בפרשת השבוע מתואר מעמד ייחודי שנעשה בכניסתם של בני ישראל לארץ.
במעמד זה עומדים הלוויים מול העם, השבטים עומדים מול שני הרים, הר גריזים והר עיבל.
הלוויים אומרים את כללי האצבע של החברה המתהווה בכניסת העם לארצו, בדומה למורה האומרת את כללי ההתנהגות והשיח בכיתה בתחילת שנת הלימודים.
במפגש החבורה פתחנו בסבב שבו כל ילד וילדה אמרו את שמם ואת שם המחנכת או המחנך שלהם בשנה הזו.
שוחחנו על המעמד המיוחד בהר גריזים והר עיבל, והמחשנו אותו בעזרת בובות פליימוביל.
עסקנו בשאלה – מדוע חשוב להזכיר את הכללים בתחילת כל שנה?
מתוך הכללים המאמרים על ידי הלוויים, בחרתי לדבר על הכלל הבא:
וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם:
אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן (דברים כז פסוק י"ד וכ"ד בהתאמה).
הסברנו את משמעות המעשה "מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר ". ראינו שהכלל הראשון מזכיר איסור עבודה זרה בסתר, ושוחחנו עך המשמעות של עשיית דברים בסתר.
הילדים נתנו (מיוזמתם) דוגמאות לעוולות שנחשפו אליהם שמבחינתם נחשבו מעשים שנעשו "בסתר". חלק מהסיפורים ענו על ההגדרה וחלק לא.
שוחחנו על ההבדל בין הלשנה ודיווח, ועל תחושת הבדידות של מי שנעשה לו עוול בסתר.
קראנו פרק מהסיפור של ג'וליאן מהספר "אוגי ואני".
"אוגי ואני" הוא ספר נלווה לספר "פלא" מאת ר"ג פלאסיו, ומספר את סיפורו של אוגוסט, ילד שנולד עם עיוות בפניו המקנה לו מראה ייחודי המעורר רתיעה (ואף סלידה לעיתים) בעיני אנשים אחרים. אוגוסט (אוגי, בקיצור), מצטרף לבית הספר בכיתה ה', לאחר שלמד בחינוך ביתי ונאלץ להשתלב בחברת הילדים בבית הספר. ההשתלבות אינה קלה לילד בעל מראה יוצא דופן ומוזר, ואוגי חווה חברות, וגם נידוי, חרם והתעלמות. הספר "אוגי ואני" מפרט בהרחבה את סיפורן של שלוש מערכות יחסים של ילדים בסביבתו של אוגי. אחד הילדים הוא ג'וליאן. ג'וליאן נרתע מאוגי, וסולד ממנו בגלל המראה שלו. בספר "פלא" ג'וליאן מתנכל לאוגי, ובספר "אוגי ואני" אנו לומדים עוד על אישיותו של ג'וליאן ועל המניעים שלו. הפרק שקראנו עוסק במעשה מכוער של ג'וליאן שהיה כותב פתקים עם אמירות מרושעות ומכניס ללוקר של אוגי בעילום שם – בדיוק עונה על ההגדרה של "מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר ".
שוחחנו על כך שהכאה אינה בהכרח פיזית, ויכולה להיות גם במילים ובמחוות.
שולחן ערוך לפרשה 