פרשת דברים – אמנות החשיבה (VTS )

במפגש זה הילדים התבוננו בפסל הבא:

תובנות של הילדים והילדות:

משתתפת 1 – נראה לי שזה פסל בשם "הסתכלות", הם מסתכלים אחד על השני.

משתתף 2 – "רואים כאן אחים"

– מה ראית בפסל שגרם לך לומר שמדובר באחים?

"יש את האח הגדול, והוא מחזיק את האח הצעיר, אולי רוצה לומר לו משהו, ואפילו שאין להם הבעות פנים, נראה שיש להם מבט אוהב, זה מזכיר לי אחים"

משתתף 3 – "זה האבא (הגדול) והוא מציל את הבן שלו שלא יפול"

– מה ראית בפסל שגרם לו לך שמדובר בדמויות של אב ובן?

"הדמות הגדולה מחזיקה את הדמות הקטנה, שרוצה ללכת קדימה, אולי למקום מסוכן אולי היא כמעט נופלת. הוא מחזיק אותו מאחור, כאילו לא נותן לו להמשיך קדימה."

משתתפת 4 – "אני רואה כאן אהבת חינם"

– מה ראית בפסל שגרם לך לומר שאת רואה אהבת חינם?

"שני הילדים בפסל מסתכלים אחד אל השני ויש הרגשה כזו שאכפת להם, איך שהראש של כל אחד נוטה אל השני, כאילו שהוא ממש מקשיב לו או רוצה לומר לו משהו, ואפילו שלא רואים את העיניים והפה והאף, נראה לי שהם מחייכים אחד אל השני, כמו חברים טובים. הגוף שלהם נראה רגוע כמו שאוהבים מישהו, זה חיבוק."

לאחר סיכום הדיון בפסל שוחחנו על יחסי אחים. יחסים שמורכבים מקשרי חברות, שותפות ושמחה וגם קנאה, תחרות וכעסים.

למדנו את המדרשים הבאים:

שיר השירים רבה ח',א'-

מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי,

בְּאֵי זֶה אָח, כְּקַיִן לְהֶבֶל, קַיִן הָרַג לְהֶבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, ח): וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ.

אֶלָּא כְּיִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק, יִשְׁמָעֵאל שׂוֹנֵא לְיִצְחָק.

אֶלָּא כְּעֵשָׂו לְיַעֲקֹב, הֲרֵי נֶאֱמַר (בראשית כז, מא): וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב.

אֶלָּא כַּאֲחֵי יוֹסֵף לְיוֹסֵף, שׂוֹנְאִין הָיוּ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, יא): וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו. בְּאֵי זֶה אָח, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, הֱוֵי אוֹמֵר כְּיוֹסֵף לְבִנְיָמִין שֶׁאֲהֵבוֹ בְּלִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מג, טז): וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְ אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, חוּץ, זֶה הַמִּדְבָּר, שֶׁהוּא חוּץ לַיִּשּׁוּב. אֶשָּׁקְךָ, בִּשְׁנֵי אַחִים שֶׁנָּשְׁקוּ זֶה לָזֶה, וְאֵלּוּ הֵן, משֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, כז): וַיֵּלֶךְ וַיִפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ.

ובאיזה אח הפסוק מדבר ? במשה ובאהרן , שנאמר : "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" ( תהלים קלג , ( שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה . שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהנה , לא שנאו זה את זה , אלא היו שמחים זה בגדלת זה וזה בגדלת זה . תדע לך : בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שילך בשליחותו אצל פרעה , אמר לו משה : "שלח נא ביד תשלח . " אתה סבור שמא עכב משה מפני שלא רצה לילך ? אינו כן , אלא מפני כבוד אהרן. אמר משה : עד שלא הגעתי , היה אהרן אחי מתנבא להם ( לבני ישראל ) במצרים שמונים שנה, ועכשו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה אחי מצר ? לכן לא רצה לילך . אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה : לא אכפת לאהרן בדבר זה . לא די שאינו מצר , אלא עוד שמח . שנאמר : "וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו" ( שמות ד , יד ) אינו אומר : "ושמח בפיו , " או "ושמח" בלבד , אלא "ושמח בלבו . " כיון ששמע משה הסכים לילך . אמר רבי שמעון בר יוחאי : הלב ששמח בגדלת אחיו ילבש אורים ותמים , שנאמר : "ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן" ( שמות כח , ל).

מהדיון עם הילדים:
יחסי אחים זה דבר מסובך. לא בחרנו את האחים שלנו. חלקם נולדו לפנינו, חלקם הגיעו אחרינו. ישנה ציפיה שנסתדר זה עם זה, ואפילו נהיה חברים וזה בעד זה, כשבעצם, וזו תובנה שהילדים זיקקו תוך כדי הדיון – מה שקושר אותנו הוא שנולדנו לאותם ההורים.
עלתה השאלה על חשיבותו ומשמעותו של הקשר הביולוגי – עד כמה הוא מחייב, עד כמה הוא כובל, עד כמה הוא מבטיח.

שוחחנו על כך שעד כמה שאחים יכולים להיות מעצבנים, לפעמים נטל, לפעמים אין שפה משותפת (ילד בן 11 אמר "אחותי בת שנתיים, אין לי על מה לדבר איתה"), עדיין אנחנו משפחה אחת, ויש לזה חשיבות.

הזכרתי בקצרה את האווירה המתוחה במדינה, ואת מסקנת הדיון שכולנו אחים ואחיות, גם כשלא מסכימים, גם כשרבים.