פרשת שלח

בני ישראל במדבר בדרכם לארץ ישראל. אין להם תמונות של ארץ ישראל, ואין גוגל-ארץ או אינסטגרם של ארץ ישראל, אין גם אף אחד שזוכר איך ארץ ישראל נראית, כי אף אחד מהם מעולם לא היה שם, כולם נולדו במצרים.

משה שולח קבוצה של אנשים המורכבת מנציג אחד מכל שבט על מנת שיתורו את הארץ.

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ (במדבר יג,טז)

לתור – להיות תיירים. מה עושה תייר?

הזכרו בטיול שעשיתם לבד  או עם המשפחה:

האם טיילתם פעם בעיר או מדינה אחרת?

למה הגעתם לאותה העיר או המדינה?

מה ציפיתם לראות ומה ראיתם?

אלו חוויות נשארו לכם מהטיול?

בדרך כלל כשאנו עושים טיול למקום לא מוכר אנחנו סקרנים לראות מה יש בו:

איך נראים האנשים? מה הם אוכלים והאם זה טעים או מוזר? מה לובשים שם? מה עושים שם בשעות הפנאי? מה מעניין את האנשים שגרים שם, במה הם עוסקים?

איך נראה המקום, הבניינים, הטבע?

תיירים מחפשים את השונה, המיוחד, המסקרן, המעניין, המרתק והיפה במקום שבו הם מבקרים.
זה מה שנשלחו האנשים לעשות:

להתבונן ולראות את ארץ ישראל על מנת שיוכלו לתאר אותה  לבני ישראל.

בפועל אנו קוראים לסיפור הזה "פרשת המרגלים", כיוון שעשרה מתוך שנים עשר האנשים שנשלחו הדגישו (והגזימו) ובחרו לתאר את מה שהם ראו מנקודת מבט שלילית, עוינת ומפחידה.

למה? הפרשנים עוסקים בשאלה מה גרם לאנשים ששלח משה לדבר רעות על הארץ, ואני מציעה ללכת וללמוד את הפירושים השונים כי יש בהם לימוד זכות על המרגלים.

(בסוגריים אני רוצה להעלות את ההשערה שבני ישראל היו צריכים לחשוד מיד במרגלים, כיוון שהיכן נמצא עשרה אנשים נבחרי ציבור שיסכימו על אותה האמירה…)

בחרתי להציב על השולחן מפה סגורה של ארץ ישראל וסביבה עומדים שנים עשר אנשים.
התמונה מעלה את השאלה: מה ימצאו האנשים שיפתחו את המפה ויסתכלו בה, מה יגלו האנשים שיתבוננו במפת ארץ ישראל?

זו שאלה שמתחילה בפרשת השבוע ומתחילה עד היום: באילו עיניים אני מתבוננת בארץ ישראל שאני חיה בה.

השאלה היא מה אני מוֹצאת במציאוּת של החיים שלי.

עד היום בני ישראל רואים את המציאות באופן אלוקי-נסי – הם רואים את מכות מצרים, הם רואים את קריעת ים, את מעמד הר סיני. מהיום בני ישראל רואים את המציאות גם דרך עיני שליחים-נשיאים. ראיה אנושית בעלת בחירה בין טוב לרע. כשהשליחים הופכים למרגלים, הם מועלים בתפקידם ומטעים את בני ישראל, ובסופו של דבר כולם נענשים להישאר עוד ארבעים שנה במדבר.

ממש אחרי חטא המרגלים בני ישראל מתרגלים את הראיה החדשה שהם למדו:
וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים–בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (במדבר טו,לב)

בני ישראל במדבר והיום הוא יום השבת. יש כל כך הרבה יופי בשבת, יש כל כך הרבה בני ישראל, ומה בני ישראל רואים מתוך המציאות הזו – את מי שמחלל שבת. הם לא רואים את כל האחרים ששומרים שבת?

מי שמכיר אותי יודע שהספר החביב עלי הוא קונקורדנציה של התנ"ך. המילה "וימצאו" הדהדה לי משהו מוכר ומיד הלכתי לבדוק בקונקורדנציה.

כדי למצוא צריך קודם כל לחפש, ואכן יש סיפור כזה בספר בראשית:

וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים (בראשית כו,כ).

חשבתי לעצמי כמה גדול ההבדל בין בני ישראל של דור המרגלים לאבינו יצחק. הנה עבדיו של יצחק מחפשים-חופרים ומוצאים באר מים חיים. והמרגלים ובני ישראל, שהם ממש עוד רגע בארץ זבת חלב ודבש, חופרים את הארץ-ומוצאים פחד ויאוש.

ליד שולחן השבת נשוחח על אופני הראיה השונים של אותה המציאות.

נקרא את השיר של נתן אלתרמן "משקפיים ורודות":
יש פה תחת השמיים 
כלל ידוע בספרים – 
כצבעי המשקפיים 
כן הוא צבע הדברים. 
בשחורות רק רע רואים פה, 
בוורודות הכל תמים, 
בשחורות על שטר חותמים פה, 
בוורודות אין משלמים. 
בשחורות רואים כזית. 
בוורודות רואים עולם. 
בשחורות זה בעל בית. 
בוורודות זה בן אדם. 

הזכוכית את הצבע נותנת 
והלב מצטרף אחר כך. 
בשחורות החותנת – חותנת. 
בוורודות החותנת מלאך. 
המצאה יקרה, משקפיים. 
הסתכל נא וראה, למשל – 
בשחורות עד צוואר באו מיים, 
בוורודות – על המים נמל! 

                                                  שבת של שמחה ושלום, מגילי