חבורת הסיפור והפרשה – פרשות מטות מסעי

החבורה התכנסה בשבת זו וזכתה למשתתפים אורחים בוגרים ש"שינים לפני יציאתם "למסעיהם" בקהילות יהודיות ברחבי העולם.

להצגה העצמית שבה אנו פותחות כל מפגש הוסיף כל ילד נקודה טובה לגבי הרחוב או השכונה שבה הוא גר.

דנו בשני נושאים עיקריים, האחד מפרשת מטות והשני מפרשת מסעי.

"אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל',ג').

הנושא הראשון עסק בנדר ושבועה. קראנו יחד את הפסוק מהפרשה וניסינו לפענח אותו- להבין במה מדובר. שוחחנו על כך שנדר זו הבטחה "חזקה", שמתכוונים לקיים, שמתחייבים לקיים, שנחושים לקיים, שאסור להפר, אם כי הפסוק לא מפרט מה קורה למי שלא יקיים את הנדר. ניסינו לחשוב על סיטואציות בחיים שבהם אדם ירצה לנדור נדר.

הנדר המוזכר בתורה הוא במדרגה של מצוה. כלומר אדם שנודר נדר ממש מוסיף לעצמו מצווה אישית, פרטית, ולכן הוא חייב לקיים את הנדר, או לעשות טקס להתרת הנדר. הדוגמאות שהילדים נתנו היו כשילד דורש מחבר להשבע לו להחזיר חפץ מושאל כמו עיפרון (כל הילדים הנהנו, כנראה שזו בעיה נפוצה). דנו ברעיון שההחלטה להיות צמחוני דומה לנדר, במובן שאדם אוסר על עצמו משהו מתוך כוונה מסוימת, ומה דורשת ממנו ההחלטה הזו, כדוגמא לאיך נראים חיים בעקבות נדר, אחד הילדים שהוא טבעוני שיתף מהחוויות שלו.

הנושא השני שדנו בו הוא מה אנו צריכים כדי שסביבת המגורים שלנו תהיה נעימה, טובה מועילה.

בפרשת מסעי ישנו תיאור של מבנה העיר האידיאלית.

"וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם: {ד} וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב: {ה} וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים: (במדבר לה, ג'-ה')

העברתי בין הילדים את הספר "שביל קליפות התפוזים" של נחום גוטמן, שבו איורים מימיה הראשונים של תל אביב.

פענחנו את הוראת התורה לגבי אופן בניית עיר-

אזור א' – עָרִים לָשָׁבֶת – במרכז גרים האנשים.

אזור ב' – וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ… וּלְכֹל חַיָּתָם" – רצועה ברוחב של אלף אמה לכל כיוון מגבול המגורים כלפי חוץ לצורך פעילויות הפנאי. על פי המשנה מגרש הוא "מקום פנוי מכלום, אין בו בית, ולא זורעים אותו, אלא נוי הוא לעיר" (ערכים ט',ח'). זו בעצם רצועה ירוקה של טבע (ואולי גם מגרשי כדורגל).

אזור ג' – מִחוּץ לָעִיר שטח נוסף מסביב לעיר ברוחב אלפיים אמה לכל כיוון לשדות וכרמים ובימינו למסחר ותעשיה.

הסיפור "החלוקה על פי אלוהים" מתוך הספר "משלים פילוסופיים לילדים" מאת מישל פיקמל.

קראנו את הסיפור "החלוקה על פי האלוהים", כאשר בכל שלב של הסיפור שאלנו את עצמנו מה ניתן לעשות. הילדים הציעו לפחות 7 דרכים שונות לפתור את הקונפליקט בין האיכרים, לפני ששמענו את הפיתרון של הברהמין (שהצחיק אותם, וגרם לחלק מהם לחשוב על היתרון שבקבלת תפוח בודד ורקוב).

בעקבות הסיפור שוחחנו על החשיבות של חוקים ושל משפט, סדר חברתי, ציפיות חברתיות וצדק, כמו גם על אקראיות ושרירותיות.

שמנו לב להגדרה השונה לאלוהים במסורת ההינדית (כטבע שרירותי ואקראי) לבין ההגדרה היהודית (כוח מכוון הנמצא בדיאלוג עם האדם).

סיכום- התחלנו את המפגש במקרה של אדם שמגדיר לעצמו מצווה פרטית (נדר) והמשכנו להנחיות התורה לגבי בניה של עיר שזו מצוה לציבור, לשבט. למדנו משל על האופן שבו ניתן להכריע בשאלות של מחלוקת, כלומר מה מחליט עבורינו מה הדבר הנכון- האם יש סדר הגיוני, משפטי, קשוב לאדם כאדם, או מקריות טבעית.