פרשת שופטים

הפסוק הפותח את הפרשה מדבר על מינוי שופטים ושוטרים, אחת המצוות שבני ישראל יקיימו כאשר יכנסו לארץ.

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. (דברים טז, יח)

בעבר ישבו השופטים בשערי העיר כדי לשפוט, זה היה המקום המרכזי. הרבי מליובביץ' מלמד אותנו, שגם לאדם עצמו יש שערים, כיוון שגם האדם עצמו הוא עולם קטן. "השערים" באדם, לפי הרבי הם הפתחים שבפנים – עיניים, אוזניים, נחיריים ופה (כמורה בשיטת פאולה אני חושבת שבהחלט ניתן להתייחס גם לסוגרים התחתונים בהקשר של הפרשה שלנו). (מבוסס על שיחה מליקוטי שיחות לד)

עיניים – על מה אנחנו מסתכלים. איזה מבט אנו נותנים- האם מבט אוהד או עוין, ביקורתי או מקשיב? האם יש לנו עין טובה או רעה?

אוזניים – לאלו דיבורים אנו מקשיבים? למי אנחנו נותנים להשפיע עלינו? שימו לב שיותר קשה להימנע מלשמוע דברים, כי אין ממש דרך מוצלחת "לסגור" את האוזניים. אם כך, לכתחילה כדאי לנו להימצא במקום שבו לא נהיה חשופים לשמוע דברים שאיננו רוצים לשמוע, כמו מקום של אנשים שמרכלים ואומרים לשון הרע.

פה – מה אני אומרת? אלו קולות אני משמיעה? איזה העוויות אני עושה? לפעמים חיוך זה חסד גדול, לפעמים מילה אחת היא עלבון איום.

נחיריים – למה הכוונה לדעתכם בשמירה על הנחיריים? האם אפשר להימנע מלהריח משהו? האם אפשר להשתדל להריח משהו טוב? ואיך זה קשור לשופט ולשוטר הפנימי?

אם כך, כל אדם צריך להציב לעצמו שופט ושוטר. שופט – שיקול דעת  להבחין בין טוב ורע, זו התורה. שוטר – הכוח והיכולת להוציא לפועל את החלטת השופט.
ליד שולחן השבת נחשוב מה קורה אם יש רק שופט – רק החלטה, ואין שוטר – אין ביצוע.

מה קורה אם יש פעולה ללא שיקול דעת מקדים (דוגמא: כשאנחנו עושים משהו רק כי "כולם עושים ככה").

נקרא ליד השולחן את המשל של שלמה המלך על הנמלה והשופט והשטר הפנימיים:
"לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. תָּכִין בַּקַיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ"

ומהו "ראה דרכיה וחכם" רבנן אמרי  (אמרו) ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל.

אמר רבי שמעון בן חלפתא: מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה. באה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה.

 ראה חכמה שיש בה וכל השבח הזה שיש בה שלא למדה מבריה ולא שופט ולא שוטר יש לה, שנאמר "אשר אין לה קצין שוטר ומושל". אתם שמניתי לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה שתשמעו להן הוי "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ": (דברים רבה ה,ב)

שבת שלום מגילי והמשפחה

פרשת ראה

פרשת ראה עוסקת במצוות רבות והיא פותחת בכותרת "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה" (דברים יא,כו).

נתבונן בפסוק ונזכור שאין מילים מיותרות בתורה ונחשוב כיצד אפשר לצמצם אותו עוד יותר. מה דעתכם על המילה "ראה", האם אפשר לקרוא ולהבין את הפסוק גם בלעדיה? הנה כך: אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה . נשמע אותו הדבר, נכון?


גם בשפה העברית המדוברת אנחנו פונים למישהי ואומרים משהו כזה: "תראה, יש לך שתי אפשרויות…". אפשר לוותר על ה"תראה", נכון?

אנחנו יודעים שאין מילים מיותרות בתורה. לכל מילה יש משמעות, מטרה ותפקיד, ולכן ננסה לחקור קצת את המשמעות של המילה רְאֵה בהקשר שלה בדברי משה רבינו.

הלכתי וחיפשתי את ה רְאֵה הראשון בתורה ומצאתי:

וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'

(בראשית כז,כז)

זוכרים את הסיפור הזה? יעקב מתחפש לאחיו עשו והולך לאביהם יצחק, כדי שיברך אותו בברכה המיועדת לאח הבכור. יצחק מריח את הבגדים שיעקב לובש (בגדי אחיו הרגיל לצוד בשדה).

את המילה רְאֵה מפרש האבן עזרא כ"דבור עם הלב". כלומר יצחק אומר לעצמו "ריח בני כריח השדה", ובכך נותן לנו הצצה לשיח הפנימי של יצחק ההורה עם עצמו לגבי בנו. הפרשן אבן עזרא עונה על השאלה "אל מי יצחק מדבר?" כאשר הוא אומר רְאֵה, ותשובתו – מדבר אל לבו, דיבור פנימי.

פירוש אור החיים: "ראה לא לשון ראיה אלא חשיבות והכוונה ראוי הוא ריח בני וחשוב". פירוש זה מתייחס למשמעות המילה רְאֵה. ראה מלשון ראוי וחשוב. בהקשר זה נבין את הפסוק כך – ראוי וחשוב הוא בני כשדה (הארץ) המבורך על ידי ה'.

פירוש הספורנו מפרש את המילה רְאֵה בהקשרה בפסוק כהתבוננות מעבר לתכונות של הדבר אצלו וראיה של הערך המוסף האלוקי הטמון בו: "אתה "בני", "ראה" והתבונן שזה הריח הוא כריח שדה, שמלבד המציאות המספיק לו להיותו מזון לאיזה בעל חיים, הוסיף עליו טובת הריח המהנה ומועיל לרוח החיוני והנפשי, וזה מדרכי טובו. אשר ברכו ה'."

רְאֵה –  התבונן בערך המוסף. יצחק אומר ליעקב (המתחפש לעשיו) שים לב והתבונן בטובו של הקב"ה שלא רק נתן לנו מזון (מהשדה), אלא עשה אותו מהנה גם בריח. כך הוא מלמד את יעקב שבכל דבר גשמי יש משהו שגם מהנה ומועיל לחיוניות ולנפש שמוסיף הקב"ה.

הצעה לדיון משפחתי: איזה סוג של רְאֵה משמש בפסוקים הבאים:

אִם-תְּעַנֶּה אֶת-בְּנֹתַי וְאִם-תִּקַּח נָשִׁים עַל-בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ

(בראשית לא,נ)

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם (בראשית, מא,מא)

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ (שמות ז,א)

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה (שמות לא,ב)

כעת נדון: למה משמשת המילה רְאֵה בפסוק הפותח את פרשת השבוע?

ראה כי המפיל גורל עם חברו מכסה הגורלות והחלקים שלא יברור חברו חלק היפה אבל אתה ראה הגורלות וראה החלקים ובחרת בחיים. (בעלי הטורים)

  • הקב"ה מראה לעם ישראל במה כדאי לו לבחור, כיצד כדאי להתנהג, כמו שאדם מפנה את תשומת לבו של חברו למקום מסוים.

ראה. לכל אחד ידבר: (אבן עזרא)

  • הפניה בלשון יחיד "ראה", כדי שכל אחד ירגיש שהפניה היא אישית אליו.

לסיכום,

בפרשה משה מדבר עם בני ישראל על דברים חשובים שהם צריכים לזכור לפני שהם נכנסים לארץ ישראל.

משה פותח ואומר "ראה". בעצם משה מדבר אל כל העם. אז למה הוא לא אומר "תראו"? הרי הוא מדבר אל כולם?

משה אומר "ראה", בלשון יחיד, כי הוא רוצה שכל אחד ירגיש שמשה מדבר במיוחד אליו, ושכל אחד יקשיב, בעצמו.

כמה חשוב לנו שנרגיש שפונים אלינו באופן אישי, נכון? תלמידה מרגישה חשובה וראויה כאשר המורה פונה אליה בשמה. ילד מרגיש אהוב כאשר ההורה פונה אליו בשמו (ולא מתבלבל עם השמות של אחיו, ולא רק קורא לו בשם חיבה). כאשר משה רבינו אומר  "רְאֵה", כל אחד מישראל מרגיש שמשה אומר "ראה" וגם את שמו שלו ופונה אליו ממש (לפי המדרש).

הרְאֵה האחרון בתורה הוא –

רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע (דברים ל,טו) ואולי הוא מתמצת בתוכו את כל הרְאֵה הקודמים לו. מה דעתכם?

בהצלחה לכל החוזרים למסגרות הלימודים ושבת שלום ושמחה מגילי והמשפחה

פרשת עקב

בפרשת עקב משה ממשיך ומספר לעם ישראל על ארץ ישראל. בתיאורו את ארץ ישראל משה מקפיד לשזור את מציאות ה' בארץ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:  תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ–מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (דברים יא,יב).


ארץ ישראל היא לא ארץ ככל הארץ ואני ממליצה לקרוא את המדרשים על הפרשה הזו המרחיבים ומפליגים בתכונות הטובות של הארץ ומשמעותם –

שבע פעמים מוזכרת המילה "ארץ" בתיאור הארץ. מה אפשר ללמוד מזה, לדעתכם?

כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: 

אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.

אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן;

אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ.

אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם–לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ;

אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.       

וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ–וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. (דברים ח,ז-י)

נשים לב שה"ארץ" הראשונה היא "ארץ טובה" וגם האחרונה, וביניהן יש פירוט מהו

טוב. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שמשהו הוא "טוב"?

קצת מזכיר את הדיון שלנו מהשבוע שעבר לגבי מה אנחנו אוהבים, ומה אנחנו אומרים

"שאוהבים", אך מתכוונים שמעדיפים, או שזה פשוט נעים.

יש דברים שהם נעימים/נוחים/יפים אבל הם לא טובים.

זה סיפור שאני מספרת הרבה פעמים כששואלים אותי איך היה לגור בחוץ לארץ:
אני מספרת שגרנו במקום מאד מאד יפה, מאד נוח, האנשים שם היו נחמדים, והיה קל ופשוט לחיות שם. היינו קרובים לטבע והיינו ליד הים, אבל…זה לא היה מקום טוב.

ואז שואלים אותי: איך זה יכול להיות שזה לא היה מקום טוב, למה את אומרת את זה?
ואני מסבירה שנעים, ונוח ויפה וטעים זה לא הכרח אומר שזה גם טוב.

לגור בחוץ לארץ לא היה טוב לי, כי זה לא המקום שמתאים לי, המקום שטוב לי באמת הוא ארץ ישראל, הארץ הטובה.

תמונת השולחן רומזת לפסוקים המתארים את הסיכון ואת הסיכוי שבחיים טובים ונוחים:

  1. כשהאדם מצליח וטוב הוא עלול לשכוח מה עזר לו להצליח:

הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.        

פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ.       

וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה.

{יש גם רמז מה גורם לשכחה: וְשָׂבָעְתָּ, וְיָשָׁבְתָּ, יִרְבֶּה-לָּךְ

כלומר שהתהליך בא לסיומו ואין שאיפה להמשיך אלא לעשות עוד מאותו הדבר.}

  • מרוב עושר, הנאה והצלחה האדם עלול להרגיש שהוא עצמו מקור ההצלחה הבלעדי:       

וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וְיִירַם, לִבָּךְ;

{מעניין הביטוי וְרָם, לְבָבֶךָ – האם הלב יכול להתרומם? רוּם הוא ביטוי לגאוה, כשאנחנו נותנים לרגש האימפולסיבי (הלב) להשפיע על קבלת ההחלטות שלנו (המוח).
באופן כללי הלב בלשון המקרא לא אמור לרוּם (להתרומם)  וגם לא להתרחב (ישעיהו ס,ה), אבל כן מומלץ לשים לב (יחזקאל מ,ד).}

  • ולשכוח את המאמצים שלו עצמו ואת מי שעזר לו להצליח:

הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם; הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם, מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.        

{כאן ישנה רשימה של מכשולים וקשיים, שאנו נתקלים בהם בחיינו: מדבר, נחש, שרף, צמאון. קושי מסוג צימאון הוא כשאנחנו רוצים לדעת משהו ועדיין לא הצלחנו ללמוד אותו. האם תוכלו לתת דוגמאות לקושי מסוג נָחָשׁ ולקושי מסוג מִּדְבָּר?}

הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ:  לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ–לְהֵיטִבְךָ, בְּאַחֲרִיתֶךָ.

  • ולחשוב שכל דבר שהוא עושה תלוי אך ורק בו:      

וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ:  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה.

משה מזכיר לעם ישראל שבכל מצב הקב"ה מעורב בחיינו, שכאשר אנו מצליחים זה בוודאי כי פעלנו וניסינו וקיווינו, אך ללא עזרת הקב"ה לא היינו מצליחים:  

וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל:  לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה (דברים ח,ז-יח).

לסיכום, הקב"ה משגיח ומעורב בכל מעשהו ובכל הקורות אותנו. כאשר אנו במצוקה (הולכים במדבר, פוגשים נחש מסוג כלשהו), אנו פונים לעזרת הקב"ה וכשאנו ניצלים ומרגישים רווחה מודים לו על כך. בפרשה אנו לומדים שכשאר יש לנו תשוקת לב, משאלה, רצון להגשים ואנו מצליחים להשיג את מבוקשנו, עלינו לזכור את המקור לכוחות שמאפשרים לנו לעשות חיִל – הקב"ה. הנטייה הטבעית היא לחכות שיהיה ממש טוב, ממש בסדר, עוד קצת…ואז נגיד תודה לה'. בעצם אם נקרא בזהירות בין הפסוקים נראה שבכל שלב אנו מודים לקב"ה ומכירים בליווי שלו ובתמיכה שלו, גם כשקשה וגם כשטוב, אנחנו אף פעם לא לבד.

על הצלחת של כל סועד הנחנו דמות גיבור שמצאנו בצעצועי הילדים. האם תוכלו לזהות אותם?
ליד השולחן נדון בזמן או מצבים שהרגשנו גיבורים, חזקים, חכמים, מוצלחים ונספר על החוויה הטובה שלנו תוך כדי הכרת תודה לקב"ה שנתן לנו את הכוח לעשות אֶת-הַחַיִל הַזֶּה.

                                                                 שבת שלום ושמחה, מגילי והמשפחה

זיהוי הדמויות שעל השולחן:
הענק הירוק, אמא ואבא ממשפחת סופר-על, אובי וואן קנובי ועזרא ברידג'ר ממלחמת הכוכבים, אדינסון קבאני הכדורגלן של פריז סן-ז'רמן ואביר אלמוני 😊

פרשת ואתחנן

פרשת ואתחנן בפרשת ואתחנן נושאי ליבה שכל יהודי מכיר – עשרת הדיברות ו"שמע ישראל", ומיד אחרי קריאת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" – מצוות אהבת ה'. לשון "ואהבת" מופיעה ארבע פעמים בתורה – לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' (פרק יט' פסוק יח) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם (פרק יט' פסוק לד) וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ (פרק ו' פסוק ה) – פרשת ואתחנן וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל-הַיָּמִים (פרק יא' פסוק א) שלושה ציווים על אהבה – אהבת עם ישראל, אהבת ה' ואהבת הגר. ליד שולחן השבת נדון בשאלה: מהי אהבה? בספר החינוך נמנית מצוה תיח הנלמדת מהפרשה: מצות אהבת ה'. "…ולשון ספרי: לפי שנאמר "ואהבת", איני יודע כיצד אוהב אדם את המקום (את ה')- תלמוד לומר "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך", שמתוך כך אתה מכיר את-מי-שאמר-והיה-העולם; כלומר: שעם התבוננות בתורה – תתישב האהבה בלב בהכרח." לפנים, האדם הרגיש את הקרבה והאהבה לאלוקות וממנה היה גוזר אהבה לשאר הברואים. היום, אנו מקישים מהאהבות "הקטנות" שלנו לשאלת האהבה הגדולה – הקשר לאלוקות. בעל ספר החינוך נותן לנו (או מחביא עבורנו) טיפ "איך אוהבים" – מתבוננים בתורה. התורה היא מה שהקב"ה נתן לנו, התבוננות במעשי ה'  – במה שה' עושה, לא במה שאנחנו רוצים שהוא יעשה, היא המביאה לאהבתנו אותו. אם נקיש מהאהבה הגדולה של אדם לאלוקיו לאהבת בין-בני-אדם, הרי שאם נתבונן במעשיהם של אהובינו (לא במה שאנו רוצים שהם יעשו), תתיישב בלבנו אהבה אליהם. אז ליד שולחן השבת נשוחח עם ילדינו – מה היא אהבה, מה אנו אוהבים, ומה רק מעדיפים (גלידה? בוטנים? גויאבה?), מה חביב עלינו ומה נעים לנו, ומה ההבדל ומה המחבר בין המושגים השונים. שבת שלום ואהבה, מגילי והמשפחה

פרשת מסעי

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. 

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם–עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם.

(במדבר לג,א-ב)

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם:  בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. 

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם–עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם. (במדבר לג,א-ב)

פרשת מסעי מפרטת את הנדודים והמסעות של בני ישראל במדבר.
הרבי מליובביץ' מסב את תשומת לבנו לשני דברים:

  1. התורה מפרטת את מקומות החניה של בני ישראל ולא הנסיעה. אולי היה צריך להיות כתוב "אלו חניות בני ישראל".
  2. בני ישראל הולכים ממצרים לארץ ישראל, זה המסע שלהם. מדוע התורה משתמשת בלשון רבים "מסעי" כאילו שמדובר בהרבה מסעות?

והתשובה:

המילה "מסעי" היא דווקא בלשון רבים, כדי לתת הוראה רוחנית לכל יהודי שתמיד צריך להתקדם במסע ולא לחנות.

ליד שולחן השבת נדון באמרתו של ר' נחמן מברסלב:

כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל (ליקוטי מוהר"ן קנ"ו)

ר' נחמן אמר את המשפט הזה לאחר שבקר בארץ ישראל וחזר לאירופה.

למה, לדעתכם, התכוון ר' נחמן בדבריו?

שבת שלום ,

מגילי והמשפחה

פרשת מטות

בני ישראל קרובים מאד לכניסה לארץ כנען היא ארץ ישראל. בפרשה הקודמת דובר על חלוקת הארץ לשבטים ולמשפחות, ובפרשה שלנו בני שבט גד וראובן מבקשים להרחיב את הנחלה שנקבעה להם ולהחיל אותה גם על השטחים שבהם הם נמצאים כעת בעבר הירדן המזרחי. הם פונים למשה ומבקשים את השטח על מנת להתיישב בו, הם מנסחים את בקשתם כך:

גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים, לְטַפֵּנוּ. (לב,טז)

הפרשן רש"י מעיר על בקשתם של בני גד וראובן:

נבנה למקננו פה. חָסִים הָיוּ עַל מָמוֹנָם יוֹתֵר מִבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם, שֶׁהִקְדִּימוּ מִקְנֵיהֶם לְטַפָּם. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה "לֹא כֵן, עֲשׂוּ הָעִקָּר עִקָּר וְהַטָּפֵל טָפֵל, בְּנוּ לָכֶם תְּחִלָּה עָרִים לְטַפְּכֶם וְאַחַר כֵּן גְּדֵרוֹת לְצֹאנְכֶם" (תנחומא):

רש"י מתייחסים לסדר שבו מנוסחת הפרשה – מה שמבקשים ראשון הוא החשוב יותר (העיקר) והדבר השני הוא הטפל.

מנקודת המבט של רש"י בני גד וראובן דואגים יותר לממון (פרנסה)  מאשר למשפחותיהם, כיוון שהם מבקשים קודם להקים גדרות לצאן, כלומר לבסס את רעיית הצאן שהיא פרנסתם ורק אחר כך לבנות בתים.

תשובת משה לשבטים גד וראובן מתאימה לפרשנות של רש"י:

בְּנוּ-לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם (לב,כד)

משה מתקן את הניסוח ומעמיד את הטף (הילדים) לפני הצאן (הפרנסה).

ליד שולחן השבת נקרא את הסיפור החסידי הבא:

הבן האמיתי

היהודי הקדוש מפְּשׁיסחָה אמר פעם: "מנהג העולם הוא שכל מאמציו ועיסוקיו של אדם בעולם הם כדי לאפשר לבנו להתפנות ללימוד תורה וליראת שמים. אך כאשר גדל הבן הוא שוכח את רצונו של אביו, ועד כמה עמל אביו כדי לגדלו לתורה ולמעשים טובים.

כשהבן גדֵל והופך להורה, הוא עצמו עמל ויגע רק כדי שבנו שלו יהיה תלמיד חכם ועובד ה'. וכך, בעוונותינו הרבים, נוהגים בני אדם דור אחר דור".

"ובכן", אמר היהודי הקדוש: "מתי נראה את הבן האמתי?"

(מובא מהאתר "זושא" www.zusha.org.il)

שאלות לדיון:

  1. למה אנחנו עובדים?
  2. מה מטרתנו בעולם?
  3. מיהו הבן האמיתי?

שבת שלום מגילי והמשפחה

פרשת בלק

פרשת בלק יכולה להזכיר סיפור אגדה ובו מלך, קוסם, קללות (שהופכות לברכות), תככים ופוליטיקה, מלאך עם חרב ואתון מדברת.

עם ישראל חונה בערבות מואב ומתכונן להיכנס לארץ כנען. לאחר המלחמה והניצחון על סיחון מלך האמורי, בני ישראל עוסקים בהכנות (אלו הכנות אתם הייתם עושים?), במקביל מתרחשת דרמה לא רחוק משם ,  בלק מלך מואב חושש מעם ישראל, עם ששמו ושם אלוהיו הולכים לפניו, עם שיצא ממצרים, עם בלתי מנוצח.

הוא מבין שלא יוכל לנצח את עם ישראל במלחמה רגילה של קרבות וחרבות. בלק מבקש לפגוע בעם ישראל ובכוח הרוחני-אלוקי שמגן עליו. בלק מלך מואב מזמין את בלעם הקוסם מממלכת מדין לבוא לקלל את בני ישראל.

כשבלעם אומר את קללותיו ומפנה אותן לעם ישראל, מילותיו הופכות לברכות. בלעם מנסה לקלל את עם ישראל כמה פעמים בכל פעם ונכשל בכל פעם.

נתבונן באחת הקללות-ברכות:

כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל; כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה-פָּעַל, אֵל (במדבר כג,כג)

בלעם: נחש וקסם לא משפיעים על עם ישראל. למה הכוונה?

הרמב"ם מסביר בהלכות עבודה זרה (ורבים תומכים בדעה זו) שניחוש הוא פעולה של אמונה תפלה:

"אין מנחשין כעכו"ם שנאמר לא תנחשו, כיצד הוא הנחש כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם אלך אין חפציי נעשים, הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום שאם אצא יפגעני אדם רמאי, וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה כך ולא יהיה כך, טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני "

כלומר – העולם הוא הגיוני ואסור לאדם לנסות להטות את המציאות לאמונה תפלה (ויש האומרים אפלה…).

ומה הם קסמים? בעברית מודרנית, קסמים הם אחיזת עיניים או ממש שינוי מציאות שלא באמצעים טבעיים.

אולם, בשפת התנ"ך, הכוונה היא שונה.

קוסמות היא סוג של עבודה זרה, במסגרתה מנסים להגיד עתידות. רוב הפרשנים מייחסים את ה"קוסמות" לשימוש במקלות כדי להשיג את הטראנס הנבואי. הרמב"ם מייחס את הפסוק בהושע ד י"ב: " עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ" לפעולת הקוסמות.

ניחושים ומעשי קוסמות משקפים אמונה שהעתיד ידוע וקבוע מראש. ולכן מי שיש לו מזל וצפוי לו עתיד מזהיר – הרוויח, ומי שלא – לא.

מחלוקת ידועה בגמרא (מסכת שבת קנו עמוד א) מתייחסת לנושא זה, וממנה הביטוי "אין מזל לישראל". רבי חנינא היה משוכנע שיש מזל לישראל (וטען שהוא "מזל טוב"). אילו רבי יוחנן (ואחרים) טענו בלהט ש"אין מזל לישראל".

ומה הוא "מזל"? הגמרא מסבירה (בראשית רבה פרשה י אות ו): "אמר רבי סימון: אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל."

המזל הוא לפיכך השפע האלוהי, שנמצא בטבע ודוחף כל דבר בעולם לממש את מהותו הפנימית.

אם אין ניחושים וקסמים, מה כן משפיע על עם ישראל?

הזמן, העת, העתים.

כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה-פָּעַל, אֵל

מה פועל האל? העבר, ההווה והעתיד הם פעולת האל. אין מקום לניחוש או קסמים. אין להם אחיזה בישראל. כל מעשה שאנו עושים כל דבר שקורה, כל "עשב" שגדל הוא גם משתנה עם הפעולה שלו, והשינוי משנה גם את המזל שלו בהתאם.

ליד שולחן השבת נשוחח עם הילדים על מזל, גורל ובחירה חופשית:

  1. עם ישראל לא יודע על בלעם העומד מרחוק ומנסה לקלל אותו. כיצד אי-הידיעה הזו משפיעה או משפיעה על עם ישראל? אולי גם בחיים שלנו אנשים עושים משהו עבורנו ואנו לא יודעים וחושבים שסתם קרה לנו "מזל טוב"?
  • קראו את הסיפור על נילס בוהר: האם נילס בוהר  המדען האמין במזל או לא?

מספרים על הפיסיקאי המפורסם נילס בוהר שתלה על דלת המשרד שלו פרסת סוס (שלפי האמונה התפלה מביאה מזל טוב). חבריו מיד שאלו אותו "נילס, בוודאי אתה אינך מאמין בהבלים כאלו??". בוהר אנא בשנינות: "בוודאי שאינני מאמין בזה, אבל אומרים שזה עובד גם אם לא מאמינים…". (הרחבה על מדע ומזל בסוף המאמר)

  • בין המזל לבחירה החופשית נמצאת גם הנבואה שמגשימה את עצמה – כאשר אנחנו מציבים לנו יעד ומאמינים שנשיג אותו, יש בזה גם קצת ניחוש אבל בעיקר הרבה השתדלות ובחירה. הרצל אמר על חזון הקמת מדינה לעם היהודי "אם תרצו – אין זו אגדה". האם תוכלו לחשוב על עוד נבואות שמגשימות את עצמן?

יהיה רצון שנרגיש את מציאות ה' תמיד.

😊

תודה רבה לנדב שכתב יחד אתי את דברי התורה לפרשה הזו, מזל (טוב!) שהתחתנו 

שבת שלום ומבורך מגילי ונדב והמשפחה

מקורות נוספים להרחבה למעוניינים (כתב נדב כ"ץ):

נילס בוהר התפרסם כבר פלוגתא הבולט ביותר של אלברט איינשטיין. איינשטיין כפר בנכונותה של תורת הקוונטים (שהוא עצמו היה אחד ממייסדיה). החלק הקריטי בתורת הקוונטים שהטריד את איינשטיין היה טענת התיאוריה שיש אקראיות מובנית בטבע. דהיינו שיש חוקיות מדויקת מאוד לניבוי הסתברויות, אבל אין דרך לדעת איך ייפול הפור במקרה מסוים. אפשר למפות את מרחב כל התוצאות האפשריות ואת הסיכוי שלהן להתרחש. אבל מה יקרה בפועל? כל פעם משהו אחר. זה הטריד מאוד את איינשטיין שטען בתוקף "אלוהים אינו משחק בקוביות!".

נילס בוהר השיב לו תשובה שמהותית מאוד לעניינינו – "הפסק לומר לאלוהים מה לעשות!". יש לבחון את המציאות בענווה. בין אם יש גורל ידוע מראש, ובין אם יש חופש בחירה או אקראיות בלתי נשלטת בעולם – זה רצונו של אלוהים ועלינו ללמוד זאת בענווה ובהתפעלות… מאה שנים אח"כ, אנחנו יכולים לומר בביטחון ומתוך אינספור עדויות, שאיינשטיין טעה ובוהר צדק.

חלקו השני של הפסוק בפרשה ("כעת יאמר…") מתייחס גם ליעקב וגם לישראל – שני החלקים של המהות  – החלק המתחכם, הלמדני (יעקב) והחלק הישר והלוחם (ישראל). הפסוק אומר להם שהפעולה בעולם: העבר, ההווה והעתיד הם פעולת האל. אין מקום לניחוש או קסמים. אין להם אחיזה בישראל.

מחלוקת ידועה בגמרא (מסכת שבת קנו עמוד א) מתייחסת לנושא זה, וממנה הביטוי "אין מזל לישראל". רבי חנינא היה משוכנע שיש מזל לישראל (וטען שהוא "מזל טוב"). אילו רבי יוחנן (ואחרים) טענו בלהט ש"אין מזל לישראל".

ומה הוא "מזל"? הגמרא מסבירה (בראשית רבה פרשה י אות ו): "אמר רבי סימון: אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל."

המזל הוא לפיכך השפע האלוהי, שנמצא בטבע ודוחף כל דבר בעולם לממש את מהותו הפנימית.

גם רב הסכים לכך שאין מזל לישראל, הוא מספר על אברהם אבינו:

"ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל – שנאמר "ויוצא אתו החוצה". אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם "בן ביתי יורש אותי". אמר לו: לאו, "כי אם אשר יצא ממעיך". אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן. אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל."

רב דורש את הפסוק "ויוצא אתו החוצה" בפירוש מופלא – הקב"ה הוציא את אברהם "החוצה" – החריג אותו מתפיסת העולם הטרגדית שבה הוא תפס את עצמו וגורלו. לפי זה, יש רוח החדשה שהקב"ה שואף להביא לעולם, רוח הבחירה החופשית. החירות לבחור בדרך חדשה. להאמין בטוב למרות הצער. ליצור למרות השבר.

הרב ירון בן דוד מסביר ומצטט את המכתב מאליהו (הרב דסלר) מדוע יש מחלוקת חכמים בנושא המזל של ישראל. הוא אומר שכאשר מצב האדם או האומה (המזל) הוא כלי במימוש הייעוד – אפשר לשנותו על ידי יציאה "החוצה". שינוי התודעה ובחירה חפשית יכולים לשבור את הגורל ולשנותו.

אבל כאשר המזל נוגע בייעוד הפנימי, במהות – אי אפשר לשנותו. המזל הזה הוא פעולת האל בעולם.

ובמאה האחרונה, התחדשה תפיסה זו באמירתו המפורסמת של בנימין זאב הרצל "אם תרצו אין זו אגדה…" .

ואיך נדע מתי שולט המזל, ומתי לא? זה הסוד הגדול. הקסם האמיתי.

לא נדע.

החירות אינה מבקשת חופש מוחלט מחוקיות העולם וגזירותיו. היא שואפת ליצור בתוך החוקיות הזו. להאמין שיש מופלא בעולם, ומצווה עלינו לגלותו.

פרשת בהעלותך

בהעלותך חתוך

תפילה קצרה

וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג…
וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ

"רפא נא לה" – מפני מה לא האריך משה בתפלה שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה . דבר אחר שלא יאמרו ישראל בשביל אחותו הוא מאריך בתפלה אבל בשבילנו אינו מאריך בתפלה (רש"י)

בפרשת בהעלותך נושאים רבים. על השולחן הצגה של תפילת משה על מרים אחותו. השיחה המשפחתית יכולה לעסוק ב:
* בסוגי התפילה השונים -שבח, הודיה, בקשה,תחנון.
* באיסור רכילות
* באחוות אחים
* בעונש
* בערבות הקהילתית

האם אתם מזהים את אשתו של משה בקהל? מי יושבת מחוץ למחנה ולמה?

פרשת במדבר

בתמונה: הדפס של בולים על סמלי השבטים שהוציא השירות הבולאי

פרשת במדבר היא הפרשה הראשונה בספר במדבר ויש בה כמו רשימות.
רשימת נשיאי השבטים, או כפי שהם מכונים "האנשים אשר יעמדו אתכם". רשימה של מספר האנשים (גברים) בכל שבט, וסדר החניה של בני ישראל במסעם במדבר.
אם נחשוב על מסע במדבר כעל טיול של קבוצה מאד גדולה, ענקית (מליונים של אנשים), הרי שחשוב לדעת היכן המקום של כל אדם.

אפילו בנסיעה משפחתית ברכב יש לפעמים חילוקי דעות מי ישב ליד מי ומי ישב קדימה ומי ישב מאחור. הבה נדמיין מה קורה כאשר עם שלם, מחולק לשבטיםיוצא למסע, ואיזו משמעות יש לשאלות: מי יהיה השבט  המוביל, מי השבט המאסף, ומי נמצא ליד מי.

במסע הזה בני ישראל יצברו חוויות, יהדקו את הקשרים ביניהם, וילמדו להכיר את עצמם, זה את זה ואת הקב"ה, וכל זה מתוך חירות ולא מתוך עבדות כמו שהיה במצרים.
בפרשות הבאות נקרא סיפורים על המסע במדבר.

אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  מִנֶּגֶד, סָבִיב לְאֹהֶל-מוֹעֵד יַחֲנוּ. (במדבר ב,ב)

המדרש (במדבר רבה ב,ז) מספר לנו על הגדלים של השבטים השונים:

""בְאֹתֹת" סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו (האבן שלו בחושן שעל חזה הכהן הגדול – ג.כ.)

ראובן – אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים.

שמעון – פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם.

לוי – ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים.

יהודה – נפך וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה.

יששכר – ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצוייר עליו שמש וירח על שם (דה"א יב, לג): "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים".

זבולן – יהלם וצבע מפה שלו לבנה ומצוייר עליו ספינה על שם (בראשית מט, יג): "זבולן לחוף ימים ישכון"

דן – לשם וצבע מפה שלו דומה לספיר ומצוייר עליו נחש על שם (שם, יז) "יהי דן נחש".

גד – שבו וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן ומצוייר עליו מחנה על שם (שם, יז) "גד גדוד יגודנו"

נפתלי – אחלמה וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמתו עזה ומצוייר עליו אילה על שם (שם, כא) "נפתלי אילה שלוחה".

אשר – תרשיש וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים ומצוייר עליו אילן זית על שם (שם, כ) "מאשר שמנה לחמו"

יוסף – שוהם וצבע מפה שלו שחור עד מאד ומצוייר לשני נשיאים אפרים ומנשה מצרים על שם שהיו תולדותם במצרים ועל מפה של אפרים היה מצוייר שור על שם (דברים לג, יז): "בכור שורו" זה יהושע שהיה משבט אפרים ועל מפה שבט מנשה היה מצוייר ראם על שם "וקרני ראם קרניו" על שם גדעון בן יואש שהיה משבט מנשה.

בנימין – ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים לי"ב הצבעים ומצוייר עליו זאב על שם (בראשית מט, כז): "בנימין זאב יטרף" לכך נאמר באותות שסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא"

המדרש מסביר שהציור על כל דגל של כל שבט קשור לברכה שיעקב ברך את אותו הבן. כך נפתלי קיבל את הברכה "נפתלי אילה שלוחה" ולכן הסמל הגדל לו הוא אילה.

הצעה לדיון והפעלה משפחתית

במדינת ישראל אנו משתמשים בדגל שעוצב בעליה הראשונה וקיבל מעמד רשמי בקום המדינה: רקע לבן, פסי תכלת ובאמצע מגן דוד. האם תוכלו להסביר את עיצוב דגל המדינה במילים דומות ללשון המדרש?


הנה התבנית:

ישראל – צבע מפה שלו דומה ל___________________ (השלימו) שהוא כמו________ (הסיבה לבחירה בצבעי הדגל)

ומצוייר עליו ______(השלימו)  המסמל  ____________ (הסיבה לבחירה במגן דוד).


עם כל אדם ואדם בא חידוש לעולם, משהו ראשון ויחיד שעוד לא היה כמותו.

לפי תורת החסידות חייב כל אדם מישראל לידע ולכוון בדעתו שהוא יחיד בעולם בבחינתו, ועדיין לא היה בעולם כדומה לו. שאילו כבר היה כמותו בזה העולם שוב לא היה צורך בו שיבוא הוא לעולם. כל אדם בריאה חדשה הוא ועליו לתקן את מידתו בזה העולם…

הדבר שהוא יחיד ומיוחד בכל אדם ואין כמותו בשום אדם אחר, אותו חייב האדם לפתח ולהביאו לכלל מעשה, ולא שיחזור על מה שכבר עשאו אדם אחר, ואפילו גדול שבגדולים

(מרטין בובר, דרכו של אדם על פי תורת החסדות)

כל אדם הוא מיוחד ויש לו משימה מיוחדת משלו בעולם. אפשר לומר שכל אדם נושא את הדגל המיוחד שלו, בדיוק כמו המילים של התורה אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ.

כעת כל אחד מבני המשפחה ידמיין את הדגל הפרטי שלו

ויתאר אותו לפני המשפחה במילים שלו או (מאתגר!) בלשון המדרש:

_______ (השם שלי) – צבע מפה שלי דומה ל___________________ (השלימו) שהוא כמו________ (הסיבה לבחירה בצבעי הדגל)

ומצוייר עליו ______(השלימו)  המסמל  ____________ (הסיבה לבחירה בציור).

כדי לקבל רעיונות לצבעים וסמלים לדגל שאלו את עצמכם: מהו הצבע המועדף עליכם, מה משמח אתכם, מה הכישרון הבולט, ומהי התכונה הבולטת שלכם.

בהצלחה!

שבת שלום מגילי והמשפחה

פרשת בחוקותי

אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד (ויקרא כו,ג-ו)

"ונתתי שלום" – שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ מכאן שהשלום שקול כנגד הכל (פירוש רש"י)

דיון משפחתי: למה מתכוון רש"י "אם אין שלום – אין כלום"?

לאחר שנשמע את הדעות השונות, נתבונן בתפילה שחיבר ר' נחמן מברסלב על השלום.

ר' נחמן מתפללים על הפכים שמתכללים יחד – שמסתדרים ביחד מבלי לבטל אחד את השני ובלי לוותר על הזהות העצמית של כל אחד מהם.

האם יש לכם סיפור כיצד הייתם בשלום עם אדם ששונה מכם? ספרו לבני המשפחה שלכם.

אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכּל עָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ כֻּלָּנוּ, שֶׁנִּזְכֶּה תָמִיד לֶאֱחֹז בְּמִידַּת הַשָּׁלוֹם, וְיִהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בֶּאֱמֶת בֵּין כָּל אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, וְלא יִהְיֶה שׁוּם מַחֲלוֹקֶת אֲפִילּוּ בְּלֵב בֵּין כָּל בְּנֵי אָדָם, כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמֶךָ, וְאַתָּה מְחַבֵּר שְׁנֵי הֲפָכִים יַחַד, אֵשׁ וּמַיִם, וּבְנִפְלְאוֹתֶיךָ הָעֲצוּמִים אַתָּה עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כֵּן תַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל עָלֵינוּ וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּאפֶן שֶׁיִּתְחַבְּרוּ כָּל הַהֲפָכִים יַחַד בְּשָׁלוֹם גָּדוֹל וּבְאַהֲבָה גְדוֹלָה וְיֻכְלְלוּ כֻלָּם בְּדֵעָה אַחַת וְלֵב אֶחָד לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ וּלְתוֹרָתְךָ בֶּאֱמֶת, וְיֵעָשׂוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, יְהוָה שָׁלוֹם, בָּרְכֵנוּ בַשָּׁלוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה תַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ כָּל הַבְּרָכוֹת וְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת וְכָל הַיְשׁוּעוֹת

(ליקוטי תפילות תתקסז)

שבת שלום מגילי והמשפחה