פרשת וילך

פרשת וילך

שנה חדשה התחילה והיא מבשרת את סיומו של ספר דברים.
הפרשות האחרונות של ספר דברים מרגשות אותי במיוחד, כי הן מתארות את תהליך הפרידה של משה רבינו מעפ ישראל. זה תהליך ארוך ויש בו פרידה בכל מיני מישורים. פרידה מהעם:

וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם–לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא

פרידה מהמנהיגות – ומינוי יהושע בן נון למנהיג החדש:

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ–כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת-הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. ַ

ה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ–לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת.

אנו "רגילים" לשמוע את התורה ישירות מפי משה, וכעת התורה תהיה כתובה, כי כבר לא יהיה לנו את משה שקיבל אותה ללמדה אותנו ישירות:

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה; וְאֶל-כָּל-זִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.

 

בכל שנה אנו נפרדים ממשה והפרידה נבלעת בחגיגות שמחת תורה, אולי כי אחרת זה היה עצוב או קשה מידי. מה דעתכם? אפשר לדון בכך בשולחן השבת.

בפרשתנו משה נותן לכהנים עותק של ספר התורה שהוא כתב ומצווה עליהם את מצות "הקהל" –

מצות הקהל

לא,י וַיְצַו מֹשֶׁה, אוֹתָם לֵאמֹר:  מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה–בְּחַג הַסֻּכּוֹת.

לא,יא בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל, לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחָר:  תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת, נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל–בְּאָזְנֵיהֶם.

לא,יב הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ–לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

לא,יג וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ–לְיִרְאָה, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  כָּל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.

 

מצות הקהל היא המצוה האחרונה שמלמד משה את בני ישראל.

פעם בשבע בשנים, בחג הסוכות שלאחר שנת שמיטה, עולה כל העם, הָאנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, והגר , לירושלים, למקום שה' בחר, לשמוע את ראשי הציבור קוראים בתורה.

אנשים באים ללמוד

נשים באות לשמוע,

טף למה באין?

כדי ליתן שכר למביאיהן".

(מסכת חגיגה דף ג' ע"א)

מעמד הקהל, מלשון "קהל" מזכיר את מעמד הר סיני שבו קיבלו בני ישראל את התורה.

משה לא מפרט איזה חלקים מהתורה ראוי לקרוא במעמד זה.

איזה חלקים/פרשות/סיפורים מהתורה אתם חושבים שראוי, כדאי וצריך לקרוא במעמד המיוחד של "הקהל" שבו באים כולם להקשיב ולקבל ממה שכתוב בתורה?
אני אשאל את הילדים ליד שולחן השבת, ונראה איזה תשובות נקבל…

 

שבת שלום ושנה טובה ומתוקה מגילי

תמונה וילך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s