שולחן ערוך לפרשה

אם ילד מציק לכם בבית הספר? איך אתם מרגישים?

ואם חבורה של ילדים מציקה?

למי תפנו?

נניח שפניתם למנהל, והוא לא עזר, מה תרגישו?

ואז…

אחרי הרבה שנים אתם פוגשים את הילד שהנהיג כנופיה שהציקה לכם, מה תעשו? איך תרגישו?

על השאלות האלו ועל עוד דיברנו, ענינו, חשבנו והתלבטנו במפגש ראש השנה של חבורת הסיפור והפרשה, בעקבות סיפור (אמיתי!) מהספר "ברוכה את – המחברת הסודית של סבתא ושלי" מאת עינבל וייסמן. כיוון שעינבל ואני חברות, ידעתי גם מה סוף הסיפור ומה קרה כשעינבל והילד המציק נפגשו אחרי כמעט 40 שנה.

הספר עצמו אינו מיועד לילדים, אך ניתן לדלות ממנו סיפורים ולהתאים אותם לקהל הצעיר.

בפרשת ניצבים מדבר משה רבינו אל כל אנשי העם:

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם–וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.

עשרה טיפוסים/מגזרים שונים נכללים בדבריו של משה וכל אחד מישראל מוצא את מקומו/הגדרתו.

ליד השולחן ננסה לאפיין את הטיפוסים השונים בעזרת המפרשים ובעזרת הפשט וכל אחד ינסה למקם את עצמו. האם מצאתם יותר משתי הגדרות אפשריות לעצמכם? האם את גם אשה וגם מנהיגה? זה אפשרי בהחלט, כיוון שמדובר גם בעשרה כוחות הנפש הפועלים בקרב כל אחד ואחת מאתנו .

נשים לב לחוטבי העצים ושואבי המים. מבחינת מעמד תעסוקתי הם לא שונים כל כך, שניהם עובדים בעבודה פיסית קשה. מבחינה מהותית מדובר בעבודות שונות.
חוטב העצים עושה פעולה מלמעלה כלפי מטה – הנפת הגרזן, והוא מסיים את חייו של העץ. שואב המים עושה פעולה מלמטה כלפי מעלה, כאשר הוא דולה מים מהבאר (או מן הבור), וישתמש במים החיים כדי לקיים חיים.

משה נותן לעם ישראל כלל מפתח לקיים שמירת התורה וקיום מצוות:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם—לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא

לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה

וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ. (דברים ל, יא-יד)

אין צורך לחצות ימים, לקפוץ ממטוסים או לטוס גבוה בשמים כי לקיים מצוות. בעצם מה שאדם צריך הוא להיות הוא עצמו. לכל אחד יש את הכוונות שלו והרצונות שלו – בלב, ואת הדרך שלו להתבטא – בפה, ואת העשייה שלו.

רבינו בחיי מחלק את המצוות לשלושה סוגים – מצוות שעושים בלב (זוכרים את מצוות "ואהבת"?), מצוות שעושים בפה (כמו לברך ברכות, איסור רכילות, לאכול מאכלים כשרים) ומצוות שעושים בידיים (מי טרח לכבוד שבת? מי יבנה סוכה בקרוב?).

בפיך ובלבבך לעשותו. הזכיר בכאן שלשה דברים, הפה והלב והמעשה. והנה כל המצות נכללות בשלשה חלקים אלו, כי יש מצות תלויות בפה ויש תלויות בלב ויש במעשה, ועל זה דרשו רז"ל על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, על התורה זהו בפיך, ועל העבודה זהו בלבבך זו עבודה שבלב, ועל גמילות חסדים זהו לעשותו.(פירוש רבינו בחיי על הפסוק).

השבת היא השבת האחרונה של השנה. זהו זמן של חשבון נפש – מה רצינו, מה עשינו ומה אמרנו השנה, ואיך נרתה שתראה השנה הבאה.

ליד השולחן נזכר ונספר במצוות שעשינו בלב, בפה ובידיים.

שבת שלום,

                 מגילי והמשפחה

נפגשנו בבית הכנסת בזמן תפילת מנחה והתבוננו בתמונה הבאה:

תובנות של הילדות:

משתתפת 1 – "ארוחה"
(זה יום צום, והילדה צמה…)

משתתפת 2 – יש כאן ארוחה. אנשים אוכלים, זו ארוחה מפוארת, מיוחדת.

– מה ראית בתמונה שגרם לך לומר שהארוחה מפוארת?

כי יש אנשים שיושבים ואוכלים, ויש את המשרתים שמגישים להם. יש משרתים שמגישים צלחות עם אוכל ויש משרת בצד שמוזג את המים מהכד הגדול לכדים הקטנים.

משתתפת 3 – זו ארוחה גדולה, זה אירוע. זו לא ארוחה של יום רגיל.

-מה ראית התמונה שגרם לך לומר שמתרחש כאן אירוע?

אני חושבת שזה אירוע כי יש שולחן אחד, וסביבו הרבה אנשים, יש הרבה הרבה אורחים, מוזמנים, והחדר מקושט עם החיטה על הקיר, ויש גם האנשים שעומדים ומנגנים

משתתפת 4 – אני חושבת שזה ציור מפעם, עתיק, חיים מהעבר.

– מה ראית בציור שגרם לך לומר שהציור הוא מתאר חיים מפעם?

הכלים של האררוחה הם מעץ, לא כמו שיש לנו היום, והכדים מחרס, וגם היום לא שותים מכדים. זה שהאיש מעביר מכד גדול לקטנים, זה כי הוא צריך להביא מים מבחוץ בכד גדול (בשיקוף דיברתי על ברז ומים זורמים לעומת באר – ג"כ), גם הבגדים הם בגדים שלא לובשים היום, אולי מפעם, לפני איזה מאה שנים.

משתתף 5 – אני גם רואה ארוחה וגם רואה את החיילים.

– מה ראית בתמונה שגרם לך לומר שהאנשים הם חיילים? (הוא מתכוון לאנשים עם כלי הנגינה)

אני חושב שהם חיילים כי הם עומדים זקופים ליד השולחן, הבגדים שלהם נראים כמו מדים והם מחזיקים נשק.

משתתף 6 – יש בציור הזה דברים מצחיקים. יש כפית בכובע של האיש, יש חיטה על הריק. מי מקשט עם חיטה?

משתתפת 7 – יש כאם ארוחה גדולה ומפוארת. זה לא בשביל כל אחד.

– מה ראית בתמונה שגרם לך לומר "זה לא בשביל כל אחד"?

זו סעודה של מישהו עשיר שהזמין אורחים. יש הרבה אנשים וכולם יושבים ליד אותו שולחן, ויש המון המון אוכל. זו לא סעודה של אנשים רגילים או של יום רגיל, לא כל אחד יכול להזמין כל כך הרבה אנשים, ולא מזמינים כל אחד לסעודה כזו.

דיון

קראנו את אגדת החורבן על אנשי הר המלך:
תוך כדי הקריאה המחזתי את הסיפור עם בובות פליימוביל.

1."עַל תַּרְנְגוֹל וְתַרְנְגֹלֶת חָרַב הַר הַמֶּלֶךְ" –
נוֹהֲגִים הָיוּ, כְּשֶׁיָּצְאוּ חָתָן וְכַלָּה, הוֹצִיאוּ לִפְנֵיהֶם תַּרְנְגוֹל וְתַרְנְגֹלֶת, כְּלוֹמַר, פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגוֹלִים. 

2. פַּעַם אַחַת עָבַר לִגְיוֹן שֶׁל רוֹמִיִּים וְנָטְלוּ אוֹתָם. נָפְלוּ עַל הָרוֹמִיִּים וְהִכּוּם.

3. בָּאוּ וְאָמְרוּ לַקֵּיסָר: מָרְדוּ בְּךָ הַיְּהוּדִים.

4. עָלָה עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ.

5. הָיָה בֵּין הַיְּהוּדִים אָדָם אֶחָד בַּר דְּרוֹמָא, שֶׁהָיָה קוֹפֵץ מִיל וְהוֹרֵג בְּרוֹמִיִּים.
6. נָטַל הַמֶּלֶךְ כִּתְרוֹ וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע.
אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אִם נוֹחַ לְךָ, אַל תִּמְסְרֵנִי, אוֹתִי וּמַלְכוּתִי, בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד.

7. הִכְשִׁילוֹ פִּיו שֶׁל בַּר דְּרוֹמָא וְאָמַר: "הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ" (תהילים ס, יב), נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא, בָּא דְּרָקוֹן וְשָׁמַט כַּרְכַּשְׁתּוֹ – וָמֵת.

8. אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה לִי נֵס – אַנִּיחֵם פַּעַם זוֹ.
הִנִּיחָם וְהָלַךְ לוֹ. 

9. מִיָּד קָפְצוּ וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת, עַד שֶׁנִּרְאָה חוֹתַם הַטַּבַּעַת בְּרִחוּק מִיל. 

אָמַר הַמֶּלֶךְ: שְׂמֵחִים וּמְשַׂחֲקִים בִּי הַיְּהוּדִים – חָזַר וּבָא עֲלֵיהֶם.

10. אָמַר רַ' אַסִּי: שְׁלֹש מֵאוֹת אֶלֶף שׁוֹלְפֵי חֶרֶב נִכְנְסוּ לְהַר הַמֶּלֶךְ, וְהָרְגוּ בָּהּ שְׁלוֹשָה יָמִים וּשְׁלוֹשָה לֵילוֹת, וּמִצַּד זֶה שִׂמְחָה וּמְחוֹלוֹת – וְלֹא יָדְעוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ.

(מעובד על פי – תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נז, עמוד א באתר https://agadastories.org.il/)


חילקתי את הסיפור לעשרה מקטעים, כדי לאפשר לכמה שיותר ילדים לקרוא חלק מהסיפור בקול. לאחר כל חלק שקראנו שאלתי "מה קרה בעצם, מי יכול/ה להסביר?" וכך וידאתי שכל הילדים מבינים את הסיפור. השאלה גם פתחה דיון לגבי דרכי הפעולה האפשריות של אנשי הר המלך, לגבי הרומיים, מה היו השיקולים, הסיכונים ורווחים בכל צעד ובכל תפנית בעלילה.
סיימנו את הדיון בתובנה שיש קשר בין מתנת החתונה – תרנגול ותרנגולת, שהם בעלי חיים שאינם שיתופיים במיוחד, להתנהלות של אנשי הר המלך שבצד אחד חוגגים ובצד השני נהרגים "ולא ידעו אלו באלו", כלומר אין ביניהם חיבור אמיתי ושותפות גורל.

הסיפור השני שקראנו עסק בביקור של ר' עקיבא וחבריו בהר הבית החרב:
תוך כדי הקריאה המחזתי את הסיפור עם בובות פליימוביל.

1. שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם,

2. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם.

3. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק.

4. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק?

5. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים?

6. אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" (במדבר א, נא), עַכְשָׁו שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בּוֹ – וְלֹא נִבְכֶּה?

7. אָמַר לָהֶם: לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָעִידָה לִי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֶת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ" (ישעיה ח, ב)

8. וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה, וַהֲלֹא אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי?

אֶלָּא תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה,

בְּאוּרִיָּה נֶאֱמַר: "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר" (מיכה ג, יב)

בִּזְכַרְיָה נֶאֱמַר: "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם" (זכריה ח, ד).

9. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הָיִיתִי מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּם נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה;

עַכְשָׁו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּמֶת.
וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא, נִחַמְתָּנוּ! עֲקִיבָא, נִחַמְתָּנוּ!

(מעובד על פי תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף כד, עמוד א-עמוד ב;ספרי דברים, מג מהאתר – https://agadastories.org.il)

גם את הסיפור הזה קראנו בחלקים, והסברנו כל חלק.
לסיכום הסיפור דדיברנו על כך שר' עקיבא מלמד אותנו באופן השיחה עם חבריו על אמפתיה. כשהם שואלים אותו מדוע הוא צוחק (שוחק), הוא לא עונה להם מיד, אלא מתעניין ברגשות שלהם. ר' עקיבא מבין שחבריו מרגישים עצובים ואולי תמהים או פגועים מהצחוק שלו (זוכרים את צהלות אנשי הר המלך על נסיגתו של מלך רומי? כמה פוגע כשהצחוק אינו במקום המתאים). לפני שר' עקיבא מסביר את עצמו, הוא מביע אמפתיה לכאבם של חבריו, מקשיב להם, ורק אז מסביר את עצמו, ובכך מביא להם נחמה.

בבנין ירושלים ננוחם!

במפגש זה הילדים התבוננו בפסל הבא:

תובנות של הילדים והילדות:

משתתפת 1 – נראה לי שזה פסל בשם "הסתכלות", הם מסתכלים אחד על השני.

משתתף 2 – "רואים כאן אחים"

– מה ראית בפסל שגרם לך לומר שמדובר באחים?

"יש את האח הגדול, והוא מחזיק את האח הצעיר, אולי רוצה לומר לו משהו, ואפילו שאין להם הבעות פנים, נראה שיש להם מבט אוהב, זה מזכיר לי אחים"

משתתף 3 – "זה האבא (הגדול) והוא מציל את הבן שלו שלא יפול"

– מה ראית בפסל שגרם לו לך שמדובר בדמויות של אב ובן?

"הדמות הגדולה מחזיקה את הדמות הקטנה, שרוצה ללכת קדימה, אולי למקום מסוכן אולי היא כמעט נופלת. הוא מחזיק אותו מאחור, כאילו לא נותן לו להמשיך קדימה."

משתתפת 4 – "אני רואה כאן אהבת חינם"

– מה ראית בפסל שגרם לך לומר שאת רואה אהבת חינם?

"שני הילדים בפסל מסתכלים אחד אל השני ויש הרגשה כזו שאכפת להם, איך שהראש של כל אחד נוטה אל השני, כאילו שהוא ממש מקשיב לו או רוצה לומר לו משהו, ואפילו שלא רואים את העיניים והפה והאף, נראה לי שהם מחייכים אחד אל השני, כמו חברים טובים. הגוף שלהם נראה רגוע כמו שאוהבים מישהו, זה חיבוק."

לאחר סיכום הדיון בפסל שוחחנו על יחסי אחים. יחסים שמורכבים מקשרי חברות, שותפות ושמחה וגם קנאה, תחרות וכעסים.

למדנו את המדרשים הבאים:

שיר השירים רבה ח',א'-

מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי,

בְּאֵי זֶה אָח, כְּקַיִן לְהֶבֶל, קַיִן הָרַג לְהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, ח): וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.

אֶלָּא כְּיִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק, יִשְׁמָעֵאל שׂוֹנֵא לְיִצְחָק.

אֶלָּא כְּעֵשָׂו לְיַעֲקֹב, הֲרֵי נֶאֱמַר (בראשית כז, מא): וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב.

אֶלָּא כַּאֲחֵי יוֹסֵף לְיוֹסֵף, שׂוֹנְאִין הָיוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, יא): וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו. בְּאֵי זֶה אָח, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, הֱוֵי אוֹמֵר כְּיוֹסֵף לְבִנְיָמִין שֶׁאֲהֵבוֹ בְּלִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מג, טז): וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְ אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, חוּץ, זֶה הַמִּדְבָּר, שֶׁהוּא חוּץ לַיִּשּׁוּב. אֶשָּׁקְךָ, בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁנָּשְׁקוּ זֶה לָזֶה, וְאֵלּוּ הֵן, משֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, כז): וַיֵּלֶךְ וַיִפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ.

ובאיזה אח הפסוק מדבר ? במשה ובאהרן , שנאמר : "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" ( תהלים קלג , ( שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה . שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהנה , לא שנאו זה את זה , אלא היו שמחים זה בגדלת זה וזה בגדלת זה . תדע לך : בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שילך בשליחותו אצל פרעה , אמר לו משה : "שלח נא ביד תשלח . " אתה סבור שמא עכב משה מפני שלא רצה לילך ? אינו כן , אלא מפני כבוד אהרן. אמר משה : עד שלא הגעתי , היה אהרן אחי מתנבא להם ( לבני ישראל ) במצרים שמונים שנה, ועכשו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה אחי מצר ? לכן לא רצה לילך . אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה : לא אכפת לאהרן בדבר זה . לא די שאינו מצר , אלא עוד שמח . שנאמר : "וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו" ( שמות ד , יד ) אינו אומר : "ושמח בפיו , " או "ושמח" בלבד , אלא "ושמח בלבו . " כיון ששמע משה הסכים לילך . אמר רבי שמעון בר יוחאי : הלב ששמח בגדלת אחיו ילבש אורים ותמים , שנאמר : "ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן" ( שמות כח , ל).

מהדיון עם הילדים:
יחסי אחים זה דבר מסובך. לא בחרנו את האחים שלנו. חלקם נולדו לפנינו, חלקם הגיעו אחרינו. ישנה ציפיה שנסתדר זה עם זה, ואפילו נהיה חברים וזה בעד זה, כשבעצם, וזו תובנה שהילדים זיקקו תוך כדי הדיון – מה שקושר אותנו הוא שנולדנו לאותם ההורים.
עלתה השאלה על חשיבותו ומשמעותו של הקשר הביולוגי – עד כמה הוא מחייב, עד כמה הוא כובל, עד כמה הוא מבטיח.

שוחחנו על כך שעד כמה שאחים יכולים להיות מעצבנים, לפעמים נטל, לפעמים אין שפה משותפת (ילד בן 11 אמר "אחותי בת שנתיים, אין לי על מה לדבר איתה"), עדיין אנחנו משפחה אחת, ויש לזה חשיבות.

הזכרתי בקצרה את האווירה המתוחה במדינה, ואת מסקנת הדיון שכולנו אחים ואחיות, גם כשלא מסכימים, גם כשרבים.

הפרשה סובבת סביב הציווי " קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". קדושה היא היכולת של האדם לפעול ולעשות  תוך חיבור אותנטי לייעודו ולאלוקי. בפרשה מפורטות מצוות עשה ולא תעשה רבות, אשר מתאימות למצבים שונים בחיי היום יום שלנו. היום יום מגוון, ובני האדם הם בעלי יכולות מגוונות ולכן מצווה ה' את האדם מצוות רבות בהן ינהג, על מנת שישאר מיוחד.

המצוות והמעשים הנובעים מקדושה כזו הנן בחלקן מצוות הקשורות להימנעות מפשעים – לא תגנוב. מצוות שבלב: כדוגמת לא תקום ולא תטור. מצוות הנוגעות לאופי העשיה כגון: והדרת פני זקן, אופני אכילת קרבנות. וחלקן כל כך מיוחדות והן למעלה מטעם ודעת כמו מצוות כלאיים ושעטנז.  

לב הפרשה נמצא במילים "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (ויקרא יט, יח).

במאמר זה אציע כמה פעילויות בנושא הציווי "ואהבת לרעך כמוך".

1. דיון בשולחן השבת על משמעות המילים "ואהבת לרעך כמוך" (מתאים לילדי בית הספר היסודי ומעלה):

המילה ואהבת מופיעה ארבע פעמים בתורה:

פעמיים בפרשת קדושים:

אהבה לרֵע –  לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהֹוָה

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם

ופעמיים בספר דברים:

אהבת ה' – וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ (דברים, ו)

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל-הַיָּמִים (דברים יא)

לדיון –כיצד אנו משתמשים בפועל א.ה.ב בחיי היום יום?

המילה לרעך  מופיעה בתורה שלוש פעמים:

פעם אחת בפרשת קדושים:

לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהֹוָה

ופעמיים בעשרת הדברות פעם אחת בספר שמות ופעם נוספת בספר דברים:

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ (שמות כ)

וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ (דברים ה)

לדיון –ישנו איסור לחמוד את ששיך לאחר וכן יש לאהוב את האחר, ושתי ההוראות משתמשות באותה המילה. מה אפשר ללמוד מכך?

המילה כמוך מופיעה שבע פעמים בתורה:

אין כמו יוסף: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ (שמות מא)

יוסף הוא כמו פרעה (?) : וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה (שמות מד)

בפרשת קדושים: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהֹוָה

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם

מנוחת העבד כמנוחת האדון: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ (דברים ה)

נביא הוא אדם מישראל: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ (דברים יח)

אין עוד עם כמו עם ישראל: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ

לדיון – מה המשמעות של כמוך/אין כמוך.

לאחר שחקרנו ודרשנו את המילים, נבדוק מה קורה כאשר מחברים אותן יחד – "ואהבת לרעך כמוך".

• משחק – ואהבת לרעך כמוך (ילדי הגן ומעלה)

ההורים מספרים את הסיפור הבא:

אני רוצה לספר לכם מה קרה אתמול בגן שולי. יואב, יובל, יוגב ותמר בנו יחד מגדל בפינת הקוביות. מגדל גבוה, יפה, מכל הקוביות, עם קשת למעלה, ומשולשים בצדדים, ובובות קטנות יושבות למעלה ומשקיפות על הילדים. תמר הלכה לקרוא לגננת שתבוא לראות את יצירת הפאר. בינתיים נכנס לגן בריצה דביר וצועק בהתלהבות "על עץ התות כבר יש תותים! ואמא שלי תקטוף לכל מי שרוצה תות! כדאי לכם!", דביר אומר את המילים "כדאי לכם!" ובום! הרגל שלו נתקלה במגדל הקוביות, והכל התפרק.

יואב, יובל ויוגב המומים "מה קרה למגדל שלנו. תמר והגננת מגיעות – איפה המגדל שסיפרת לי עליו, שואלת הגננת? ודביר? אוי דביר, מה יהיה עכשיו? מה יגידו החברים?

רגע, לפני שהם פותחים את הפה ומדברים, נכנסים שלושה אוהבים:

ראשון נכנס ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ואומר– אני רואה ילד שנכנס לגן עם הרבה שמחה והתלהבות, כל כך הרבה התלהבות ושמחה, שהמגדל נפל, בלי כוונה. ילד שרוצה לחלוק את המתנה הטעימה של עץ התות עם החברים, מהר מהר לפני שיגמר, אולי רץ מהר מידי, אולי המגדל בדיוק התנדנד…את המגדל אפשר לבנות מחדש, את התות אפשר לאכול עכשיו, מה תגידו ילדים?

שני נכנס ר' זושא מאניפולי ואומר– איזה ילד דביר, כולו שמחה בבוקר, אהבת הטבע בעורקיו זורמת, בדרך לגן ראה את עץ התות מניב, ורץ מיד כדי לספר לחברים. איזה ילד זה שמסתכל בבוקר מה התחדש בעולם, שמחת חיים והתלהבות מביא לגן, איזה ילד מתוק, שרוצה לחלוק את התות עם כולם?

שלישי נכנס האדמו"ר הזקן – עומד מסתכל. חברים, קוביות, דביר ותות.

פתאום דביר מרגיש משהו עמוק בלב. בתוך ההתלהבות מהתות, הוא עשה טעות, בלי להתכוון, ממש תקלה, הוא הרס לחברים את מגדל הקוביות. התלהבות ושמחה זה נהדר, וגם זהירות זו מידה טובה.

פתאום נהיה הכל פשוט.

שלושת האוהבים יוצאים.

(בהשראת שיעור לפרשת השבוע מאת הרב איל ורד)

דיון עם הילדים:

מה לדעתכם יקרה בגן

מה יגידו החברים?

מה יעשה דביר?

מה תגיד הגננת?

ומה יקרה עם עץ התות?

ההורים יתייחסו בדיון עם הילדים לשלוש הדרגות השונות של "ואהבת לרעך כמוך":

ר' לוי יצחק מברדיצ'ב – מתייחס למעשה של דביר, מדגיש את הצדדים הטובים ומלמד עליו זכות

ר' זושא מאניפולי – רואה רק את הדברים הטובים

האדמו"ר הזקן – בכוח ההתבוננות שלו גורם לדביר לרצות לתקן את מה שהתקלקל.

• כל התורה על רגל אחת – פעילות לכל המשפחה

מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי,

אָמַר לוֹ: גַּיְּרֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת.

דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ.

בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גִּיְּרוֹ.

אָמַר לוֹ: "מָה שֶׁשָּׂנאוּי עָלֶיךָ לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרֶךָ" – זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהַשְּׁאָר פֵּרוּשׁ הוּא – לֵךְ לְמַד.

(על פי מסכת שבת לא)

כשאנחנו מבקשים "תסביר לי על רגל אחת", אנחנו מתכוונים להסבר קצר וממוקד שמתמצת את העיקר.

כל פסוקי התורה שווים בחשיבותם, כי כולם נאמרו על ידי ה' והכל בבחינת תורת ה' תמימה. עם זאת יש בתורה פסוקים המייצגים ערכים כלליים יותר, ערכי יסוד, אשר הם המפתח לתורה כולה. התורה מחולקת לחמישה חומשים. בכל חומש ישנו פסוק שהוא "כלל גדול בתורה" (הרב גינצבורג).

חשבו יחד ונסו למצוא איזה פסוק הוא הפסוק העיקרי של כל חומש. שכנעו זה את זה.

ראוי שנלמד את כל התורה בעל פה, אך זו משימה קשה מאד. עם זאת נוכל ללמוד קטעים עיקריים ממנה. אלו קטעים אתם כבר יודעים בעל פה? (דוגמא: קריאת שמע, שירת הים, פרשת האזינו)

הנה הפסוקים מכל חומש האם תוכלו לעמוד על רגל אחת ולומר את כולם בלי ליפול?

ספר בראשית פרק א פסוק א:

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ

ספר שמות פרק כ פסוק ב:

אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ. 

ספר ויקרא פרק יט פסוק יח:

לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

ספר במדבר פרק ו פסוקים כד-כה:

יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.  יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. 

ספר דברים פרק ו פסוק ד:

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל:  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד

שבת שלום ובהנאה מגילי והמשפחה

כמה בנות היו ללוט?

קודם נזכר בסיפור:
 וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה, בָּעֶרֶב, וְלוֹט, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-סְדֹם; וַיַּרְא-לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.  ב וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין.  ג וַיִּפְצַר-בָּם מְאֹד–וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתוֹ; וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. (בראשית פרק יט)

עד כאן סופר על לוט מכניס האורחים. לוט הוא אחיינם של אברהם ושרה,ולכן הכנסת אורחים זה מעשה שהוא מכיר.

ד טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן:  כָּל-הָעָם, מִקָּצֶה.  ה וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם.  ו וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט, הַפֶּתְחָה; וְהַדֶּלֶת, סָגַר אַחֲרָיו.  ז וַיֹּאמַר:  אַל-נָא אַחַי, תָּרֵעוּ.  ח הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ–אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם; רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל, אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר, כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ, בְּצֵל קֹרָתִי.  

אנשי סדום, אשר המדרשים מפליגים ברשעותם ובסדר החברתי המעוות שלהם, דורשים מלוט להציג את אורחיו, וכנראה שמתכוונים להתעלל בהם.
לוט מסרב להוציא את אורחיו, ומציע מעין עסקת חליפין (משונה? מעוותת? הזויה?), שבה במקום את האורחים יוציא אל אנשי העיר את שתי בנותיו-אשר-לא-ידעו-איש (בתולות?).

ט וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה, וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט–עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם; וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד, וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת.  י וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-יָדָם, וַיָּבִיאוּ אֶת-לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה; וְאֶת-הַדֶּלֶת, סָגָרוּ.

אנשי סדום כועסים על לוט והוא מוצא עצמו בסכנה. ידם של האנשים האורחים/מלאכים נשלחת ומחלצת את לוט מהמצב המסוכן שנקלע אליו ומכניסה אותו אל הבית.

נחזור אל השאלה המקורית: כמה בנות יש ללוט?

בדברו אל אנשי עירו, המבקשים להתעלל באורחיו, לוט מציין שיש לו שתי בנות -שלא-ידעו-איש. 
במנוסתו באות אתו שתי בנותיו אשר יש להן חתנים (החתנים סירבו לצאת מהעיר וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל-חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי-מַשְׁחִית יְהוָה, אֶת-הָעִיר; וַיְהִי כִמְצַחֵק, בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. פסוק יד).
אי אפשר שאותן שתי בנות הן גם מחותנות וגם לא ידעו איש. אז האם יש ללוט ארבע בנות? ואם כן, למה רק שתיים יצאו אתו מהעיר (וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, … וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר. פסוק טז) ?

התשובה: את דבריו של לוט לאנשי העיר עלינו לקרוא בנימת דיבור של שאלה רטורית מהולה בתוכחה: לוט אומר לאנשי סדום שהסיכוי שהוא יוציא אליהם את האורחים שלו, הוא כמו הסיכוי שהוא *היה מוציא אליהן את בנותיו הבתולות לו היו לו כאלה* (בסוגריים נעיר שלוט לא משתמש במילה בתולות, וזה קשור לפירוש אחר שאני עובדת עליו כרגע). כלומר- *אין סיכוי* , אומר לוט, שאני אתן לכם להתעלל באורחים שלי . ואולי הוא אף מעביר מסר "האורחים הם כמו המשפחה היקרה שלי". אנחנו כל כך רגילים למדרשים שמציגים את אנשי סדום כרעים ונוראים , וכל כך נוח לנו להדביק מהרוע הזה גם על לוט, שאנחנו שוכחים שלוט הוא אדם שיש בו יסוד טוב, שגר במקום רע. הוא מכניס אורחים, לפי (אחד) המדרשים בתו מצילה עני מרעב. קל לנו להתפתות לקרוא את הפסוק כפשוטו- שלוט מציע את בנותיו בתמורה לאורחיו. הצעה שהיא מעבר לכל היגיון, אלא אם כן, אנחנו מייחסים מראש דעות ורצונות מעוותים ללוט עצמו, ולמה בעצם?
הפיתרון הזה גם מסביר טוב יותר, לדעתי, את תגובתם של אנשי סדום:1. גֶּשׁ-הָלְאָה = זוז מפה, אל תפריע. בנימה מאיימת כמובן, ההופכת את לוט עצמו לקורבן פוטנציאלי ללינץ' .2. הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט = מה אתה חושב את עצמך, אתה לא באמת מאתנו, אתה לא תחליט מה יקרה. 3. עַתָּה, נָרַע לְךָ מֵהֶם =  כעת לוט עצמו בסכנת חיים בגלל סירובו לשתף פעולה עם רצונם הרע של אנשי סדום.
*לוט מוסר את נפשו על אורחיו*. כאזרח סדום הוא יכול היה לשער שכך יתפתחו הדברים ובכל זאת הוא דבק בהגנתו על אורחים (אף שהוא יודע שהם מלאכים ואולי משער שיוכלו לדאוג לעצמם). לא מצאתי סיפור שבו אברהם אבינו מוסר את נפשו על הכנסת אורחים! (מצאתי סיפורים על אברהם אבינו המסתתר מאחורי גבה של אשתו ומסכן אותה שוב ושוב ). מי שמציל את לוט הם האנשים/מלאכים/אורחים. לסיכום, ללוט שתי בנות נשואות לחתנים. שתי הבנות -שלא-ידעו-איש הן בנות היפותטיות שהוזכרו לצורך הדיון של לוט עם אנשי סדום.

שני נושאים חשובים לדיון ליד שולחן השבת:

1. נשוחח על דעות קדומות, נספר על מקרים שבהם גם אנחנו, ההורים, נכשלנו בגלל דעה קדומה, ועל הפעמים שסבלנו בגלל דעה קדומה. נחשוב ביחד על דרכים להתגבר על הנטיה האנושית להכליל, ובמקום זה ננתאמן בפתיחת הלב וחידוד הסקרנות – שנזכה להכיר את מי שעומד מולנו באמת.

2. בפרשתנו מופיע לראשונה השורש ח.מ.ל.

וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר (בראשית יט, טז)

מעשה ההצלה של לוט ואשתו מתואר כמעשה של חמלה. חמלה נובעת מאמפתיה, רגש של השתתפות בסבל של הזולת, והיא רגש המלווה בהתנהגות המסייעת להקל על הסבל.

ההצלה של לוט ואשתו היתה יכולה להיות מתוארת באופן הטכני, החזקת הידיים והוצאה מסדום המתהפכת, ללא תיאור החמלה.

אך כאן חמלת ה' במעשה היא חיונית להבנת המעשה כולו, כיוון שלאנשי סדום לא היו אמפתיה ולא היתה חמלה, זה היה עיקר חטאם. בימינו היינו מכנים את אנשי סדום בריונים. הדרך למנוע בריו מי ואת היא לנהוג בחמלה ולחנך לאמפתיה ולחמלה.

ליד שולחן השבת נתרגל מחשבות של חמלה, ונספר סיפורים שבהם בחרנו בחמלה על פני פגיעה. מ

מעשי אבות ואמהות סימן לבנים ולבנות.

מידע נוסף על החשיבות בחינוך למניעת בריונות באתר של "כנפי דרור". https://kanfeydror.org/

שבת שלום ושמחה, מגילי והמשפחה

תיאור התמונה

נושא: הכנסת אורחים

אביזרים: בובות פליימוביל בתפקיד האורחים וישמעאל, בובות אברהם ושרה מחומרים שונים. עץ פליימוביל, קשת פליימוביל, חיות מפלסטיק, מז'ט (מה המילה העברית?) עם רוגעלך חתוך, והכי חשוב – אוהל מקרטון ביצוע שהכינו האב והבת.

ה' אומר: אברהם הוא שליחי הנאמן בארץ, הוא זה אשר מלמד ושומר את דרך ה' לעשות משפט וצדקה, אני רוצה לספר לו על המשפט שאני אעשה לסדום, ועל העונש הצפוי לעיר, אם אכן היא רעה כל כך.

בהמשך השיחה בין אברהם לקב"ה אברהם מנסה למצוא צדיקים בסדום, אך ללא הצלחה. אין צדיקים בסדום. הרבה מדרשים מכתבו בגמרא (בעיקר מסכת סנהדרין) ובבראשית רבה (מדרש אגדה) על אנשי סדום. מה זה אומר שהם אנשים "רעים וחטאים"?

הנה כמה דוגמאות ממדרש בראשית רבה:

* אמרו – מי שיש לו שור – רועה יום אחד, ושאין לו – רועה שני ימים. היה שם יתום בן אלמנה, מסרו לו את שוריהם לרעותם. הלך ונטלם והרגם. אמר להם: מי שיש לו שור יטול עור אחד ושאין לו שיטול שני עורות. אמרו לו : מה זה? אמר להם: סוף דין כתחילת דין.

* מי שהיתה לו שורה של לבנים (לבניין) , היה בא כל אחד ואחד ונוטל אחת. אמר :לא נטלתי אלא אחת.

מי שהיה שוטח שומים או בצלים, היה בא כל אחד ואחד ונוטל אחד. אמר: לא נטלתי אלא אחד.

* מי שקצץ אוזן של חמור של חברו, אמרו לו (לבעל החמור): תנהו לו עד שתצמח.

מי שפצעו חברו, אמרו לו (לפצוע) : תן לו שכרו שהקיז לך דם (הקזת דם נחשבה כסוג של טיפול רפואי בימים ההם).

ועוד אחד:

* כך התנו ביניהם אנשי סדום: מי שיזמין אדם לבית המשתה יפשטו טליתו (בגדו). נזדמן אליעזר לשם לבית המשתה ולא הזמינוהו. כשבקש לסעוד הלך וישב בסוף כולם. אמרו לו: מי הזמינך לכאן? אמר לזה ישב (לידו): אתה הזמנתני. אמר : שמא ישמעו שאני הזמנתי ויפשטו בגדי. נטל טליתו וברח לחוץ. וכן עשה אליעזר לכל אחד ואחד עד שיצאו כולם, ואכל הוא את הסעודה.

מהמדרש עולה שהחוק בסדום הוא חוק הרשע, כלומר החוק הוא להתנהג ברשעות, באכזריות, בחמדנות.

לכן כשאברהם שואל את ה' : -הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

ה' עונה לו, על פי המדרש כך:

ויגש אברהם ויאמר :השופט כל הארץ לא יעשה משפט?

אמר ר' לוי: אם עולם אתה מבקש -אין דין, ואם דין אתה מבקש – אין עולם.

אתה תופס את החבל בשני ראשים: אתה מבקש עולם ומבקש דין? טול לך אחד מהם. ואם אין אתה מוותר קמעא – אין העולם יכול לעמוד.

מה עושים כשאר מערכת המשפט היא הרשע עצמו?
בניגוד לדור המבול שידעו שהם גוזלים וחומסים וחוטאים, אנשי סדום הפכו את ההתנהגויות הללו לחוק, ואת ההתנהגות האנושית – לפשע.

כמודגם במדרש הבא:

פלוטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדקדק (מדוכדך) ברחוב העיר ועגמה נפשה עליה (הצטערה).
מה היתה עושה? בכל יום כשהיתה יוצאה לשאוב מים היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה ומכלכלת אותו העני.

אמרו אנשי סדום:העני הזה, מאין הוא חי? עד שידעו הדבר  והוציאו אותה להשרף, אמרה: אלוקי העולם, עשה משפטי ודיני מאנשי סדום! ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד. אמר הקדוש ברוך הוא: "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי" אם כצעקת בהנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה ופניה למטה.

סיפור זה מופיע בכמה גרסאות במדרשים ובגמרא, המשותף לכל הסיפורים הוא נערה שמבריחה בכד שבידה אוכל עבור העני.

האם הצירוף של נערה וכד מוכר לנו?

אכן, הוא מוכר מהסיפור שנקרא בפרשה של השבוע הבא, פרשת חיי שרה, שבה אליעזר, עבדו של אברהם, הולך לחפש כלה ליצחק. אליעזר מחליט לחפש נערה שתתן לו לשתות מהכד שלה (על מנת לבחון את מידת החסד שלה).
אולי זו התשובה לשאלה שנשאלה למעלה? אולי אליעזר הולך לבדוק אם יש כלה ראויה ליצחק מהמשפחה, והוא פונה קודם כל לעירו של לוט?

בעצם אנו רואים שלא נמצאו צדיקים בסדום, אך צדיקות כנראה שכן…אך לא מספיק.

בינתיים, באוהל אברהם ושרה שמחה גדולה:

ותאמר שרה: צחוק עשה לי אלהים

ראובן בשמחה  – שמעון מה איכפת ליה?

כך שרה נפקדה –  אחרים מה איכפת להם?

אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה, הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומים נפתחו, הרבה שוטים נשתפו.

ניתן דורייה לעולם

"ויקרא אברהם את שם בנו…י-צ-ח-ק"

יצא חוק לעולם, ניתן דוריה לעולם

(בראשית רבה)

אברהם ושרה הם אנשי במובן כל כך רחב, שקרה קורה להם נס – הנס משפיע לכל העולם.
החוק הטבעי שזקנים אל יכולים להוליד מתבטל ומבטל עוד "חוקי טבע" נוספים עבור אנשים רבים – עקרות, חרשים, סומים ושוטים.

זהו הצחוק שעל שמו נקרא יצחק – יצא חוק – יש דברים שיוצאים מגדר החוק, שהשומע צוחק כשהוא מדמיין את היתכנותם, ואף על פי כן- זה קורה, זה קרה.

זהו החסד שאין לו גבול, וככל שאתה משפיע חסד הוא הולך ומתפשט הלאה.

לעומת אנשי סדום שגרו באחד המקומות המדהימים בתבל, מקום יפה, עשיר ומבורך:

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַנְשֵׁי סְדוֹם לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מָה נֶאֱמַר בְּאַרְצָם?

"אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם… מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ,

נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה" (איוב כח, ה-ז) –

שֶׁאֵין לְךָ כָּל שְׁבִיל וּשְׁבִיל בִּסְדוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ שִׁבְעָה אִילָנוֹת זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה –

גֶּפֶן וּתְאֵנָה

וְרִמּוֹן, אֱגוֹז וְשָׁקֵד,

תַּפּוּחַ וּפַרְסֵק,

וְהָיָה כָּל הַשְּׁבִיל מְסֻכָּךְ.

אָמַר רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: בַּר הֶדְיָא צוֹפֶה מַאֲכָלוֹ מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל,

וְכֵוָן שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל אִילָנֵי סְדוֹם לֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת עַל הָאָרֶץ מִכּוֹחָם שֶׁל אִילָנוֹת.

כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אֶחָד לְגַנָּן וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ:

"תֵּן לִי בְּאִיסָר יָרָק" –

כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ הָיָה מְשַׁכְשְׁכוֹ בְּמַיִם וּמוֹצִיא מֵעָפָר זָהָב.

אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם:

מֵאַחַר שֶׁאָנוּ שְׁרוּיִים בְּשַׁלְוָה וּבְטוֹבָה,

מָזוֹן יוֹצֵא מֵאַרְצֵנוּ,

כֶּסֶף וְזָהָב יוֹצֵא מֵאַרְצֵנוּ,

אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת יוֹצְאוֹת מֵאַרְצֵנוּ –

לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים, שֶׁאֵין בָּאִים אֶלָּא לְחַסְּרֵנוּ?

בּוֹאוּ וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת רֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ" (שם, ד) –

אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: בְּטוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לָכֶם אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְשַׁכֵּחַ אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵיכֶם, אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם.

אנשי סדום שבורכו בתנאים הטובים והנעימים ביותר נתפסו לחרדה ולחמדנות – למה לנו לחלוק עם עוברי אורח את הטוב שלנו, ומכאן – למה לחלוק עם אחרים בכלל?

אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה

(מסכת שבת קכ“ז ע“א)

גישת החסד של אברהם ושרה אומרת יש לי ואני מחלק, חולק ומעביר הלאה. הדבר בולט בהכנסת האורחים של אברהם ושרה. כשאברהם ושרה מארחים הם לא עושים נפשות לעצמם, הם לא קונים קולות של מאמינים לעצמם, הם משתמשים בהכנסת האורחים על מנת להכיר לאנשים את מציאות הקב"ה בעולם. ומציאות הקב"ה בעולם היא אינסופית ולכן אברהם ושרה אף פעם אינם חסרים, לכן גם כאשר נעשה להם נס, הוא מיד נס לעוד הרבה אנשים.

אנשי סדום מחזיקים ונאחזים בעושר ובנכסים שלהם, מבחינתם- מה שאני נותן עושה אותי חסר.

אולי בגלל זה אומר רב שהכנסת אורחים גדולה מהקבלת פני השכינה. כשאדם מכניס אורחים כדרכם של אברהם ושרה הוא פותח לאורחיו צוהר לעולם החסד והשפע האינסופי שהקב"ה משפיע עלינו, וממילא מקביל את פני השכינה באותו הזמן.

שתהיה לנו שבת של שלום ואחווה,

גילי

תיאור התמונה

נושא: לך לך, אברם

אביזרים: לוח המשחק "טיסה 501", בובות פליימוביל, בובות חיות מפלסטיק ועץ.

בהשראת הציווי "לך לך" של ה' לאברם, מוצבות בובות אברם, שרה ולוט וחיות משק הבית על אדמת צפון סוריה-טורקיה, היא ארם נהרים של אז, ופניהם לארץ כנען (ישראל של היום). האווז המשתרך אחרי החבורה הוא הומאז' למסעות הצלב, אלא שבמקרה שלנו האווז הולך אחרי האנשים, ולא להיפך.

הקדמה למשחק: בפרשה מסופר על מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים, ששיאה לקיחת לוט האחיין של אברם  ושרה בשבי.

וַיְהִי, בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ-שִׁנְעָר, אַרְיוֹךְ, מֶלֶךְ אֶלָּסָר; כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם
ארבעה מלכים נגד חמישה מלכים:

עָשׂוּ מִלְחָמָה, אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם, וְאֶת-בִּרְשַׁע, מֶלֶךְ עֲמֹרָה; שִׁנְאָב מֶלֶךְ אַדְמָה, וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִיא-צֹעַר.

אחת העיר המותקפות והמנוצחות היא סדום, היכן שגר לוט האחיין של אברם, והוא נלקח בשבי:
וַיִּקְחוּ אֶת-לוֹט וְאֶת-רְכֻשׁוֹ בֶּן-אֲחִי אַבְרָם, וַיֵּלֵכוּ; וְהוּא יֹשֵׁב, בִּסְדֹם

פליט מגיע ומספר לאברם שלוט נלקח בשבי. מי שלח את הפליט, וכיצד יודע הפליט על הקשרים בין לוט ואברם? זו שאלה לעיון ולמחשבה.
וַיָּבֹא, הַפָּלִיט, וַיַּגֵּד, לְאַבְרָם הָעִבְרִי; וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי, אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר, וְהֵם, בַּעֲלֵי בְרִית-אַבְרָם.

אברם יוצא עם אנשי ביתו (חניכיו, מי הם? עוד נקודה מעניינת לדיון ולמחשבה) על מנת לשחרר את לוט.
וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן.

אברם נלחם ומנצח, מציל את לוט וזוכה בשלל:
וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם.

המשמעות היא שאברם נלחם בארבעת המלכים המנצחים (שנצחו כבר חמישה מלכים) והוא אכן עושה את זה ומנצח בעצמו. יוצא שאברם ניצח תשעה מלכים עד כה.

לאחר המלחמה יוצא לקראת אברם מלכי-צדק מלך שלם.
וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן.
וַיְבָרְכֵהוּ, וַיֹּאמַר:  בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ

מי? איזו עיר? איפה הוא היה במלחמות שהתרחשו עד כה? לצד הוא מי הוא?
הרבה שאלות לעיון ולהעמקה. אנחנו נדון בהן בשולחן השבת וב"חבורת הסיפור והפרשה" של מניין ארזים…מצטערת שלא אוכל לפרט כאן את הכל.

לפי אחת הגישות להבנת הפרשה מלכי-צדק יוצא לקראת אברם ואנשיו עם לחם ויין, כי זה מנהג המקומיים כלפי המנצחים. הגשת הלחם והיין ללוחמים המנצחים מבטאת כניעה ללא צורך במלחמה (קצת דומה למה שעשו הגבעונים ליהושע בן-נון בכיבוש הארץ).

אם כך יוצא שאברהם ניצח עשרה מלכים.

אברם נותן למלכי-צדק מעשר. מעשר הוא החלק העשירי בשלל. למה אברם נותן לו חלק בשלל מלחמה שבה לא השתתף?

וַיִּתֶּן-לוֹ מַעֲשֵׂר, מִכֹּל
אולי זו הדרך של אברם "לכבוש" את מלכי-צדק ולכבול אותו בנאמנות אליו, כך הוא עושה אותו שותף שלו, לניצחונותיו, לריבונותו ההולכת וגדלה על הארץ.
ליד שולחן השבת נשחק שני משחקי אסטרטגיה.

משחקים משפחתיים לפרשת לך לך:

משחק ה-100

שני שחקנים מתחילים לחבר מספרים בין 1-10. כל שחקן בתורו אומר איזה מספר ירצה להוסיף, המטרה להגיע בדיוק למספר 100. המנצח הוא שמגיע ל-100, כלומר הוא את הסכום הדרוש, כדי להגיע ל-100 בדיוק.

*כיוון שאנחנו בפורום משפחתי המונה יותר משני אנשים, וכן שחקנים בעלי יכולות שונות ולא שוות, נחלק את בני המשפחה לשתי קבוצות ונעבוד בשיתוף פעולה. רמז להצלחה: תכנון לאחור…

דוגמא למהלך משחק:

שחקן א: 7

שחקן ב: 8 (הסכום 15)

שחקן א: 3 (הסכום 18)

שחקן ב: 5 (הסכום 23)

וכך ממשיכים עד שאחד/אחת מהשחקנים בתורו מגיע לסכום 100.

נים NIM

אם אתם משחקים אבן-נייר-ומספריים על מנת להחליט מי זוכה שהטבה מסוימת (ראשון במקלחת, לדוגמא), אז הנה משחק אסטרטגי עתיק הדורש יותר מחשבה ויותר תכנון ממזל, כדי לנצח:

נציב על השולחן ערמות של קפלות/לגו/אבני לגו/גולות (במקור משחקים עם גפרורים).
בכל תור כל שחקן (או נציג של קבוצה) יכול לקחת כל מספר קפלות שהוא רוצה אבל רק מערמה אחת. המנצח במשחק הוא מי שלוקח את הקפלה האחרונה מהערמה האחרונה. מותר לקחת בבת אחת ערימה שלמה.

התחילו עם שלוש ערימות: ערמה 1 – 5 קפלות, ערמה 2 – ארבע קפלות, ערמה 3  – שלוש קפלות.

שבת של שלום ושמחה מגילי והמשפחה

ליד שולחן השבת נשוחח על סיפור המבול ותיבת נוח המוכר לנו עוד מימי הגן, ועל חלקיו הפחות מוכרים – השמדת האנושות ויצירתה מחדש, ועוף החול המקשר בין שני חלקי העולמות.

שבת שלום מגילי והמשפחה