פרשת פנחס

כמה נקודות שנוכל לדבר עליהן ליד שולחן השבת:

• בפרשה רשימת המשפחות היורשות נחלה בארץ ישראל. אמנם בני ישראל במדבר, אך כבר עכשיו הם מתכוננים לישיבה בארץ. אם בני ישראל נמצאים במדבר, אך במחשבותיהם הם בארץ ישראל, היכן הם באמת? ר' נחמן אמר:  "עיקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב בשכל, שם כל האדם."(ליקוטי מוהר"ן א' כ"א).

מכירים את זה שאתם במקום אחד, אך המחשבה במקום אחר? מתי זה קורה לכם, מתי זה דבר טוב ומתי פחות?

בנות צלופחד מקשיבות קשב רב להנחיית של משה לגבי הכללים של חלוקת הנחלות ולרשימת המשפחות, ושמות לב שמשפחות שיש בהן בנות בלבד לא מקבלות נחלה. כששוחחתי על הפרשה עם הילדים, שאלנו את עצמנו:

מדוע התורה מחשיבה רק גברים כיורשים של נחלה? מה דעתכם?

בנות צלופחד החליטו לשאול את משה, ולומר לו שגם הן רוצות נחלה בארץ ישראל. האם קרה לכם שהמורה או המדריכה בתנועה קבעה כלל שנראה לכם מפלה? האם שאלתם את המורה או המדריכה על כך?

• ישנם כמה מדרשים על התנהלותו של משה בפרשת בנות צלופחד. לפי הפרשה משה מפנה את השאלה שלהן לקב"ה. תשובת הקב"ה היא חד משמעית – כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת–נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן (במדבר כז,ז)

חלק מהפרשנים טוענים שמשה לא ידע את ההלכה הזו, ולכן היה צריך לשאול את ה'. חביב עלי פירוש המדרש הגדול:

אמר משה: ממני ילמדו כל הדורות הבאים שתליתי הדבר ברב גדול. והלא דברים קל וחומר ומה משה רבינו שהעיד עליו הקב"ה "בכל ביתי נאמן הוא", לא דן דין בנות צלופחד, ושאל ברוח הקודש, קל וחומר לשאר שלא יהיה אדם מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו, ולא יהיה פורץ גדרה של תורה. ומכבד את עצמו לשאול ממי שהוא גדול ממנו. (מדרש הגדול)

לפעמים נראה לנו שאם אנחנו לא יודעים משהו, אז זו בושה לשאול. אומר המדרש הגדול – לשאול זה כבוד. זה מכבד את האדם שיש לו אפשרות לשאול מישהו שגדול ממנו. משה רבינו מנצל את חוסר הידיעה שלו, כדי ללמד אותנו, שלמידה היא דבר חשוב ומכובד, והאפשרות לשאול ולברר אצל מי שיודע, אינה בושה או חיסרון אצל מי שאינו יודע אלא הזדמנות שכדאי להשתמש בה.

מה קורה לכם כשאתם לא יודעים משהו, מה אתם מרגישים ואת מי אתם שואלים?

• בפרשת פנחס מוזכרים הרבה אנשים בשמם וביניהם הרבה נשים, האם תוכלו למנות את כל השמות המוזכרים בפרשה? אלו סיפורים אתם מכירים שקשורים לא.נשים אלו?

הנה רשימה חלקית: יוכבד, מרים, שרח בת אשר, נעה, מחלה, חגלה, מלכה, תרצה.

הסיפור המוצג על שולחן השבת הוא סיפורן של בנות צלופחד.
על סף כניסת בני ישראל לארץ מתעוררת שאלת החלוקה העתידית של נחלות בני ישראל לשבטיו ולמשפחותיו.

היום נראה לנו ברור ומובן מאליו שבנות יורשות כמו הבנים, אך לא כך בימים עברו.
מה יעשו בנותיו של צלופחד בן חפר, אשר התייתמו מאביהן ואין להן אח? על שם מי תרשם נחלה, האם יזכה לנחלה בארץ ישראל?

בנות צלופחד

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו–מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה…וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה…פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר: אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר…וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ… לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ….וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי יְהוָה…וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת–נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה (במדבר כז א-ז)

"כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" – כתרגומו. יאות (הן צודקות) כך כתובה פרשה זו לפני במרום מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה. יפה תבעו. אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו. (רש"י)

יפה כוחן של נשים מכוח אנשים. אנשים אומרים: ניתנה ראש ונשובה מצרימה (כ"ד,ד'), ונשים אומרות: תנה לנו אחוזה.
(רבי נתן, ספרי)

אני בטוחה שבקרב משפחות בני ישראל היו עוד הרבה משפחות שהיו בה בנות בלבד, והיו נתונות בבעיה דומה (האם אתם מזהים אותן בתמונה).
בנות צלופחד העזו לגשת אל משה, לדרוש, לבקש – ולזכות בדין.

על בנות צלופחד נאמר: חֲכְמַנִיוֹת הֵן…

אני מצרפת קטע ממאמר על חכמתן ותושיתן של בנות צלופחד:
המאמר מאת הרב יהושע שפירא (https://www.yrg.org.il/?CategoryID=315&ArticleID=676

)"כשמתבוננים בפרשת בנות צלפחד מגלים שיש פה סיפור עמוק ביותר. חז"ל מלמדים שבנות צלפחד "חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן". אך לא תמיד אנו יורדים לעומק דעתם, ולא תמיד אנו מבינים עד לאן חכמתן מגעת.

חז"ל מאריכים ומלמדים שלבנות צלפחד היו שלוש או ארבע תביעות לנחלה, והן זכו בכולן. מלבד התביעה על נחלת צלפחד עצמו, תבעו בנות צלפחד את חלקן בנחלת אבי צלפחד, חפר, אשר היה מיוצאי מצרים ונפטר. למאן דאמר שהארץ נחלקה ליוצאי מצרים, הרי היה מגיע לצלפחד חלק בנחלת חפר, ולכן בנות צלפחד דרשו אותה. בנוסף, תבעו בנות צלפחד את נחלת צלפחד כבכורו של חפר, הנוטל פי שניים מאחיו. כמו כן הן תבעו את נחלת אחֵי צלפחד שמתו בלא בנים, ועל כן צלפחד יורש אף אותם.

אם כן, ארבע נחלות תבעו בנות צלפחד: חלק אביהם, וחלק אבי אביהם, וחלק אביהם שהיה בכור, וחלק אחי אביהם. בעצם, כל דיני נחלת בן, אביו, בכור, ואח – הכל התקיים בהן מכוח למדנותן. לכן חז"ל אומרים שהיו חכמניות ולמדניות ביותר, מפני שהן בעצמן אמרו את כל פרשת דיני נחלות. על כך אומר להן הקדוש ברוך הוא "כן", כמו שאמרתן – זוהי מצוות נחלת הארץ."

*** מי מוצא את חמודי הקיפוד בתמונה?

שבת שלום מגילי והמשפחה