פרשת מטות ומסעי תשפ"ד

פרשת מטות תשפ"ד

בפרשה מטות כאשר בני ישראל עומדים לפני הכניסה לארץ ניגשים נציגי השבטים ראובן וגד אל משה ומבקשים ממנו  להשאר להשתקע בעבר הירדן:

וַיֹּאמְר֗וּ אִם־מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַעֲבָדֶ֖יךָ  לַאֲחֻזָּ֑ה אַל־תַּעֲבִרֵ֖נוּ אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃

תשובתו של משה: 

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה׃

בני ראובן וגד מדברים על בית, נחלה ופרנסה, משה עונה להם על המשימה הלאומית העומדת בפני העם כולו.

השיחה ביניהם משקפת קונפליקט שקיים אצל כל אחד מאתנו – עד כמה אני עושה לביתי ועד כמה אני מסורה לכלל ישראל. בימינו, בזמן מלחמת "חרבות ברזל", כל אחד יכול להבין את הקונפליקט של בני ראובן ואת התשובה החריפה של משה.

בני גד קבלו את ברכת יעקב להיות אנשי צבא, כיצד יוכלו, מעבר לערבות ההדדית, לא לממש את היכולות שלהם לטובת העם?

ומה שאר השבטים יחשבו אם יראו את השבט הבכור (ראובן) בוחר להשתקע בעבר הירדן?

(מה קורה אצלכם בבית כשהבכור רוצה משהו? מה עושים שאר האחים?)

השיחה של בני ראובן וגד עם משה ממשיכה, והם מבטיחים להיות חלק מעם ישראל גם אם יגורו בעבר הירדן (משה יצרף אליהם את מחצית שבט מנשה, כדי לוודא את זה), וגם להשתתף במלחמות כיבוש הארץ:

וַיִּגְּשׁ֤וּ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ פֹּ֑ה וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ׃ 

וַאֲנַ֜חְנוּ נֵחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם וְיָשַׁ֤ב טַפֵּ֙נוּ֙ בְּעָרֵ֣י הַמִּבְצָ֔ר מִפְּנֵ֖י יֹשְׁבֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ 

לֹ֥א נָשׁ֖וּב אֶל־בָּתֵּ֑ינוּ עַ֗ד הִתְנַחֵל֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַחֲלָתֽוֹ׃ 

כִּ֣י לֹ֤א נִנְחַל֙ אִתָּ֔ם מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּ֖ן וָהָ֑לְאָה כִּ֣י בָ֤אָה נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ מֵעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרָֽחָה׃

　　

לאחר שקראתם את ההבטחות של בני ראובן וגד, מצאו את ההבדל בין דבריהם למה שמשה עונה להם:

וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה אִֽם־תַּעֲשׂ֖וּן אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה אִם־תֵּחָ֥לְצ֛וּ לִפְנֵ֥י ה' לַמִּלְחָמָֽה׃ 

וְעָבַ֨ר לָכֶ֧ם כׇּל־חָל֛וּץ אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֣י ה' עַ֧ד הוֹרִישׁ֛וֹ אֶת־אֹיְבָ֖יו מִפָּנָֽיו׃ 

וְנִכְבְּשָׁ֨ה הָאָ֜רֶץ לִפְנֵ֤י ה' וְאַחַ֣ר תָּשֻׁ֔בוּ וִהְיִיתֶ֧ם נְקִיִּ֛ם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵ֑ל וְ֠הָיְתָ֠ה הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֥את לָכֶ֛ם לַאֲחֻזָּ֖ה לִפְנֵ֥י ה'׃ וְאִם־לֹ֤א תַעֲשׂוּן֙ כֵּ֔ן הִנֵּ֥ה חֲטָאתֶ֖ם לַה' וּדְעוּ֙ חַטַּאתְכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּמְצָ֖א אֶתְכֶֽם׃ 

בְּנֽוּ־לָכֶ֤ם עָרִים֙ לְטַפְּכֶ֔ם וּגְדֵרֹ֖ת לְצֹנַאֲכֶ֑ם וְהַיֹּצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם תַּעֲשֽׂוּ׃

משה בעצם חוזר על דברי בני ראובן וגד עם שלושה הבדלים בולטים:

1. הוא מעמיד את משימת המלחמה לפני בניית הבתים.

2. הוא מכניס את ה' להבטחות של בני ראבו ןגד (סימנתי בפסוקים), ובכך מבהיר לבני ראובן וגד שההסכם הזה מחייב לפני ה' (קצת מזכיר את נושא הנדרים שגם מופיע בפרשה).

3. משה אומר מה יקרה אם לא יעמדו בהסכם. 

בני ראובן וגד מסכימים וחוזרים על הבטחתם עם שם ה'. 

נושא לדיון: הם לא משנים את סדר המשימות בניית בתים-מלחמה. האם אתם יכולים לחשוב על הסבר מדוע? 

וַיֹּ֤אמֶר בְּנֵי־גָד֙ וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֶל־מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר עֲבָדֶ֣יךָ יַעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י מְצַוֶּֽה׃ 

טַפֵּ֣נוּ נָשֵׁ֔ינוּ מִקְנֵ֖נוּ וְכׇל־בְּהֶמְתֵּ֑נוּ יִֽהְיוּ־שָׁ֖ם בְּעָרֵ֥י הַגִּלְעָֽד׃ 

וַעֲבָדֶ֨יךָ יַֽעַבְר֜וּ כׇּל־חֲל֥וּץ צָבָ֛א לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה כַּאֲשֶׁ֥ר אֲדֹנִ֖י דֹּבֵֽר׃ 

שולחן ערוך לפרשה – הצעות לדיונים משפחתיים סביב פרשת השבוע באמצעות משחקים,המחשות והתבוננות באמנות. הרשמו לבלוג: https://shabbattable.blog/