מחשבות על פרשת בהעלותך תשפ"ד

פרשת בהעלותך תשפ"ד

מחשבות ונקודות לתשומת לב על פרשת השבוע, שהן הזמנה לדיון משפחתי ואישי.
המחשבות מנוסחות כ..מחשבות, כשיחה של אשה שקוראת את החלק היומי של פרשת השבוע, ומשוחחת עם עצמה.
שלישי – חלק הפרשה שהוא "שלישי" וכן הלאה.
קובץ להדפסה מצורף בסוף.

שבת של שלום והנאה, גילי
ואם תרצו לחלוק את מחשבותיכם, הגיבו בלוג או כתבו לי 0542593212


שלישי

1. יפה המחשבה העצמאית, היצירתית, המודעת של האנשים הטמאים לגבי מקומם בחג. זו לא מחשבה של עבד, זו מחשבה של חירות, ולכן בהחלט ראוי היה למצוא את הדרך שיחגגו את פסח, חג החירות. יש כאן הבנה עמוקה של האנשים האלה שגם כשהם לא בחירות מוחלטת (הטומאה מגבילה), הרי במהותו האדם נמצא בחירות וראוי לחירות בסיסית, ולכן הם רוצים לחגוג את חג הפסח, וטורחים ושואלים את משה.
ענותנותו של משה שידע שעליו לשאול את הקב"ה, והתבונן במקומו בסקרנות ובלב פתוח, ולא "ניחש מראש" מה תהיה התוצאה. לקח מנהיגותי חשוב ממשה רבינו – אל תשער את התוצאה, תברר באמת.

2. המחשבה הקודמת מעוררת את השאלה מדוע האנשים היו טמאים. מה הם עשו, מה טמא אותם. העובדה שהיו כמה אנשים טמאים (כמה?) מראה שהיתה סיטואציה של בחירה אם להטמא או לא. שוב, אקט של בחירה, של חירות, והאנשים השתמשו ביכולת הבחירה שלהם. להבין שמתוך הטומאה מתגלה היכולת להיות בחירות, ושהיא מאפשרת מצב של בחירה.

3. מתוך הסיפור "הקטן", וה"ספונטני" על פסח שני, שבעצם הוליד מצווה שנספרת בתרי"ג (האם לא נאמרה בהר סיני? עוד שאלה), עולה ההבנה שלחגוג את פסח אינו דבר מובן מאליו, ושיש כמה אפשרויות:
– לחגוג פסח בטהרה עם המשפחה בחבורה
– להיות בדרך ולחגוג אחר כך
-להיות טמא ולחגוג אחר כך
-לחדול לעשות את הפסח ולהתחייב בכרת.
-פסח של הגר ואזרח הארץ.

שאלת האנשים הטמאים חושפת מנעד של "שמירת הפסח" שלא היה גלוי לעין קודם.

4. מעניין לברר מדוע יש כפל "איש" בציווי ה' על פסח שני.
דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ כִּי־יִהְיֶֽה־טָמֵ֣א ׀ לָנֶ֡פֶשׁ אוֹ֩ בְדֶ֨רֶךְ רְחֹקָ֜הׄ לָכֶ֗ם א֚וֹ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעָ֥שָׂה פֶ֖סַח לַֽה' (במדבר ט, י).

5. בפסוק יג מובא מקרה ספציפי – "וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹֽא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קָרְבַּ֣ן ה' לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא".
איש ללא תירוץ של טומאה ודרך (לברר מהן המהויות השונות של טומאה/טהרה ודרך), ש"חדל"לעשות פסח. לפי אונקלוס "וְיִתְמְנַע מִלְּמֶעֱבַד פִּסְחָא" – נמנע. כלומר היה נוהג לעשות פסח, והחליט לא לעשות פסח באופן מודע ובחירי.
האם יש עוד מצוות שמסופר לנו מה קורה אם אדם מפסיק לקיים אותן?
(לברר על יו"כ שגם שם יש עונש כרת).

7. עיון במפרשים מלמד שהאנשים הטמאים הם הכהנים שנשאו את גופות נדב ואביהוא שמתו בחנוכת המשכן, על כן היו טמאים. נשים לב לכך שמדובר בכהנים – מעמד שיש לו גישה לשאלת שאלות הלכתיות.

רביעי

1. התורה, שמודדת מילים, שכתובה בתמציתיות, מפרטת ומאריכה באופן שנראה מוגזם את ההוראות לגבי מסעות וחניות בני ישראל במדבר. במיוחד כאשר מדובר בהוראת שעה המכוונת למסע של בני ישראל לכנען.
כותרת: עַל-פִּי ה', יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל-פִּי ה', יַחֲנוּ: כָּל-יְמֵי, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן–יַחֲנוּ.
זמן ארוך – וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן, יָמִים רַבִּים–וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה', וְלֹא יִסָּעוּ.
זמן קצר – וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן, יָמִים מִסְפָּר–עַל-הַמִּשְׁכָּן; עַל-פִּי ה' יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי ה' יִסָּעוּ.
יממה אחת – וְיֵשׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה הֶעָנָן, מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר, וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר, וְנָסָעוּ; אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ.
יומיים/חודש/שנה – אוֹ-יֹמַיִם אוֹ-חֹדֶשׁ אוֹ-יָמִים, בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו, יַחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִסָּעוּ; וּבְהֵעָלֹתוֹ, יִסָּעוּ.
סיום: עַל-פִּי ה' יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי ה' יִסָּעוּ: אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ, עַל-פִּי ה' בְּיַדוַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה, אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם; לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי-יְהוָה דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְׂרָאֵל.-מֹשֶׁה.

שם ה' מופיע תשע פעמים בששת הפסוקים הללו והם כתובים כמנטרה שאפשר לשנן – "על פי ה' יסעו, ועל פי ה' יחנו", ואפשר לומר אותה גם הפוך.
כך שמה שחשוב כאן זה "על פי ה'".

לימינו נלמד מכך שתחנות חיינו הן בהשגחה פרטית של ה', שלא נוכל להתקדם או לעזוב, אלא על פי עצתו. ומסיום ההוראה"את משמרת ה' שמרו" אנו לומדות שלא משנה לכמה זמן הגענו לתחנה מסוימת, אפילו ליממה אחת, עלינו להגשים את השליחות שלנו במקום בו אנו נמצאות.

חמישי

משה מציע ליתרו להצטרף אל עם ישראל:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה, נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה', אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם; לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי-ה' דִּבֶּר-טוֹב עַל-יִשְׂרָאֵל.

יתרו משיב שלא יצטרף:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֹא אֵלֵךְ: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ.

משה חוזר על הצעתו:
וַיֹּאמֶר, אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ: כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם.
וְהָיָה, כִּי-תֵלֵךְ עִמָּנוּ: וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא, אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ–וְהֵטַבְנוּ לָךְ.

תשובתו של יתרו אינה כתובה, ובעצם ללא דברי הפרשנים, לא נוכל לדעת אם הוא הצטרף אל בני ישראל או לא.

עיון בהצעתו של משה מלמד אותנו כמה דברים:
1. ההצעה הראשונה היא הצעה כללית להצטרף אל מסעו של עם ישראל. ההצעה השניה של משה היא הצעה יותר אישית (בקריאה מסוימת, לא בהכרח) שבה משה מבקש את עזרתו של יתרו בהנהגה.
2. שמתי לב שמשה מרמז שיתרו לא מוזמן להצטרף אל בני ישראל כשווה בין שווים – ה' ייטיב עם ישראל (אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ), וישראל יטיב עם יתרו (וְהֵטַבְנוּ לָךְ).
כמובן שאפשר לקרוא את זה גם כך – הצטרף אלינו והפוך ל"ישראל" וכל הטוב העתיד להיות של ישראל יפול להיות גם מנת חלקך. שתי הקריאות אפשריות (ובוודאי יש עוד אפשרויות).
3. נשים לב לתשובתו של יתרו: כִּי אִם-אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, אֵלֵךְ.
היא הפך תשובתו של אברהם אבינו לציווי "לך לך". מה ניתן ללמוד מזה?