ויגש – רקום בפרשה

איור לרקמה: עינבל ויסמן

יוסף בוכה בפגישתו עם האחים
וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו.                                    וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי.  (בראשית מה,א-ב)

   אח / אהרן בס

לָמָּה רַק כְּשֶׁכּוֹאֵב

 פִּתְאוֹם צוֹעֲקִים

        אָח

כבר מהפרשה הראשונה בתורה, פרשת "בראשית", אנו קוראים על המורכבות ביחסים של אחים. גם במשפחה של יעקב אבינו יש ענייני אחים- אחים מאב ומאם, אחים מאב, אחים ילדי השפחות ואחים ילדי האמהות. מי שיש לו אחים יודע כמה לא פשוט להיות אח או אחות. אחים יכולים להיות חברים ויכולים שונאים, יריבים, עוזרים ותומכים.

היחסים של יוסף ואחיו הגיעו לנקודה הקיצונית ביותר – האחים מנסים להרוג את יוסף, להיפטר ממנו, למכור אותו. יוסף מושלך לבור ונאבד ממשפחתו לשנים רבות. בתקופה הזו אין בכי. האחים לא בוכים, אפילו יוסף לא בוכה, הוא מתאפק.

כשיוסף והאחים נפגשים במצרים ידרשו כמה פגישות, עד שיוסף יתגלה לאחיו כאחיהם האובד.

פגישות אלו מעוררות את הבכי של יוסף. האחים לא בוכים. כשיוסף ובנימין נפגשים שניהם בוכים, ושאר האחים לא בוכים. בנימין ויוסף הם אחים מאב ומאם, ובנימין לא היה שותף לעוול שנעשה ליוסף, אין לו רגשות אשם כלפיו.

יוסף בוכה ובבכיו יש הרבה רגשות – הקלה, סליחה, השלמה, צער, כעס. אם נעיין בין השורות נראה שהאחים האחרים לא בוכים וגם לא מבקשים סליחה מיוסף. הם מבקשים שלא ינטור להם.

למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "זה יגמר בבכי"? למה אי אפשר לסיים את המשחק לפני הבכי?

לפעמים המשחק, התחרות והקנאה מתערבבים ביחד. הבכי של הילדים-אחים מסמן את הגבול – את החלק של האחווה, הכיף, הצמיחה ההדדית, ומצד שני את הקנאה, התסכול והתחרות.

ילדים צעירים משחקים-רבים ובוכים, והרבה פעמים נראה שהבכי מסמן את סיום האינטראקציה. אבל זה לא נכון. הבכי מסמן את נקודת ההתפתחות ביחסים בין האחים, ומשם יש בחירה לכל אחד מהם איך להמשיך.

יוסף ואחיו נפגשים במצרים. כעת יוסף חזק מאחיו, לאן יתפתחו היחסים כעת?

ליד שולחן השבת נדבר על ההבדלים בין אחים לבין חברים. נזכר בפעמים שבכינו וננסה להבין למה בכינו, האם זה היה בכי של עלבון וכעס, או בכי של התרגשות, בכי של הקלה, של שמחה, או של חוסר אונים. ומה הרגשנו אחרי הבכי, ומה אנחנו מרגישים עכשיו.

יוסף בוכה בפגישתו עם יעקב אביו
נקרא את תיאור הפגישה של יוסף ואביו לאחר עשרים שנים שבהם הם לא התראו.
וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, וַיַּעַל לִקְרַאת-יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה; וַיֵּרָא אֵלָיו, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל-צַוָּארָיו, עוֹד (בראשית מ"ו, כ"ט)

יש רגעים בין אנשים שהם גדושים ברגשות ומאד פרטיים – הרגע שהחתן והכלה רואים זה את זה לפני טקס הנישואין, המבט הראשון של הורים בילדם שנולד, רגע מפגש לאחר פרידה ארוכה (האם הצצתם לרגעי פגישתם של פדויי השבי עם משפחותיהם?).
הפרשה מאפשרת לנו השתתפות בפגישתם של יוסף ויעקב, אשר חשבנו שכבר לא יפגשו שוב לעולם. עוצמת הרגשות של הפגישה הלכה ונבנתה בפסוקים שקדמו לה – בבשורה ליעקב שיוסף חי: וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם ( בראשית מ"ה, כ"ו).
ושאלותיו החוזרות ונשנות של יוסף: הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם–הַעוֹדֶנּוּ, חָי. (בראשית מ"ג, כ"ז).

רש"י מפרש את הפסוק ומספר לנו איך נראתה הפגישה:
וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ – הוּא עַצְמוֹ אָסַר אֶת הַסּוּסִים לַמֶּרְכָּבָה, לְהִזְדָּרֵז לִכְבוֹד אָבִיו (מכילתא בשלח, פ"א; ב"ר נה,ח).

וַיֵּרָא אֵלָיו – יוֹסֵף נִרְאָה אֶל אָבִיו.

וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד – לְשׁוֹן הַרְבּוֹת בְּכִיָּה. וְכֵן: "כִּי לֹא עַל אִישׁ יָשִׂים עוֹד" (איוב לד,כג), לְשׁוֹן רִבּוּי הוּא, אֵינוֹ שָׂם עָלָיו עִלּוֹת נוֹסָפוֹת עַל חַטָּאָיו; אַף כָּאן, הִרְבָּה וְהוֹסִיף בִּבְכִי יוֹתֵר עַל הָרָגִיל. אֲבָל יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף וְלֹא נְשָׁקוֹ (ראו דרך ארץ זוטא א); וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע.הפירוש של רש"י מדגיש חלקים חשובים בפגישה:
1. כיבוד ההורים של יוסף והרצון החזק שלו להיפגש עם אביו. הוא מכין את מרכבתו בעצמו, עבודה שנחשבת פחותה ולא ראויה לאדם במעמדו.
הוא נסמך על פירוש  בראשית רבה (נ"ה, ח'): "אהבה מקלקלת את השורה, שנאמר: "ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו" – וכי לא היה ליוסף כמה עבדים? …שנאה מקלקלת את השורה דכתיב: "ויאסור את רכבו" (שמות יד) – ולא היה לו כמה עבדים?"
2. וַיֵּרָא אֵלָיו – יוֹסֵף נִרְאָה אֶל אָבִיו – הראיה היא חלק חשוב בהבנה של גודל המעמד. כל זמן שיוסף ויעקב לא מתראים ישנה אי וודאות.
להבדיל לאחר יציאת מצרים כתוב (שמות  י"ד, ל'): וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. בני ישראל יכולים להיות בני חורין משיעבוד מצרים, רק כשהם רואים במו עיניהם את המשעבד מת.
3. הכי – מי בכה? לפי רש"י יוסף בוכה ויעקב לא בוכה. בזמן שיוסף בוכה יעקב אומר את תפילת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו', ד').

שיחה משפחתית – מה אתם מבינים מהפירוש של רש"י? מדוע לדעתכם יעקב מתפלל ולא בוכה?

פירוש הג"ן לדברי רש"י: אֲבָל יַעֲקֹב לֹא נָפַל עַל צַוְּארֵי יוֹסֵף וְלֹא נְשָׁקוֹ (ראו דרך ארץ זוטא א); וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה קוֹרֵא אֶת שְׁמַע

הבכי הראשון בתורה הוא בכיה של הגר: וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ (בראשית כ"א, ט"ז). כשהגר וישמעאל נמצאים במדבר ואוזלים להם המים, הגר מתייאשת, משליכה את ישמעאל ומתרחקת ממנו כך שלא תוכל לראות אותו ובוכה. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם.
הבכי הראשון הוא בכי של ייאוש. אמא שמתייאשת, שמשליכה את הבן שלה (אפשר להשוות עם ההשלכה של האחים את יוסף לבור בלימוד מפרשת וישב) כשהוא עדיין בחיים ומרוכזת בה וַתֵּשֶׁב לָהּ ובקושי שלה עד כדי כך שהיא לא מתפקדת כאמא ברגעים הקשים שבהם בנה זקוק לה.
הבכי של הגר הוא בכי המצוקה שלה עצמה.

כשיעקב פוגש את יוסף הוא עושה את מה שהגר היתה צריכה לעשות – להתפלל!
הרש"ר הירש כותב "יעקב כבר כילה לבכות…האבל שלט בכל חייו  הנפשיים".
עוצמת הפגישה עם הבן החי, לאחר שהתאבל עליו (התייאש ממנו) כל השנים היתה כל כך חזקה, שיעקב "בורח" מהרגשות אל התפילה, אל ההודיה לקב"ה וההכרה בכך שקרה לו משהו גדול מלהכיל. במילים של ימינו נאמר שיעקב המום.
יעקב הוא ישראל, הוא אבא של יוסף ושל כל האחים, אם יוסף חי, מה זה אומר על מה שהאחים סיפרו לו, מה זה אומר על ההתנהלות שלו בעשרים השנים האחרות, מה ה' רוצה ממנו במצב המורכב הזה?
קריאת שמע ישראל היא קריאת מצוקה, פליאה ואמונה גם יחד במצב מורכב כל כך.
יעקב זוכר את חלומותיו של יוסף שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר (בראשית ל"ז, י"א) והנה הם מתגשמים.

בשונה מהגר שבכיה נבע מכך שהיתה מרוכזת בצערה האישי, יעקב ההורה מרוכז בבנו, הוא מאפשר לו לבכות (הוא בוודאי יבכה בעצמו אחר כך) ובאומרו "שמע" משלים את הרגשות העזים שמבטא הבכי בקריאה האמונית החזקה ביותר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד.

שבת שלום ושמחה, מגילי והמשפחה