חבורת הסיפור והפרשה – כי תצא

בפרשת כי תצא מצוות רבות, ובאחת מהן – השבת אבידה, עסקתי גם בשנים הקודמות (ראו כאן). גם השנה בחרתי שנדבר על מצוות השבת אבידה.

התחלנו את המפגש עם הטקס הקבוע בו כל משתתפת אומרת את שמה ודבר נוסף. ה"דבר הנוסף" הפעם היה משהו שאיבדנו או מצאנו.

לאחר סבב ההיכרות קראנו את הפסוקים מהפרשה:

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ. וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ וְלֹא יְדַעְתּוֹ וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם." (דברים כב, א-ב).

בדקנו שהבנו את כוונת הפסוקים ואז הקראתי שלושה סיפורים.

הסיפור הראשון היה על ר' שמואל שמצא את תכישיטיה של מלכת רומי:
מעשה היה בחכם אחד, ור' שמואל בר סוסרטיי שמו, שעלה לרומי. ובאותו זמן אבדה המלכה תכשיט אחד יקר שלה, ומצאה ר' שמואל, והוציאה המלכה כרוז במדינה שכל מי שימצא האבידה ויחזירה תוך שלשים יום יקבל סכום כסף מן המלכה, ואם יחזירנו אחר שלשים יום יתיזו ראשו, ור' שמואל המתין ולא החזיר לה התכשיט אלא לאחר שלשים יום. אמרה לו המלכה, האם לא היית במדינה ולא שמעת הכרוז שהכרזתי שכל מי שיחזיר האבידה אחר שלושים יום יתחייב ראשו למלכה. אמר לה, הייתי במדינה ושמעתי הכרוז, אמרה לו, ולמה לא החזרת לי התכשיט תוך שלשים יום, אמר לה: כדי שלא תאמרו שבגלל פחד הכרוז החזרתי האבידה, אלא מפני שכך צונו הקב"ה, והמלכה השתוממה לדבריו ואמרה: ברוך אלוהי ישראל, וזה שגזרה המלכה גזרה שאם יחזיר אחר שלושים יום יותז ראשו, כדי שלא ימצא המוצא פתח לעצמו לומר: אקח האבידה לעצמי, ואם יודע הדבר אחזירנה לאחר שלשים יום, ולכן קבעה זמן, אבל ר' שמואל רצה לקדש שם שמים, והחזירה אחר שלושים יום.

(תלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק ב, הלכה ה).

בעקבות הסיפור שוחחנו על המוטיבציה של ר' שמואל להחזרת האבידה ועל הפיתוי שכרוך במציאה של אבידה.

2. הסיפור השני היה מתוך הספר "הרפתקאות פלה בלי-זנב" מאת יוסטה קנוטסון בתרגום של בשמת אבן-זהר ז"ל.
הסיפור עוסק בהרפתקאותיו של פלה, חתול ללא זנב, הנוסע עם בעליו ברכבת, והולך לאיבוד. חתולים ובני אדם שונים מנסים לעזור לפלה, ובסופו של דבר, הוא מוחזר לבעליו.

בעקבות הסיפור שוחחנו על המושגים סימנים ו"ייאוש בעלים", וכן על החוויה והרגשות הכרוכים באבדן ובהשבה.

3. הסיפור השלישי היה הפתיחה של הספר "מסין לסיני: עריסת הבמבוק" מאת אברהם שוורצבאום.

הספר מספר את סיפורם של הזוג שוורצבאום, יהודים אמריקאים, שאמצו תינוקת סינית בעת שהיו מרצים באוניברסיטאות בסין ובטייואן.
בעקבות האימוץ של התינוקת והרצון שתהיה יהודיה מחזקים בני הזוג את זהותם היהודית.
השיחה בעקבות הסיפור עסקה בכך שהחוויה של איבוד ומציאה או מציאה והשבה יכולה להיות חוויה יותר רחבה ובעלת הקשר משמעותי יותר מהחפץ בו מדובר, לפעמים זו הזדמנות לגלות משהו על סדרי העדיפויות והערכים שלנו.

מצוות השבת אבידה כוללת הוראת לא תעשה "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" והוראת עשה "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם", והיא מהמצוות שהן בהישג ידם של ילדים.
הסקרנות הטבעית של ילדים היא כלי נהדר לאימון "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם". הוראת "הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם" היא הזדמנות לתרגל פתרון בעיות, יצירתיות במציאת בעל האבידה והשקעת מאמץ עבור מטרה חשובה ללא הפקת רווח אישי מלבד הסיפור הכרוך בקיום המצווה עצמה.