה האבל על אשתו בחרתי להתבונן בקרבנות הנשיאים.

נשיא השבט הוא מודל לחיקוי, אליו נושאים עיניים.

בני ישראל במדבר הם עבדים. מהיכן ילמדו הלכות חירות? מי יהיה המודל שלהם, למי ישאו את עיניהם?

ה' בוחר שנים עשר נשיאים, נציג לכל שבט. הנשיא הוא מודל לחיקוי ולהשראה, להתנהגות חירותית ומוסרית. כשהתורה מספרת לנו על מתנות הנשיאים למשכן, אנו לומדים מה היא אחריות, מהי נתינה ומהו כבוד.

תפקיד הנשיא משמעו כבוד, אם נתבונן, נראה שמדובר בעיקר בכובד האחריות אשר הנשיא נושא על כתפיו.

כל הנשיאים הביאו את אותן המתנו, וכל נשיא הקריב ביום אחר לפי תור. מתנות הנשיא והקרבנות הם (בחרתי להדגים ממתנתו שלו נשיא שבט בנימין):

בַּיּוֹם, הַתְּשִׁיעִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי בִנְיָמִן–אֲבִידָן, בֶּן-גִּדְעֹנִי.

קָרְבָּנוֹ :

קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ,

מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן–לְמִנְחָה.

כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת.

פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ–לְעֹלָה.

שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת.          

וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה:  זֶה קָרְבַּן אֲבִידָן, בֶּן-גִּדְעֹנִי.

(במדבר ז,סא-סה)

על רשימת המתנות חוזר בעל הקורא כמספר הנשיאים, שנים עשר פעמים. בזמן הקריאה רשימת המתנות נשמעת כמו שיר-דקלום החוזר על עצמו, הבה נתבונן באחת המתנות.

כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת.

להביא כף במתנה?

קערה ומזרק (סוג של קערה) ברור לנו למה צריך במשכן. אלו כלי קיבול. הבהמות לקרבן – ברור.

אבל להביא כף, זה לא קצת…מעט?

בכף – קטורת. קטורת זה לא משהו שכל אחד יכול להתעסק אתו. בעצם רק לכהן מותר. כשעוזיהו המלך ניסה להקריב קטורת הוא נהיה מצורע, כשאני עדת קורח ניסו להקטיר קטורת הם מתו.

הפרשן רש"י גם שם לב לכך שהנשיאים מביאים קטורת והוא מפרש " לא מצינו קטורת ליחיד ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד, והוראת שעה הייתה:" כלומר זה היה מקרה מיוחד שהנשיאים הורשו להביא קטורת.

אז יש לנו שתי שאלות לדיון:

  1. למה להביא כף?
  2. למה הנשיאים מביאים קטורת?

התשובות:

  1. כף – כמו כל דברי התורה גם פסוקים אלו נקראים בכמה רמות- פשט, דרש, רמז וסוד.

כך פירוש "בעל הטורים": "כף אחת. כנגד התורה שניתנה מכף ידו של הקב"ה".

כלומר הכף שהנשיא מביא מסמלת את כף ידו של הקב"ה, והקטורת את התורה.

לפי פירוש בעל הטורים כף=משמעות של הצורה, כמו כף יד.

אם אתם אוכלים מרק ליד שולחן השבת, שימו לב שכף המרק היא בצורת כף היד כאשר האצבעות מהודקות. מאבא שלי למדתי שכף זה ר"ת כוח-פועל. כף היד היא זו שמבצעת את הוראות השכל ורצונות הלב, היא המוציאה מהכוח (הרצון והמוטיבציה) אל הפועל (הביצוע).

המילה כף מציינת אם כך את הצורה של הדבר, כמו המילה "קשת". קשת זו צורה של קשת, ולכן יש קשת-בענן וקשת-חיצים, הכלי הוא בצורת קשת.

  • קטורת – כשכהן מקריב קטורת הוא לוקח בכמות של חופניים. חופניים הן כמות כששתי כפות ידיים צמודות: "וְהִקְרִיב … וְלָקַח מְלֹא-הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי-אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וּמְלֹא חָפְנָיו, קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה; וְהֵבִיא, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת.  יג וְנָתַן אֶת-הַקְּטֹרֶת עַל-הָאֵשׁ, לִפְנֵי יְהוָה; וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת, אֶת-הַכַּפֹּרֶת…"

חופניים שלקטורת הופכים לענן קטורת.

וכמה מביא הנשיא? – כף אחת, הרבה פחות מחופניים.

לקטורת יש ריח טוב, היא גורמת להפצת ריח טוב בכל הסביבה של ירושלים.

משחק

אחד מבני המשפחה יעצום את עיניו, אפשר גם לקשור מטפחת (בשביל הדרמטיות).
נעביר מתחת לאפו מאכלים וחפצים שונים בעלי ריח, חלקם בעלי ריח טוב ונעים, וחלקם בעלי ריח פחות נעים (כמו פח האשפה, או משהו רקוב).  אפשר גם לומר לו לדמיין שהוא נמצא במקום מסריח (כמו ליד פח זבל גדול) או במקום עם ריח נעים ומגרה (כמו מאפייה אופים בה חלות ועוגות לשבת). שימו לב להבעת הפנים שלו – שימו לב להרגשה שלכם.

קרה לכם שהרחתם ריח כלשהו ועלה בכם זיכרון?

יש סבון מסוים שכשאני מריחה אותו זה מזכיר לי את חדר האמבטיה של סבא וסבתא שלי שבו התרחצתי אחרי ביקור בים של תל אביב. הבן שלי אמר שהוא זוכר את הריח של עוגה של קבלת שבת מגן הילדים, והוא כבר בכיתה ו'.

חוש הריח הוא חוש מאד מיוחד, אי אפשר להימנע מלהריח (לא לגמרי), וריח משפיע מיד על מצב הרוח.

נדמיין חנות ממתקים נהדרת, הכי גדולה ומפתה שאפשר, רק שיש בה ריח של פח זבל…תרצו להיכנס, תרצו לטעום?

ואם תראו חדר שנראה ממש פשוט ומשעמם, בלי שום דבר מיוחד או מעניין, אבל יש בו ריח ממש ממש נעים שגורם לכם להרגיש טוב, האם תרצו להיכנס ולשבת קצת בחדר הזה?

סיכום המשחק והדיון

חוש הריח הוא אישי, יש אנשים שאוהבים ריחות שאנשים אחרים לא סובלים (כמו ריח של עישון, ריח של גויאבה, יש לכם עוד דוגמאות). אבל יש כמה ריחות שרוב בני האדם מגיבים אליהם באותו האופן. ריח של נבלה (משהו שמת ונרקב), ריח של אשפה – סלידה. ריח של לחם נאפה – הנאה.

הריח צובע את החוויה שלנו, וכאשר מראה העיניים לא מסתדר עם הניחוח הבא אל אפינו, אנו נאמין לריח שהוא בלתי נראה, יותר מאשר למציאות הנכוחה.

שלמה המלך כקהלת אמר:

"טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ" (קהלת ד,ו)

עדיף כף (מעט) מאשר חפניים (הרבה), כאשר מדובר בבחירה בין הרגשת נחת לעצבות.

קהלת משתמש במידות של הקטורת – כף (הכמות שהביא כל נשיא) וחפניים (הכמות שמשתמש הכהן הגדול) כדי לציין מעט מול הרבה.

צריכים רק מעט "גרגירי" ריח כדי לצבוע את האווירה בסרחון או בנועם, ואולי בגלל זה קהלת החכם משתמש במילים שמזכירות את הקטורת כשהוא רוצה ללמד אותה לבחור בין טוב לרע, בין נעימות ונחת לעצבות ועצבנות.

ועוד משהו לחשוב עליו – אם התורה כולה עומדת על כף ידו של הקב"ה, אי אפרש לדמיין עד כמה הוא גדול…

שבת שלום וחג שמח, שנזכה לקבל את התורה וללמוד בשמחה ובנחת,

מגילי והמשפחה

פרשת נשא Naso

תמונה נשא

ברכת כהנים

כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם. 
יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל המשים שלום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו משים שלום בישראל על כל אחד ואחד (אבות דרבי נתן כח,ג)

Parashat Naso

The Priestly Blessing

“This is how you shall bless the People of Israel; say to them: May God bless you and watch over you. May God shine His countenance towards you, and favor you. May the Lord raise his countenance toward you and grant you peace.”

Rabbi Shimon ben Gamliel says: Anyone who brings peace to his home, the Torah considers him as if he brings peace to each and every member of the people of Israel.” (Avot d’Rabbi Natan 28:3)

שבועות תשפ"ד

על שולחן החג שלנו יעלו מאכלי פירות וירקות מגידולי ארץ ישראל.
בשמחת תורה נהפך לנו החג מששון ליגון, יהי רצון שיהפך החג הזה לחג גאולה וצמיחה.

תודה לחקלאי העוטף הגיבורים והאמיצים על כל מה שהם עושים.

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. 
ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. 
ג הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים. 
ד שׁוּבָה ה' אֶת שבותנו [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. 
ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. 
ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.

שנזכה לקבל את התורה בשמחה,
גילי והמשפחה

פרשת במדבר

במדבר תשעח

נושא: פדיון בכורות בני ישראל

מגביה הכהן שתי ידיו וסומך על ראשו, ואומר לאביו: איזה חביב עליך יותר, בנך או חמשה סלעים הללו? והאב אומר: בני חביב עלי, ואני פודהו. (מתוך טקס פדיון הבן)

"בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה אמר להם (הקב"ה) .. הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם, אמרו, אבותינו עורבים אותנו, אמר להם הקב"ה, אבותיכם יש לי עליהם .. אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו לפניו, רבש"ע, נביאינו ערבין לנו, אמר להם יש לי עליהם .. אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו, הרי בנינו עורבים אותנו, אמר הקב"ה, הן ודאי ערבים טובים, על ידיהם אתננה לכם" (מדרש תנחומא)

פרשת במדבר

בתמונה: הדפס של בולים על סמלי השבטים שהוציא השירות הבולאי

פרשת במדבר היא הפרשה הראשונה בספר במדבר ויש בה כמו רשימות.
רשימת נשיאי השבטים, או כפי שהם מכונים "האנשים אשר יעמדו אתכם". רשימה של מספר האנשים (גברים) בכל שבט, וסדר החניה של בני ישראל במסעם במדבר.
אם נחשוב על מסע במדבר כעל טיול של קבוצה מאד גדולה, ענקית (מליונים של אנשים), הרי שחשוב לדעת היכן המקום של כל אדם.

אפילו בנסיעה משפחתית ברכב יש לפעמים חילוקי דעות מי ישב ליד מי ומי ישב קדימה ומי ישב מאחור. הבה נדמיין מה קורה כאשר עם שלם, מחולק לשבטיםיוצא למסע, ואיזו משמעות יש לשאלות: מי יהיה השבט  המוביל, מי השבט המאסף, ומי נמצא ליד מי.

במסע הזה בני ישראל יצברו חוויות, יהדקו את הקשרים ביניהם, וילמדו להכיר את עצמם, זה את זה ואת הקב"ה, וכל זה מתוך חירות ולא מתוך עבדות כמו שהיה במצרים.
בפרשות הבאות נקרא סיפורים על המסע במדבר.

אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ. (במדבר ב,ב)

המדרש (במדבר רבה ב,ז) מספר לנו על הגדלים של השבטים השונים:

""בְאֹתֹת" סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו (האבן שלו בחושן שעל חזה הכהן הגדול – ג.כ.)

ראובן – אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים.

שמעון – פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם.

לוי – ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים.

יהודה – נפך וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה.

יששכר – ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצוייר עליו שמש וירח על שם (דה"א יב, לג): "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים".

זבולן – יהלם וצבע מפה שלו לבנה ומצוייר עליו ספינה על שם (בראשית מט, יג): "זבולן לחוף ימים ישכון"

דן – לשם וצבע מפה שלו דומה לספיר ומצוייר עליו נחש על שם (שם, יז) "יהי דן נחש".

גד – שבו וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן ומצוייר עליו מחנה על שם (שם, יז) "גד גדוד יגודנו"

נפתלי – אחלמה וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמתו עזה ומצוייר עליו אילה על שם (שם, כא) "נפתלי אילה שלוחה".

אשר – תרשיש וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים ומצוייר עליו אילן זית על שם (שם, כ) "מאשר שמנה לחמו"

יוסף – שוהם וצבע מפה שלו שחור עד מאד ומצוייר לשני נשיאים אפרים ומנשה מצרים על שם שהיו תולדותם במצרים ועל מפה של אפרים היה מצוייר שור על שם (דברים לג, יז): "בכור שורו" זה יהושע שהיה משבט אפרים ועל מפה שבט מנשה היה מצוייר ראם על שם "וקרני ראם קרניו" על שם גדעון בן יואש שהיה משבט מנשה.

בנימין – ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים לי"ב הצבעים ומצוייר עליו זאב על שם (בראשית מט, כז): "בנימין זאב יטרף" לכך נאמר באותות שסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא"

המדרש מסביר שהציור על כל דגל של כל שבט קשור לברכה שיעקב ברך את אותו הבן. כך נפתלי קיבל את הברכה "נפתלי אילה שלוחה" ולכן הסמל הגדל לו הוא אילה.

הצעה לדיון והפעלה משפחתית

במדינת ישראל אנו משתמשים בדגל שעוצב בעליה הראשונה וקיבל מעמד רשמי בקום המדינה: רקע לבן, פסי תכלת ובאמצע מגן דוד. האם תוכלו להסביר את עיצוב דגל המדינה במילים דומות ללשון המדרש?


הנה התבנית:

ישראל – צבע מפה שלו דומה ל___________________ (השלימו) שהוא כמו________ (הסיבה לבחירה בצבעי הדגל)

ומצוייר עליו ______(השלימו)  המסמל  ____________ (הסיבה לבחירה במגן דוד).


עם כל אדם ואדם בא חידוש לעולם, משהו ראשון ויחיד שעוד לא היה כמותו.

לפי תורת החסידות חייב כל אדם מישראל לידע ולכוון בדעתו שהוא יחיד בעולם בבחינתו, ועדיין לא היה בעולם כדומה לו. שאילו כבר היה כמותו בזה העולם שוב לא היה צורך בו שיבוא הוא לעולם. כל אדם בריאה חדשה הוא ועליו לתקן את מידתו בזה העולם…

הדבר שהוא יחיד ומיוחד בכל אדם ואין כמותו בשום אדם אחר, אותו חייב האדם לפתח ולהביאו לכלל מעשה, ולא שיחזור על מה שכבר עשאו אדם אחר, ואפילו גדול שבגדולים

(מרטין בובר, דרכו של אדם על פי תורת החסדות)

כל אדם הוא מיוחד ויש לו משימה מיוחדת משלו בעולם. אפשר לומר שכל אדם נושא את הדגל המיוחד שלו, בדיוק כמו המילים של התורה אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ.

כעת כל אחד מבני המשפחה ידמיין את הדגל הפרטי שלו

ויתאר אותו לפני המשפחה במילים שלו או (מאתגר!) בלשון המדרש:

_______ (השם שלי) – צבע מפה שלי דומה ל___________________ (השלימו) שהוא כמו________ (הסיבה לבחירה בצבעי הדגל)

ומצוייר עליו ______(השלימו)  המסמל  ____________ (הסיבה לבחירה בציור).

כדי לקבל רעיונות לצבעים וסמלים לדגל שאלו את עצמכם: מהו הצבע המועדף עליכם, מה משמח אתכם, מה הכישרון הבולט, ומהי התכונה הבולטת שלכם.

בהצלחה!

שבת שלום מגילי והמשפחה

פרשת ויגש

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא d795d799d792d7a9.jpg

וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו,

וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי;

וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו.                                                              

וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי.

(בראשית מה,א-ב)

מסכת ברכות דף לב:                                                                               

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי״. וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְפִילָּה נִנְעֲלוּ, שַׁעֲרֵי דִמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה׳ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי".

כבר מהפרשה הראשונה בתורה, פרשת "בראשית", אנו קוראים על המורכבות ביחסים של אחיהם. גם המשפחה של יעקב אבינו יש ענייני אחים- אחים מאב ומאם, אחים מאב, אחים ילדי השפחות ואחים ילדי האמהות. מי שיש לו אחים יודע כמה לא פשוט להיות אח או אחות. אחים יכולים להיות חברים ויכולים שונאים, יריבים, עוזרים ותומכים.

היחסים של יוסף ואחיו הגיעו לנקודה הקיצונית ביותר – האחים מנסים להרוג את יוסף, להיפטר ממנו, למכור אותו. יוסף מושלך לבור ונאבד ממשפחתו לשנים רבות. בתקופה הזו אין בכי. האחים לא בוכים, אפילו יוסף לא בוכה, הוא מתאפק.

כשיוסף והאחים נפגשים במצרים ידרשו כמה פגישות, עד שיוסף יתגלה לאחיו כאחיהם האובד.
פגישות אלו מעוררות את הבכי של יוסף. האחים לא בוכים. כשיוסף ובנימין נפגשים שניהם בוכים, ושאר האחים לא בוכים. בנימין ויוסף הם אחים מאב ומאם, ובנימין לא היה שותף לעוול שנעשה ליוסף, אין לו רגשות אשם כלפיו.

יוסף בוכה ובבכיו יש הרבה רגשות – הקלה, סליחה, השלמה, צער, כעס. אם נעיין בין השורות נראה שהאחים האחרים לא בוכים וגם לא מבקשים סליחה מיוסף. הם מבקשים שלא ינטור להם.

למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "זה יגמר בבכי"? למה אי אפשר לסיים את המשחק לפני הבכי?

לפעמים המשחק, התחרות והקנאה מתערבבים ביחד. הבכי של הילדים-אחים מסמן את הגבול – את החלק של האחווה, הכיף, הצמיחה ההדדית, ומצד שני את הקנאה והתחרות.

ילדים צעירים משחקים-רבים ובוכים, והרבה פעמים נראה שהבכי מסמן את סיום האינטראקציה. אבל זה לא נכון. הבכי מסמן את נקודת ההתפתחות ביחסים בין האחים, ומשם יש בחירה לכל אחד מהם איך להמשיך.

יוסף ואחיו נפגשים במצרים. כעת יוסף חזק מאחיו, לאן יתפתחו היחסים כעת?

ליד שולחן השבת נדבר על ההבדלים בין אחים לבין חברים. נזכר בפעמים שבכינו וננסה להבין למה בכינו, האם זה היה בכי של עלבון וכעס, או בכי של התרגשות, בכי של הקלה, של שמחה, או של חוסר אונים. ומה הרגשנו אחרי הבכי, ומה אנחנו מרגישים עכשיו.         שבת שלום ושמחה, מגילי והמשפחה