פרשת מטות מסעי

בני ישראל קרובים מאד לכניסה לארץ כנען היא ארץ ישראל. בפרשה הקודמת דובר על חלוקת הארץ לשבטים ולמשפחות, ובפרשה שלנו בני שבט גד וראובן מבקשים להרחיב את הנחלה שנקבעה להם ולהחיל אותה גם על השטחים שבהם הם נמצאים כעת בעבר הירדן המזרחי. הם פונים למשה ומבקשים את השטח על מנת להתיישב בו, הם מנסחים את בקשתם כך:

גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים, לְטַפֵּנוּ. (לב,טז)

הפרשן רש"י מעיר על בקשתם של בני גד וראובן:

נבנה למקננו פה. חָסִים הָיוּ עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁהִקְדִּימוּ מִקְנֵיהֶם לְטַפָּם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה "לֹא כֵן, עֲשׂוּ הָעִקָּר עִקָּר וְהַטָּפֵל טָפֵל, בְּנוּ לָכֶם תְּחִלָּה עָרִים לְטַפְּכֶם וְאַחַר כֵּן גְּדֵרוֹת לְצֹאנְכֶם" (תנחומא):

רש"י מתייחסים לסדר שבו מנוסחת הפרשה – מה שמבקשים ראשון הוא החשוב יותר (העיקר) והדבר השני הוא הטפל.

מנקודת המבט של רש"י בני גד וראובן דואגים יותר לממון (פרנסה)  מאשר למשפחותיהם, כיוון שהם מבקשים קודם להקים גדרות לצאן, כלומר לבסס את רעיית הצאן שהיא פרנסתם ורק אחר כך לבנות בתים.

תשובת משה לשבטים גד וראובן מתאימה לפרשנות של רש"י:

בְּנוּ-לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם (לב,כד)

משה מתקן את הניסוח ומעמיד את הטף (הילדים) לפני הצאן (הפרנסה).

ליד שולחן השבת נקרא את הסיפור החסידי הבא:

הבן האמיתי

היהודי הקדוש מפְּשׁיסחָה אמר פעם: "מנהג העולם הוא שכל מאמציו ועיסוקיו של אדם בעולם הם כדי לאפשר לבנו להתפנות ללימוד תורה וליראת שמים. אך כאשר גדל הבן הוא שוכח את רצונו של אביו, ועד כמה עמל אביו כדי לגדלו לתורה ולמעשים טובים.

כשהבן גדֵל והופך להורה, הוא עצמו עמל ויגע רק כדי שבנו שלו יהיה תלמיד חכם ועובד ה'. וכך, בעוונותינו הרבים, נוהגים בני אדם דור אחר דור".

"ובכן", אמר היהודי הקדוש: "מתי נראה את הבן האמתי?"

(מובא מהאתר "זושא" www.zusha.org.il)

שאלות לדיון:

  1. למה אנחנו עובדים?
  2. מה מטרתנו בעולם?
  3. מיהו הבן האמיתי?

 

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. 

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם–עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם.

(במדבר לג,א-ב)

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. 

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם–עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם. (במדבר לג,א-ב)

פרשת מסעי מפרטת את הנדודים והמסעות של בני ישראל במדבר.
הרבי מליובביץ' מסב את תשומת לבנו לשני דברים:

  1. התורה מפרטת את מקומות החניה של בני ישראל ולא הנסיעה. אולי היה צריך להיות כתוב "אלו חניות בני ישראל".
  2. בני ישראל הולכים ממצרים לארץ ישראל, זה המסע שלהם. מדוע התורה משתמשת בלשון רבים "מסעי" כאילו שמדובר בהרבה מסעות?

והתשובה:

המילה "מסעי" היא דווקא בלשון רבים, כדי לתת הוראה רוחנית לכל יהודי שתמיד צריך להתקדם במסע ולא לחנות.

ליד שולחן השבת נדון באמרתו של ר' נחמן מברסלב:

כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל (ליקוטי מוהר"ן קנ"ו)

 

ר' נחמן אמר את המשפט הזה לאחר שבקר בארץ ישראל וחזר לאירופה.

למה, לדעתכם, התכוון ר' נחמן בדבריו?

 

IMG_20180713_121302

 

IMG_20180713_123635

שבת שלום מגילי והמשפחה

נתבונן יחד עם משה ובני ישראל בנקודות ציון מסעות בני ישראל ממצרים ועד ערבות מואב על ירדן יריחו.

נושאים לשיחה משפחתית:
1. בחרתי בובות עם משקפות, כדי להראות את הציפייה של עם ישראל להיכנס לארץ. שימו לב לבובה של גבר לא מגולח, הבובות שנושאות ציוד טיול. נושא לשיחה: מה ההבדל בין מסע לבין טיול?

2. בובת משה המתנשאת מעל שאר הבובות, גורמת לנו לחשוב ולדון בדמותו של משה שלא זכה להיכנס לארץ.

3. בתצוגה שלנו ניתן להקיף במבט אחד את מראה ארץ מצרים ואת הארץ המובטחת העתידית, אך כשאנו יוצאים למסע, אנו לא תמיד יודעים לאן פנינו מועדות, מה נעבור בדרך ולאן באמת נגיע.

4. אחת התמונות מראה במפה את נקודת הציון "קדש ברנע", אחת מתחנות המסע של בני ישראל במדבר. אלו עוד נקודות גאוגרפיות ידועות לנו ממסעות בני ישראל במדבר? האם יטבתה שלנו היא יטבתה שבה עברו בני ישראל?

מסעות במדבר

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן (במדבר לג' א')

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, היזהרו במצותי ושמרו את התורה, וראו כמה נסים ונפלאות עשיתי לכם משעה שיצאתם ממצרים והפלתי שונאיכם והעברתי אתכם בים והפלתי פחד ורעדה באויביכם…
וכל ארבעים שנה שהייתם במדבר, לא הנחתי אתכם אפילו שעה אחת. כמה שונאים באו עליכם ולא הנחתי אתכם לברוח. וכמה נחשים ועקרבים הרגתי מפניכם, ולא הנחתי אותם להזיק אתכם.
לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כתוב את המסעות שנסעו ישראל במדבר, כדי שידעו כמה נסים עשיתי עימהם בכל מסע ומסע. (תנחומא)

פרשת מסעי היא האחרונה בספר "במדבר", על כן נאמר
*חזק חזק ונתחזק*
שבת שלום מגילי ומשפחה

פרשת פנחס

תמונה פנחס

כמה נקודות שנוכל לדבר עליהן ליד שולחן השבת:

  • בפרשה רשימת המשפחות היורשות נחלה בארץ ישראל. אמנם בני ישראל במדבר, אך כבר עכשיו הם מתכוננים לישיבה בארץ. אם בני ישראל נמצאים במדבר, אך במחשבותיהם הם בארץ ישראל, היכן הם באמת? ר' נחמן אמר:  "עיקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב בשכל, שם כל האדם."(ליקוטי מוהר"ן א' כ"א).

מכירים את זה שאתם במקום אחד, אך המחשבה במקום אחר? מתי זה קורה לכם, מתי זה דבר טוב ומתי פחות?

בנות צלופחד מקשיבות קשב רב להנחיית של משה לגבי הכללים של חלוקת הנחלות ולרשימת המשפחות, ושמות לב שמשפחות שיש בהן בנות בלבד לא מקבלות נחלה. כששוחחתי על הפרשה עם הילדים, שאלנו את עצמנו:

מדוע התורה מחשיבה רק גברים כיורשים של נחלה? מה דעתכם?

בנות צלופחד החליטו לשאול את משה, ולומר לו שגם הן רוצות נחלה בארץ ישראל. האם קרה לכם שהמורה או המדריכה בתנועה קבעה כלל שנראה לכם מפלה? האם שאלתם את המורה או המדריכה על כך?

  • ישנם כמה מדרשים על התנהלותו של משה בפרשת בנות צלופחד. לפי הפרשה משה מפנה את השאלה שלהן לקב"ה. תשובת הקב"ה היא חד משמעית – כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת–נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן (במדבר כז,ז)

חלק מהפרשנים טוענים שמשה לא ידע את ההלכה הזו, ולכן היה צריך לשאול את ה'. חביב עלי פירוש המדרש הגדול:

אמר משה: ממני ילמדו כל הדורות הבאים שתליתי הדבר ברב גדול. והלא דברים קל וחומר ומה משה רבינו שהעיד עליו הקב"ה "בכל ביתי נאמן הוא", לא דן דין בנות צלופחד, ושאל ברוח הקודש, קל וחומר לשאר שלא יהיה אדם מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו, ולא יהיה פורץ גדרה של תורה. ומכבד את עצמו לשאול ממי שהוא גדול ממנו. (מדרש הגדול)

לפעמים נראה לנו שאם אנחנו לא יודעים משהו, אז זו בושה לשאול. אומר המדרש הגדול – לשאול זה כבוד. זה מכבד את האדם שיש לו אפשרות לשאול מישהו שגדול ממנו. משה רבינו מנצל את חוסר הידיעה שלו, כדי ללמד אותנו, שלמידה היא דבר חשוב ומכובד, והאפשרות לשאול ולברר אצל מי שיודע, אינה בושה או חיסרון אצל מי שאינו יודע אלא הזדמנות שכדאי להשתמש בה.

מה קורה לכם כשאתם לא יודעים משהו, מה אתם מרגישים ואת מי אתם שואלים?

  • בפרשת פנחס מוזכרים הרבה אנשים בשמם וביניהם הרבה נשים, האם תוכלו למנות את כל השמות המוזכרים בפרשה? אלו סיפורים אתם מכירים שקשורים לא.נשים אלו?

הנה רשימה חלקית: יוכבד, מרים, שרח בת אשר, נעה, מחלה, חגלה, מלכה, תרצה.


הסיפור המוצג על שולחן השבת הוא סיפורן של בנות צלופחד.
על סף כניסת בני ישראל לארץ מתעוררת שאלת החלוקה העתידית של נחלות בני ישראל לשבטיו ולמשפחותיו.

היום נראה לנו ברור ומובן מאליו שבנות יורשות כמו הבנים, אך לא כך בימים עברו.
מה יעשו בנותיו של צלופחד בן חפר, אשר התייתמו מאביהן ואין להן אח? על שם מי תרשם נחלה, האם יזכה לנחלה בארץ ישראל?

בנות צלופחד

וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד… וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֹתָיו–מַחְלָה נֹעָה, וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה…וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה…פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, לֵאמֹר: אָבִינוּ, מֵת בַּמִּדְבָּר…וּבָנִים לֹא-הָיוּ לוֹ… לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ….וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת-מִשְׁפָּטָן, לִפְנֵי יְהוָה…וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת–נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה (במדבר כז א-ז)

"כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" – כתרגומו. יאות (הן צודקות) כך כתובה פרשה זו לפני במרום מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה. יפה תבעו. אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו. (רש"י)

יפה כוחן של נשים מכוח אנשים. אנשים אומרים: ניתנה ראש ונשובה מצרימה (כ"ד,ד'), ונשים אומרות: תנה לנו אחוזה.
(רבי נתן, ספרי)

אני בטוחה שבקרב משפחות בני ישראל היו עוד הרבה משפחות שהיו בה בנות בלבד, והיו נתונות בבעיה דומה (האם אתם מזהים אותן בתמונה).
בנות צלופחד העזו לגשת אל משה, לדרוש, לבקש – ולזכות בדין.

על בנות צלופחד נאמר: חֲכְמַנִיוֹת הֵן…

אני מצרפת קטע ממאמר על חכמתן ותושיתן של בנות צלופחד:
המאמר מאת הרב יהושע שפירא (https://www.yrg.org.il/?CategoryID=315&ArticleID=676

 

)"כשמתבוננים בפרשת בנות צלפחד מגלים שיש פה סיפור עמוק ביותר. חז"ל מלמדים שבנות צלפחד "חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן". אך לא תמיד אנו יורדים לעומק דעתם, ולא תמיד אנו מבינים עד לאן חכמתן מגעת.

חז"ל מאריכים ומלמדים שלבנות צלפחד היו שלוש או ארבע תביעות לנחלה, והן זכו בכולן. מלבד התביעה על נחלת צלפחד עצמו, תבעו בנות צלפחד את חלקן בנחלת אבי צלפחד, חפר, אשר היה מיוצאי מצרים ונפטר. למאן דאמר שהארץ נחלקה ליוצאי מצרים, הרי היה מגיע לצלפחד חלק בנחלת חפר, ולכן בנות צלפחד דרשו אותה. בנוסף, תבעו בנות צלפחד את נחלת צלפחד כבכורו של חפר, הנוטל פי שניים מאחיו. כמו כן הן תבעו את נחלת אחֵי צלפחד שמתו בלא בנים, ועל כן צלפחד יורש אף אותם.

אם כן, ארבע נחלות תבעו בנות צלפחד: חלק אביהם, וחלק אבי אביהם, וחלק אביהם שהיה בכור, וחלק אחי אביהם. בעצם, כל דיני נחלת בן, אביו, בכור, ואח – הכל התקיים בהן מכוח למדנותן. לכן חז"ל אומרים שהיו חכמניות ולמדניות ביותר, מפני שהן בעצמן אמרו את כל פרשת דיני נחלות. על כך אומר להן הקדוש ברוך הוא "כן", כמו שאמרתן – זוהי מצוות נחלת הארץ."

*** מי מוצא את חמודי הקיפוד בתמונה?

שבת שלום מגילי והמשפחה

 

 

 

 

פרשת בלק

פרשת בלק יכולה להזכיר סיפור אגדה ובו מלך, קוסם, קללות (שהופכות לברכות), תככים ופוליטיקה, מלאך עם חרב ואתון מדברת.

עם ישראל חונה בערבות מואב ומתכונן להיכנס לארץ כנען. לאחר המלחמה והניצחון על סיחון מלך האמורי, בני ישראל עוסקים בהכנות (אלו הכנות אתם הייתם עושים?), במקביל מתרחשת דרמה לא רחוק משם ,  בלק מלך מואב חושש מעם ישראל, עם ששמו ושם אלוהיו הולכים לפניו, עם שיצא ממצרים, עם בלתי מנוצח.

הוא מבין שלא יוכל לנצח את עם ישראל במלחמה רגילה של קרבות וחרבות. בלק מבקש לפגוע בעם ישראל ובכוח הרוחני-אלוקי שמגן עליו. בלק מלך מואב מזמין את בלעם הקוסם מממלכת מדין לבוא לקלל את בני ישראל.

כשבלעם אומר את קללותיו ומפנה אותן לעם ישראל, מילותיו הופכות לברכות. בלעם מנסה לקלל את עם ישראל כמה פעמים בכל פעם ונכשל בכל פעם.

נתבונן באחת הקללות-ברכות:

כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל; כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה-פָּעַל, אֵל (במדבר כג,כג)

בלעם: נחש וקסם לא משפיעים על עם ישראל. למה הכוונה?

הרמב"ם מסביר בהלכות עבודה זרה (ורבים תומכים בדעה זו) שניחוש הוא פעולה של אמונה תפלה:

"אין מנחשין כעכו"ם שנאמר לא תנחשו, כיצד הוא הנחש כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם אלך אין חפציי נעשים, הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום שאם אצא יפגעני אדם רמאי, וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני "

כלומר – העולם הוא הגיוני ואסור לאדם לנסות להטות את המציאות לאמונה תפלה (ויש האומרים אפלה…).

ומה הם קסמים? בעברית מודרנית, קסמים הם אחיזת עיניים או ממש שינוי מציאות שלא באמצעים טבעיים.

אולם, בשפת התנ"ך, הכוונה היא שונה.

קוסמות היא סוג של עבודה זרה, במסגרתה מנסים להגיד עתידות. רוב הפרשנים מייחסים את ה"קוסמות" לשימוש במקלות כדי להשיג את הטראנס הנבואי. הרמב"ם מייחס את הפסוק בהושע ד י"ב: " עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ" לפעולת הקוסמות.

ניחושים ומעשי קוסמות משקפים אמונה שהעתיד ידוע וקבוע מראש. ולכן מי שיש לו מזל וצפוי לו עתיד מזהיר – הרוויח, ומי שלא – לא.

מחלוקת ידועה בגמרא (מסכת שבת קנו עמוד א) מתייחסת לנושא זה, וממנה הביטוי "אין מזל לישראל". רבי חנינא היה משוכנע שיש מזל לישראל (וטען שהוא "מזל טוב"). אילו רבי יוחנן (ואחרים) טענו בלהט ש"אין מזל לישראל".

ומה הוא "מזל"? הגמרא מסבירה (בראשית רבה פרשה י אות ו): "אמר רבי סימון: אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל."

המזל הוא לפיכך השפע האלוהי, שנמצא בטבע ודוחף כל דבר בעולם לממש את מהותו הפנימית.

אם אין ניחושים וקסמים, מה כן משפיע על עם ישראל?

הזמן, העת, העתים.

כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה-פָּעַל, אֵל

מה פועל האל? העבר, ההווה והעתיד הם פעולת האל. אין מקום לניחוש או קסמים. אין להם אחיזה בישראל. כל מעשה שאנו עושים כל דבר שקורה, כל "עשב" שגדל הוא גם משתנה עם הפעולה שלו, והשינוי משנה גם את המזל שלו בהתאם.

ליד שולחן השבת נשוחח עם הילדים על מזל, גורל ובחירה חופשית:

  1. עם ישראל לא יודע על בלעם העומד מרחוק ומנסה לקלל אותו. כיצד אי-הידיעה הזו משפיעה או משפיעה על עם ישראל? אולי גם בחיים שלנו אנשים עושים משהו עבורנו ואנו לא יודעים וחושבים שסתם קרה לנו "מזל טוב"?
  • קראו את הסיפור על נילס בוהר: האם נילס בוהר  המדען האמין במזל או לא?

מספרים על הפיסיקאי המפורסם נילס בוהר שתלה על דלת המשרד שלו פרסת סוס (שלפי האמונה התפלה מביאה מזל טוב). חבריו מיד שאלו אותו "נילס, בוודאי אתה אינך מאמין בהבלים כאלו??". בוהר אנא בשנינות: "בוודאי שאינני מאמין בזה, אבל אומרים שזה עובד גם אם לא מאמינים…". (הרחבה על מדע ומזל בסוף המאמר)

  • בין המזל לבחירה החופשית נמצאת גם הנבואה שמגשימה את עצמה – כאשר אנחנו מציבים לנו יעד ומאמינים שנשיג אותו, יש בזה גם קצת ניחוש אבל בעיקר הרבה השתדלות ובחירה. הרצל אמר על חזון הקמת מדינה לעם היהודי "אם תרצו – אין זו אגדה". האם תוכלו לחשוב על עוד נבואות שמגשימות את עצמן?

יהיה רצון שנרגיש את מציאות ה' תמיד.

😊

תודה רבה לנדב שכתב יחד אתי את דברי התורה לפרשה הזו, מזל (טוב!) שהתחתנו

שבת שלום ומבורך מגילי ונדב והמשפחה

מקורות נוספים להרחבה למעוניינים (כתב נדב כ"ץ):

נילס בוהר התפרסם כבר פלוגתא הבולט ביותר של אלברט איינשטיין. איינשטיין כפר בנכונותה של תורת הקוונטים (שהוא עצמו היה אחד ממייסדיה). החלק הקריטי בתורת הקוונטים שהטריד את איינשטיין היה טענת התיאוריה שיש אקראיות מובנית בטבע. דהיינו שיש חוקיות מדויקת מאוד לניבוי הסתברויות, אבל אין דרך לדעת איך ייפול הפור במקרה מסוים. אפשר למפות את מרחב כל התוצאות האפשריות ואת הסיכוי שלהן להתרחש. אבל מה יקרה בפועל? כל פעם משהו אחר. זה הטריד מאוד את איינשטיין שטען בתוקף "אלוהים אינו משחק בקוביות!".

נילס בוהר השיב לו תשובה שמהותית מאוד לעניינינו – "הפסק לומר לאלוהים מה לעשות!". יש לבחון את המציאות בענווה. בין אם יש גורל ידוע מראש, ובין אם יש חופש בחירה או אקראיות בלתי נשלטת בעולם – זה רצונו של אלוהים ועלינו ללמוד זאת בענווה ובהתפעלות… מאה שנים אח"כ, אנחנו יכולים לומר בביטחון ומתוך אינספור עדויות, שאיינשטיין טעה ובוהר צדק.

חלקו השני של הפסוק בפרשה ("כעת יאמר…") מתייחס גם ליעקב וגם לישראל – שני החלקים של המהות  – החלק המתחכם, הלמדני (יעקב) והחלק הישר והלוחם (ישראל). הפסוק אומר להם שהפעולה בעולם: העבר, ההווה והעתיד הם פעולת האל. אין מקום לניחוש או קסמים. אין להם אחיזה בישראל.

מחלוקת ידועה בגמרא (מסכת שבת קנו עמוד א) מתייחסת לנושא זה, וממנה הביטוי "אין מזל לישראל". רבי חנינא היה משוכנע שיש מזל לישראל (וטען שהוא "מזל טוב"). אילו רבי יוחנן (ואחרים) טענו בלהט ש"אין מזל לישראל".

ומה הוא "מזל"? הגמרא מסבירה (בראשית רבה פרשה י אות ו): "אמר רבי סימון: אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל."

המזל הוא לפיכך השפע האלוהי, שנמצא בטבע ודוחף כל דבר בעולם לממש את מהותו הפנימית.

גם רב הסכים לכך שאין מזל לישראל, הוא מספר על אברהם אבינו:

"ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל – שנאמר "ויוצא אתו החוצה". אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם "בן ביתי יורש אותי". אמר לו: לאו, "כי אם אשר יצא ממעיך". אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל."

רב דורש את הפסוק "ויוצא אתו החוצה" בפירוש מופלא – הקב"ה הוציא את אברהם "החוצה" – החריג אותו מתפיסת העולם הטרגדית שבה הוא תפס את עצמו וגורלו. לפי זה, יש רוח החדשה שהקב"ה שואף להביא לעולם, רוח הבחירה החופשית. החירות לבחור בדרך חדשה. להאמין בטוב למרות הצער. ליצור למרות השבר.

הרב ירון בן דוד מסביר ומצטט את המכתב מאליהו (הרב דסלר) מדוע יש מחלוקת חכמים בנושא המזל של ישראל. הוא אומר שכאשר מצב האדם או האומה (המזל) הוא כלי במימוש הייעוד – אפשר לשנותו על ידי יציאה "החוצה". שינוי התודעה ובחירה חפשית יכולים לשבור את הגורל ולשנותו.

אבל כאשר המזל נוגע בייעוד הפנימי, במהות – אי אפשר לשנותו. המזל הזה הוא פעולת האל בעולם.

ובמאה האחרונה, התחדשה תפיסה זו באמירתו המפורסמת של בנימין זאב הרצל "אם תרצו אין זו אגדה…" .

ואיך נדע מתי שולט המזל, ומתי לא? זה הסוד הגדול. הקסם האמיתי.

לא נדע.

החירות אינה מבקשת חופש מוחלט מחוקיות העולם וגזירותיו. היא שואפת ליצור בתוך החוקיות הזו. להאמין שיש מופלא בעולם, ומצווה עלינו לגלותו.

 

פרשת שלח לך

 

 

בני ישראל במדבר בדרכם לארץ ישראל. אין להם תמונות של ארץ ישראל, ואין גוגל-ארץ או אינסטגרם של ארץ ישראל, אין גם אף אחד שזוכר איך ארץ ישראל נראית, כי אף אחד מהם מעולם לא היה שם, כולם נולדו במצרים.

משה שולח קבוצה של אנשים המורכבת מנציג אחד מכל שבט על מנת שיתורו את הארץ.

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ (במדבר יג,טז)

לתור – להיות תיירים. מה עושה תייר?

הזכרו בטיול שעשיתם לבד  או עם המשפחה:

האם טיילתם פעם בעיר או מדינה אחרת?

למה הגעתם לאותה העיר או המדינה?

מה ציפיתם לראות ומה ראיתם?

אלו חוויות נשארו לכם מהטיול?

בדרך כלל כשאנו עושים טיול למקום לא מוכר אנחנו סקרנים לראות מה יש בו:

איך נראים האנשים? מה הם אוכלים והאם זה טעים או מוזר? מה לובשים שם? מה עושים שם בשעות הפנאי? מה מעניין את האנשים שגרים שם, במה הם עוסקים?

איך נראה המקום, הבניינים, הטבע?

תיירים מחפשים את השונה, המיוחד, המסקרן, המעניין, המרתק והיפה במקום שבו הם מבקרים.
זה מה שנשלחו האנשים לעשות:

להתבונן ולראות את ארץ ישראל על מנת שיוכלו לתאר אותה  לבני ישראל.

בפועל אנו קוראים לסיפור הזה "פרשת המרגלים", כיוון שעשרה מתוך שנים עשר האנשים שנשלחו הדגישו (והגזימו) ובחרו לתאר את מה שהם ראו מנקודת מבט שלילית, עוינת ומפחידה.

למה? הפרשנים עוסקים בשאלה מה גרם לאנשים ששלח משה לדבר רעות על הארץ, ואני מציעה ללכת וללמוד את הפירושים השונים כי יש בהם לימוד זכות על המרגלים.


(בסוגריים אני רוצה להעלות את ההשערה שבני ישראל היו צריכים לחשוד מיד במרגלים, כיוון שהיכן נמצא עשרה אנשים נבחרי ציבור שיסכימו על אותה האמירה…)

בחרתי להציב על השולחן מפה סגורה של ארץ ישראל וסביבה עומדים שנים עשר אנשים.
התמונה מעלה את השאלה: מה ימצאו האנשים שיפתחו את המפה ויסתכלו בה, מה יגלו האנשים שיתבוננו במפת ארץ ישראל?

זו שאלה שמתחילה בפרשת השבוע ומתחילה עד היום: באילו עיניים אני מתבוננת בארץ ישראל שאני חיה בה.

השאלה היא מה אני מוֹצאת במציאוּת של החיים שלי.

עד היום בני ישראל רואים את המציאות באופן אלוקי-נסי – הם רואים את מכות מצרים, הם רואים את קריעת ים, את מעמד הר סיני. מהיום בני ישראל רואים את המציאות גם דרך עיני שליחים-נשיאים. ראיה אנושית בעלת בחירה בין טוב לרע. כשהשליחים הופכים למרגלים, הם מועלים בתפקידם ומטעים את בני ישראל, ובסופו של דבר כולם נענשים להישאר עוד ארבעים שנה במדבר.

ממש אחרי חטא המרגלים בני ישראל מתרגלים את הראיה החדשה שהם למדו:
וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמִּדְבָּר; וַיִּמְצְאוּ, אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים–בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (במדבר טו,לב)

בני ישראל במדבר והיום הוא יום השבת. יש כל כך הרבה יופי בשבת, יש כל כך הרבה בני ישראל, ומה בני ישראל רואים מתוך המציאות הזו – את מי שמחלל שבת. הם לא רואים את כל האחרים ששומרים שבת?

מי שמכיר אותי יודע שהספר החביב עלי הוא קונקורדנציה של התנ"ך. המילה "וימצאו" הדהדה לי משהו מוכר ומיד הלכתי לבדוק בקונקורדנציה.

כדי למצוא צריך קודם כל לחפש, ואכן יש סיפור כזה בספר בראשית:

וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים (בראשית כו,כ).

חשבתי לעצמי כמה גדול ההבדל בין בני ישראל של דור המרגלים לאבינו יצחק. הנה עבדיו של יצחק מחפשים-חופרים ומוצאים באר מים חיים. והמרגלים ובני ישראל, שהם ממש עוד רגע בארץ זבת חלב ודבש, חופרים את הארץ-ומוצאים פחד ויאוש.


ליד שולחן השבת נשוחח על אופני הראיה השונים של אותה המציאות.

נקרא את השיר של נתן אלתרמן "משקפיים ורודות":
יש פה תחת השמיים 
כלל ידוע בספרים – 
כצבעי המשקפיים 
כן הוא צבע הדברים. 
בשחורות רק רע רואים פה, 
בוורודות הכל תמים, 
בשחורות על שטר חותמים פה, 
בוורודות אין משלמים. 
בשחורות רואים כזית. 
בוורודות רואים עולם. 
בשחורות זה בעל בית. 
בוורודות זה בן אדם. 

הזכוכית את הצבע נותנת 
והלב מצטרף אחר כך. 
בשחורות החותנת – חותנת. 
בוורודות החותנת מלאך. 
המצאה יקרה, משקפיים. 
הסתכל נא וראה, למשל – 
בשחורות עד צוואר באו מיים, 
בוורודות – על המים נמל! 


                                                  שבת של שמחה ושלום, מגילי

חג מתן תורה

תמונה יתרו

מדרש בראשית רבה:
…נמשלו דברי תורה במים, ביין, בשמן, בדבש וחלב. במים – "הוי כל צמא לכו למים".

מה מים מסוף העולם ועד סופו, דכתיב "לרוקע הארץ על המים", כך תורה מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "ארוכה מארץ מדה".

מה מים חיים לעולם, שנאמר: "מעין גנים באר מים חיים", כך תורה חיים לעולם, שנאמר: "כי חיים הם למוצאיהם", וכתיב "לכו שברו ואכלו". מה מים מן השמים, שנאמר: "לקול תתו המון מים בשמים", כך תורה מן השמים, שנאמר: "כי מן השמים דברתי עמכם".

מה המים בקולי קולות, שנאמר: "קול ה' על המים", כך תורה בקולי קולות, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים".

מה המים משיבין הנפש, שנאמר: "ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי וגו'", כך תורה, שנאמר: "תורת ה' תמימה משיבת נפש".

מה המים מטהרים את האדם מטומאה, שנאמר: "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם", כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו, שנאמר: "אמרות ה' אמרות טהורות". ומה המים מטהרים הגוף, שנאמר: "ורחץ את בשרו במים", כך תורה מטהרת הגוף, שנאמר: "צרופה אמרתך מאד". ומה מים מכסים ערותו של ים, שנאמר: "כמים לים מכסים", כך תורה מכסים ערותן של ישראל, שנאמר: "ועל כל פשעים תכסה אהבה".

ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשית נחלים נחלים, כך תורה, אדם למד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שנעשה כנחל נובע.

מה מים אם אין אדם צמא אינה ערבה בגופו, כך תורה אם אין אדם עיף בה אינה ערבה בגופו.

ומה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו. ומה מים אין מתקיימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס.

ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן: השקיני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד, או פסוק אחד, ואפילו אות אחת.

ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע.

אמר ר' חנינא דקיסרין: מה המים נמשכין לגנות ופרדסים ולבתי כסאות ומרחצאות, יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר "כי ישרים דרכי ה'".

אמר ר' חמא בר עוקבא: מה המים מגדלין את הצמחים, כך דברי תורה מגדלין את כל מי שהוא עמל בהן כל צרכן.

אי מה המים מבאישים ומחמיצים בקנקן, אף דברי תורה כן.

ליד השולחן:
כל בן משפחה ישלים את המשפט: התורה היא בשבילי כמו…

יהיה רצון שנזכה ללמוד תורה מתוך תענוג.

חג שמח!

פרשות בהר בחוקותי תש"פ

לכבוד חגיגת בר המצווה של בננו, קיבצתי את דברי התורה והתמונות מהשנים הקודמות לפוסט אחד.

יכין היקר, יהיה רצון שתלמד תמיד תורה בהתלהבות ובשמחה!

לספור שנים של שמיטה ויובל

איזה משחקים אתם אוהבים לשחק-  מונופול? המתיישבים של קטאן? מצ'יקורו?

או "גו"?

המשותף למשחקים הללו הוא שבהם שחקן יחיד מנסה לצבור כמה שיותר עושר ומקום לעצמו, בדרך כלל על חשבון השחקנים האחרים.


שאלה לדיון: עד כמה אדם יכול להיות עשיר, עד כמה הוא יכול להיות עני?
האם עשיר הוא מי שיש לו הרבה כסף או שיש עוד מדדים לעושר. 
מפרקי אבות אנו לומדים ש" איזהו עשיר? השמח בחלקו".

במסכת כתובות לומדים ש"אין עני אלא בדעת ואין עשיר אלא בדעת". למה הכוונה, לדעתכם?

בפרשה מופיעות מצוות שנתנו למשה ולבני ישראל במעמד הר סיני, אף שהן רלוונטיות רק בתחומי ארץ ישראל, מצוות השמיטה ומצוות היובל.

מצוות שמיטה:

אנו סופרים את השמיטה במחזור של שבע שנים. לשנה השביעית קוראים "שמיטה”. בדומה ישנם שבעה ימים בכל שבוע, לפני חג השבועות סופרים שבעה שבועות (שבע פעמים שבע), חג הפסח וחג הסוכות נחוגים שבעה ימים וישנן מצוות שסופרות שבעה ימים (כמו טהרת מצורע).

לשמוט זה לעזוב. בשנת השמיטה, לא עובדים בחקלאות. קוראים לזה "שבת הארץ". כמו שאחרי ששה ימים יש שבת שבה נחים, כך אחרי שש שנים יש שבת של הארץ, של האדמה. האדמה נחה. אנחנו לא חורשים ולא זורעים ולא דשים ולא מדשנים. מה שיצמח-יצמח, ומה שלא -לא. דבר נוסף שקורה בשנת שמיטה הוא שאם מישהו לקח הלוואה מאדם אחר ויש לו חוב, אז החוב שלו מתבטל בשנת שמיטה.

מצוות יובל:

אחרי שסופרים שבע פעמים שבע שנים, והיו שבע שנות שמיט, מגיעה שנה מיוחדת שקוראים לה שנת היובל. שנת היובל היא כמו שנת שמיטה שבה לא עובדים את האדמה, וגם כל הנחלות חוזרות לבעלים המקוריים, וכך נשמרת החלוקה הראשונה של הנחלות לשבטים, וגם כל העבדים משתחררים ויוצאים לחופשי.

נחזור לדיון המשפחתי ונסכם:

שנת היובל שבה כל הנחלות חוזרות לבעלים המקוריים שלהן, מגנה על הציבור מפני צבירה של הון אינסופי. שנת השמיטה שבה החובות הכספיים מתבטלים (נשמטים), יוצרת מצב שאדם לא יהיה בעל חוב כל ימיו.

תמונת השולחן מזמינה אותנו לשחק את משחק הילדים "7 בום":

כל בן משפחה בתורו אומר מספר. נתחיל מהמספר 1 ונתקדם, מי שיושב לידו יגיד 2, וכן הלאה. כאשר מגיעים למספר 7, יש לומר "שמיטה!" במקום "שבע!". 
ומי שתורו אחרי ה"שמיטה" מתחיל שוב מהמספר 1.

כך נספור שבע שמיטות (שבעה סיבובים), והאחרון אומר "יובל".

האם תצליחו לספור את כל השנים עד היובל מבלי להתבלבל?

כיוון אנו סופרים עד שבע בכל פעם, גם הילדים הצעירים יכולים להשתתף.

שבת הארץ

מצגת זאת דורשת JavaScript.

שבת הארץ
כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה…שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַיהוָה: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.

כאן לפנינו שבת הארץ כשנת לימוד ועיון, השתלמות והתרוממות – "שבת לה'". האיכר, אשר בדרך כל עסקי שדהו בולעים את כל זמנו, אשר אין לו לא יום ולא לילה, לא שבת ולא מועד במובנם המלא, ניתנת לו פתאום אפשרות של התפנות למשך שנה שלמה לדברים שברוח.
(הרב שאול ישראלי)

שימו לב לילדים המשחקים "מחבואים" בשדה הצומח פרא, וליד הטרקטור השובת ממלאכה.

דמיינו: מה הייתם עושים בשנה פנויה ממלאכה?

הזדמנות ללמוד ולדבר על מלאכת השדה השונות, ועל כלי העבודה החקלאיים.

הזדמנות להעשיר את אוצר המילים שלנו ושל ילדינו מעולם החקלאות:
כלים ותפקידיהם – על השולחן נראה את טרקטור, משדדה, קומביין. מה שימושיהם לעומת המחרשה והמקלטרת. מהם השמות העבריים לטרקטור ולקומביין?

באלו כלים השתמשו בזמן הקדום?

מקומות – מה ההבדל ומה מתרחש בגורן, בגת, בבית הבד, באסם.

מלאכות – זריעה, חרישה, דישה, זרייה, וגם – אריה, קצירה, בציר, קטיף ועוד.



שלום

 

אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד (ויקרא כו,ג-ו)

"ונתתי שלום" – שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ מכאן שהשלום שקול כנגד הכל (פירוש רש"י)

דיון משפחתי: למה מתכוון רש"י "אם אין שלום – אין כלום"?

לאחר שנשמע את הדעות השונות, נתבונן בתפילה שחיבר ר' נחמן מברסלב על השלום.

ר' נחמן מתפללים על הפכים שמתכללים יחד – שמסתדרים ביחד מבלי לבטל אחד את השני ובלי לוותר על הזהות העצמית של כל אחד מהם.

האם יש לכם סיפור כיצד הייתם בשלום עם אדם ששונה מכם? ספרו לבני המשפחה שלכם.

אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכּל עָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ כֻּלָּנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה תָמִיד לֶאֱחֹז בְּמִידַּת הַשָּׁלוֹם, וְיִהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בֶּאֱמֶת בֵּין כָּל אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, וְלא יִהְיֶה שׁוּם מַחֲלוֹקֶת אֲפִילּוּ בְּלֵב בֵּין כָּל בְּנֵי אָדָם, כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמֶךָ, וְאַתָּה מְחַבֵּר שְׁנֵי הֲפָכִים יַחַד, אֵשׁ וּמַיִם, וּבְנִפְלְאוֹתֶיךָ הָעֲצוּמִים אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כֵּן תַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל עָלֵינוּ וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּאפֶן שֶׁיִּתְחַבְּרוּ כָּל הַהֲפָכִים יַחַד בְּשָׁלוֹם גָּדוֹל וּבְאַהֲבָה גְדוֹלָה וְיֻכְלְלוּ כֻלָּם בְּדֵעָה אַחַת וְלֵב אֶחָד לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וּלְתוֹרָתְךָ בֶּאֱמֶת, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, יְהוָה שָׁלוֹם, בָּרְכֵנוּ בַשָּׁלוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה תַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת

(ליקוטי תפילות תתקסז)

בחוקותי תמונה.jpg


"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"

אמר רבי שמעון בן חלפתא:
לא מצא הקדוש ברוך הוא
כלי מחזיק ברכה לישראל
אלא השלום, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".

Parashat Behukotai

Peace

“And I will grant peace in the Land”

Rabbi Shimon ben Halafta said: The Holy One, Blessed Be He, found no vessel that could hold the blessing for Israel except for that of peace, as it is written “Hashem will grant strength to His nation, Hashem will bless His nation with peace.”

פרשת אחרי מות-קדושים

אחרי מות קדושים

פרשת "אחרי מות" היא פרשה עם נושאים רגישים –
*עבודת הכהן הגדול (מה קורה כשחוטאים , אמא, מה זה כל הקרבנות האלה, מה עושים לחיות?)
* מצוות כיסוי הדם (מה, הרגו את הכבש? למה?)
*איסור גילוי עריות באופן מפורט מאד.

ודווקא יש לי רעיון לשולחן ערוך ושיחה מרתקת עם הילדים והמשפחה, אבל השנה מצורפת אל פרשת "אחרי מות" גם פרשת "קדושים".
בפרשת "קדושים" יש נושאים שהרבה יותר קל לתווך לדור הצעיר –

*לא לקלל חרש
*לא להכשיל עיוור
*ואהבת לרעך כמוך
ועוד הרבה

אז הפעם החלטתי נתתי לילדים להכין בעצמם את התצוגה בהשראת הציווי "ואהבת לרעך כמוך". התוצאה לפניכן, ואני בטוחה שתהיה לנו שיחה מרתקת ליד השולחן הערב.

לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה.

כל אחד מישראל חייב לקבל על עצמו קודם התפילה מצוות "ואהבת לרעך כמוך“, ולכוון בתפילתו לטובת הרבים. ואם מתפלל רק בשביל עצמו – הרי זה גזל.
(ר' מנחם מנדל מוורקה, פרפראות לתורה)

ופינת "העין החדה" – למי יש רעיון מדוע יש לנו שני גביעים על השולחן?

הפרשה סובבת סביב הציווי " קְדֹשִׁים תִּהְיוּ". קדושה היא היכולת של האדם לפעול ולעשות  תוך חיבור אותנטי לייעודו ולאלוקי. בפרשה מפורטות מצוות עשה ולא תעשה רבות, אשר מתאימות למצבים שונים בחיי היום יום שלנו. היום יום מגוון, ובני האדם הם בעלי יכולות מגוונות ולכן מצווה ה' את האדם מצוות רבות בהן ינהג, על מנת שישאר מיוחד.

המצוות והמעשים הנובעים מקדושה כזו הנן בחלקן מצוות הקשורות להימנעות מפשעים – לא תגנוב. מצוות שבלב: כדוגמת לא תקום ולא תטור. מצוות הנוגעות לאופי העשיה כגון: והדרת פני זקן, אופני אכילת קרבנות. וחלקן כל כך מיוחדות והן למעלה מטעם ודעת כמו מצוות כלאיים ושעטנז.  

לב הפרשה נמצא במילים "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (ויקרא יט, יח).

במאמר זה אציע כמה פעילויות בנושא הציווי "ואהבת לרעך כמוך".

  1. דיון בשולחן השבת על משמעות המילים "ואהבת לרעך כמוך" (מתאים לילדי בית הספר היסודי ומעלה):

המילה ואהבת מופיעה ארבע פעמים בתורה:

פעמיים בפרשת קדושים:

אהבה לרֵע –  לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהֹוָה

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם

ופעמיים בספר דברים:

אהבת ה' – וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ (דברים, ו)

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל-הַיָּמִים (דברים יא)

לדיון –כיצד אנו משתמשים בפועל א.ה.ב בחיי היום יום?

המילה לרעך  מופיעה בתורה שלוש פעמים:

פעם אחת בפרשת קדושים:

לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהֹוָה

ופעמיים בעשרת הדברות פעם אחת בספר שמות ופעם נוספת בספר דברים:

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ (שמות כ)

וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ (דברים ה)

לדיון –ישנו איסור לחמוד את ששיך לאחר וכן יש לאהוב את האחר, ושתי ההוראות משתמשות באותה המילה. מה אפשר ללמוד מכך?

המילה כמוך מופיעה שבע פעמים בתורה:

אין כמו יוסף: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ (שמות מא)

יוסף הוא כמו פרעה (?) : וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה (שמות מד)

בפרשת קדושים: לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהֹוָה

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם

מנוחת העבד כמנוחת האדון: וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ (דברים ה)

נביא הוא אדם מישראל: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ (דברים יח)

אין עוד עם כמו עם ישראל: אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ

לדיון – מה המשמעות של כמוך/אין כמוך.

לאחר שחקרנו ודרשנו את המילים, נבדוק מה קורה כאשר מחברים אותן יחד – "ואהבת לרעך כמוך".

  • משחק – ואהבת לרעך כמוך (ילדי הגן ומעלה)

ההורים מספרים את הסיפור הבא:

אני רוצה לספר לכם מה קרה אתמול בגן שולי. יואב, יובל, יוגב ותמר בנו יחד מגדל בפינת הקוביות. מגדל גבוה, יפה, מכל הקוביות, עם קשת למעלה, ומשולשים בצדדים, ובובות קטנות יושבות למעלה ומשקיפות על הילדים. תמר הלכה לקרוא לגננת שתבוא לראות את יצירת הפאר. בינתיים נכנס לגן בריצה דביר וצועק בהתלהבות "על עץ התות כבר יש תותים! ואמא שלי תקטוף לכל מי שרוצה תות! כדאי לכם!", דביר אומר את המילים "כדאי לכם!" ובום! הרגל שלו נתקלה במגדל הקוביות, והכל התפרק.

יואב, יובל ויוגב המומים "מה קרה למגדל שלנו. תמר והגננת מגיעות – איפה המגדל שסיפרת לי עליו, שואלת הגננת? ודביר? אוי דביר, מה יהיה עכשיו? מה יגידו החברים?

רגע, לפני שהם פותחים את הפה ומדברים, נכנסים שלושה אוהבים:

ראשון נכנס ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ואומר– אני רואה ילד שנכנס לגן עם הרבה שמחה והתלהבות, כל כך הרבה התלהבות ושמחה, שהמגדל נפל, בלי כוונה. ילד שרוצה לחלוק את המתנה הטעימה של עץ התות עם החברים, מהר מהר לפני שיגמר, אולי רץ מהר מידי, אולי המגדל בדיוק התנדנד…את המגדל אפשר לבנות מחדש, את התות אפשר לאכול עכשיו, מה תגידו ילדים?

שני נכנס ר' זושא מאניפולי ואומר– איזה ילד דביר, כולו שמחה בבוקר, אהבת הטבע בעורקיו זורמת, בדרך לגן ראה את עץ התות מניב, ורץ מיד כדי לספר לחברים. איזה ילד זה שמסתכל בבוקר מה התחדש בעולם, שמחת חיים והתלהבות מביא לגן, איזה ילד מתוק, שרוצה לחלוק את התות עם כולם?

שלישי נכנס האדמו"ר הזקן – עומד מסתכל. חברים, קוביות, דביר ותות.

פתאום דביר מרגיש משהו עמוק בלב. בתוך ההתלהבות מהתות, הוא עשה טעות, בלי להתכוון, ממש תקלה, הוא הרס לחברים את מגדל הקוביות. התלהבות ושמחה זה נהדר, וגם זהירות זו מידה טובה.

פתאום נהיה הכל פשוט.

שלושת האוהבים יוצאים.

(בהשראת שיעור לפרשת השבוע מאת הרב איל ורד)

דיון עם הילדים:

מה לדעתכם יקרה בגן

מה יגידו החברים?

מה יעשה דביר?

מה תגיד הגננת?

ומה יקרה עם עץ התות?

ההורים יתייחסו בדיון עם הילדים לשלוש הדרגות השונות של "ואהבת לרעך כמוך":

ר' לוי יצחק מברדיצ'ב – מתייחס למעשה של דביר, מדגיש את הצדדים הטובים ומלמד עליו זכות

ר' זושא מאניפולי – רואה רק את הדברים הטובים

האדמו"ר הזקן – בכוח ההתבוננות שלו גורם לדביר לרצות לתקן את מה שהתקלקל.

  • כל התורה על רגל אחת – פעילות לכל המשפחה


מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמַּאי
,

אָמַר לוֹ: גַּיְּרֵנִי עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת.

דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ.

בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גִּיְּרוֹ.

אָמַר לוֹ: "מָה שֶׁשָּׂנאוּי עָלֶיךָ לֹא תַּעֲשֶׂה לַחֲבֵרֶךָ" – זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְהַשְּׁאָר פֵּרוּשׁ הוּא – לֵךְ לְמַד.

(על פי מסכת שבת לא)

כשאנחנו מבקשים "תסביר לי על רגל אחת", אנחנו מתכוונים להסבר קצר וממוקד שמתמצת את העיקר.

כל פסוקי התורה שווים בחשיבותם, כי כולם נאמרו על ידי ה' והכל בבחינת תורת ה' תמימה. עם זאת יש בתורה פסוקים המייצגים ערכים כלליים יותר, ערכי יסוד, אשר הם המפתח לתורה כולה. התורה מחולקת לחמישה חומשים. בכל חומש ישנו פסוק שהוא "כלל גדול בתורה" (הרב גינצבורג).

חשבו יחד ונסו למצוא איזה פסוק הוא הפסוק העיקרי של כל חומש. שכנעו זה את זה.

ראוי שנלמד את כל התורה בעל פה, אך זו משימה קשה מאד. עם זאת נוכל ללמוד קטעים עיקריים ממנה. אלו קטעים אתם כבר יודעים בעל פה? (דוגמא: קריאת שמע, שירת הים, פרשת האזינו)

הנה הפסוקים מכל חומש האם תוכלו לעמוד על רגל אחת ולומר את כולם בלי ליפול?

ספר בראשית פרק א פסוק א:

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ

ספר שמות פרק כ פסוק ב:

אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ. 

ספר ויקרא פרק יט פסוק יח:

לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ

ספר במדבר פרק ו פסוקים כד-כה:

יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.  יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. 

ספר דברים פרק ו פסוק ד:

שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל:  יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד

שבת שלום ובהנאה מגילי והמשפחה

 

פרשת תזריע

הנושא הראשון הפרשה הוא קרבן שמביאה האשה היולדת. זו הזדמנות לדבר עם הילדים על הולדה.
התורה משתמשת במילה "תזריע":

דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר–וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא… וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת–אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן

קצת מזכיר את תיאור הבריאה ביום השלישי:
וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. 

האדמה – מזריעה, והאשה (האדם) מזריעה…מעניין, נכון?

המאמר המלא יתעדכן מחר בעזרת ה', ובינתיים מדרש:

ויקרא רבה תזריע י"ד:

ר' לוי אמר: בנוהג שבעולם, מפקיד אדם אצל חברו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא של זהב בפרהסיא, אינו מחזיק לו טובה? כך הקב"ה: מפקידין לו הבריות טיפה של לכלוכית בחשאי והקב"ה מחזיר להם נפשות משובחות שלמות בפרהסיא – ואין זה שבח? הוי (איוב ל"ו) "אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק!"…

ר' לוי אמר אוחרי (מדרש אחר): בנוהג שבעולם, אדם חבוש בבית האסורים ואין כל בריה משגחת עליו, בא אחד והתירו והוציאו משם, אינו מחזיק לו טובה? כך הולד: שרוי במעי אמו ובא הקב"ה והתירו והוציאו משם – אין זה שבח?

ר' אבא בר-כהנא אמר: בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם ארנקי של מעות ונותן הפה למטה אין המעות מתפזרות? והולד שרוי במעי אמו והקב"ה משמרו שלא יפול וימות – אין זה שבח? הוי (איוב י') "חיים וחסד עשית עמדי…".

ר' אבא בר-כהנא אמר: בנוהג שבעולם, בהמה זו מהלכת רבוצה והולד נתון בתוך מעיה כמין שק, והאשה הזו מהלכת זקופה והולד נתון בתוך מעיה והקב"ה משמרו שלא יפול וימות, הוי (איוב י'): "חיים וחסד עשית עמדי…"

 

תזריע מצורע

הנושא: צרעת
"אִישׁ-צָרוּעַ הוּא, טָמֵא הוּא…
בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ"

תנא: "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו" (מסכת נגעים)

נושא הצרעת בפרשה הוא פתח לשיחה על הקשר בין נגעים ומחלות למצב הרוחני והרגשי. כמו כן מושג הצרעת על גלגוליו השונים, הוא נושא לשיחה על יחסנו למי ששונה במראהו ו/או בהתנהגותו.

**שימו לב לילדים המשחקים מחבואים**