רקום בפרשה – מקץ

                                             פרשת מקץ / כתיבה: גילי כ"ץ   איור: עינבל ויסמן

פרשת השבוע מתחילה בכך שפרעה מלך מצרים חולם חלומות ומחפש אדם שיפרש לו אותם. לאחר שנועץ בכל יועציו ונואש מהם, מציע שר המשקים לשאול את יוסף, עבד מארץ העברים שנזרק לבור הכלא לפני שנתיים, אשר פתר את חלומו נכון לפני שנתיים. לנו, שמכירים את ייחוסו ויכולותיו של יוסף זה נשמע רעיון הגיוני, מצד פרעה, זה רעיון נועז ואולי נואש. הרי לנו הדגמה חיה ממש של יכולתו של הקב"ה לשנות את גורלו של האדם מקצה לקצה, ובפרשה זו פרעה הוא שליח ללמד אותנו שאין יאוש בעולם כלל.
את המהפך במעמדו של יוסף מסכם פירוש השם שמואל: "ונראה לפרש מפני ששפלותו היתה בדיוטא התחתונה והיה נכנע מאד, זה גרם לו לעלות לגדולה כל כך, ועומק רום לפי עומק תחת".

יוסף פותר את חלומו של פרעה, ומתמנה ל"מַּשְׁבִּיר", לאחראי המזון של כל ארץ מצרים. כשיגיעו שנות הרעב, הוא יפקח על חלוקת המזון. ההיערכות של מצרים לשנות הרעב הופכת אותה למעצמה, כיוון שהמזון לא ינתן בחינם אלא תמורת הכסף, האדמות ובהמשך שיעבוד של העם לפרעה.

גם בכנען יש רעב ויעקב שולח את בניו להביא אוכל ממצרים. עשרת בניו של יעקב יורדים למצרים. בנימין נשאר עם יעקב בכנען. יעקב נאחז בבנימין לאחר שאיבד את אשתו רחל ואת בנו יוסף. כשהבנים מגיעים למצרים ופוגשים את יוסף הוא מזהה אותם, והם לא מזהים אותו. אני מציעה לקרוא את הפרשה בחומש ממש, היא מרגשת ומותחת. יוסף מאשים את אחיו שהם מרגלים. הוא מאלץ אותם לספר שיש להם עוד שני אחים, שאחד מהם מת והשני נשאר עם אביהם בכנען. כדי ללחוץ עליהם להביא את בנימין הוא אוסר אותם למשך שלושה ימים, ואז משחרר את כולם מלבד שמעון (זוכרים למה? קראו בפרשה הקודמת) ושולח אותם לכנען עם מזון, תוך שהוא מבטיח שאם יביאו את בנימין ישחרר את שמעון.

הלימוד שלנו מתחיל בנקודה הזו – עשרה בנים יצאו מכנען למצרים והנה חוזרים תשעה. על תשעת הבנים לספר ליעקב מה קרה להם – האם הפעם יגידו את האמת? יעקב כועס על בניו לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי–לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח (בראשית מ"ג, ו'). האחים מסבירים לאביהם שהָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ גרם להם לדבר בכנות ובפירוט. למשך תקופה ארוכה יעקב ומשפחתו ניזונים ממה שהביאו האחים ובכל הזמן הזה שמעון נמצא אסור במצרים!
מסכת חייהם של בני יעקב השתבשה בגלל העדפתו של יעקב את יוסף על פני אחיו והקנאה והשנאה שהם רחשו לו, אף כעת ההעדפה קיימת – שמעון כלוא במצרים, כיוון שיעקב לא נותן לבנימין ללכת עם אחיו אל הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ ולהוכיח שהם דוברי אמת. האם האחים ילמדו מזה משהו על עצמם, האם הם ישנאו את בנימין בשל כך?
המזון אוזל והרעב מכביד והאחים משכנעים את יעקב שירשה להם לקחת את בנימין אל הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ. יעקב מסכים לאחר שיהודה ערב לחזרתו לכנען בשלום.

יעקב מנחה את בניו לקחת מנחה לשליט מצרים:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ–קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה:  מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. (בראשית מ"ג, י"א)

שיחה משפחתית:
1. נשים לב שבשונה מהכינוי הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ, מעתה הם מכנים אותו רק "הָאִישׁ". מדוע זה כך, לדעתכם?

2. מה אתם הייתם שולחים כמנחה לשליט מצרים, מה מביאים לאדם שיש לו הכל, שבעיניו אתם רוצים למצוא חן, על מנת שיסכים למכור לכם מזון וישחרר את אחיכם ממאסר?

מה כוללת המנחה שיעקב שולח? מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים – מה מהמרכיבים אתם מזהים?
הפרשנים מנסים לזהות את מרכיבי המנחה, ומזכירים לנו שכבר נתקלנו בחלק מהם בפרשה הקודמת: וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט–הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה (בראשית ל"ז, כ"ה). נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט- הם חלקי צמחים כגון שרף, ואולי בשמים מבוססים על תוצרי צמחים, ואולי שמני מרפא שהוכנו מהצמחים הללו.
יעקב מנחה את האחים לכלול במנחה גם דבש. למה דבש? אנו מכירים אימרה על ההשפעה של דבש עם בשמי הקטורת: וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קָרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ, אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ (כריתות ו', ע"א).
בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים – הבָּטְנִים הם פיסטוקים או פרי אחר של אלה שהיתה בכנען באותה התקופה, ושקדים – כמו שאנו מכירים היום.

3. נשים לב שיעקב מנחה את האחים להביא אתם מְעַט מהדברים: מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט. האם זה מכובד להביא מְעַט? מה דעתכם? העזרו בפירוש הבא.
פירוש ספורנו: "אבל כאשר יובילוה לנדיב אשר כסף לא יחשוב ראוי שתהיה מעט אבל תהיה דבר נבחר מדברים הנמצאים על המעט והם בהיכלי מלך".

4. קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם
מרכיב נוסף של המנחה שמביאים בני יעקב לשליט מצרים מכונה "זִּמְרַת הָאָרֶץ". הכינוי "זִּמְרַת" הוא מיוחד, וניתן לפירוש בכמה אופנים.
רש"י: מִזִּמְרַת הָאָרֶץ – כְּתַרְגּוּמוֹ :"מִדִּמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא", שֶׁהַכֹּל מְזַמְּרִים עָלָיו כְּשֶׁהוּא בָּא לָעוֹלָם (בראשית רבה צא,יא) – כלומר דברים שאנשים משבחים (מְזַמְּרִים) אותם. הפירוש הזה מתאים לכך שיעקב שולח בשמים יקרים או שמני מרפא, דברים מיוחדים ומשובחים.

ר' נחמן מברסלב נותן פירוש שונה:
דַּע, כִּי יַעֲקב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לְיוֹסֵף שָׁלַח עִמָּהֶם נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל…כִּי הַמָּזוֹן נִמְשָׁך עַל יְדֵי הַנִּגּוּן כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן יַעֲקב אָבִינוּ אַף שֶׁלּא הָיָה יוֹדֵעַ אָז שֶׁהוּא יוֹסֵף רַק כְּפִי מַה שֶּׁסִּפְּרוּ לוֹ הַשְּׁבָטִים הַנְהָגוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף שָׁלַח לוֹ נִגּוּן הַשַּׁיָּך לְשַׂר כְּמוֹתוֹ כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַע מִבָּנָיו דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו כִּי יַעֲקב רָצָה לִפְעל אֶצְלוֹ עַל יְדֵי הַנִּגּוּן מַה שֶּׁהָיָה צָרִיך עַל כֵּן שָׁלַח לוֹ אוֹתוֹ הַנִּגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לְבָנָיו: "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם". (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ג).

ר' נחמן מתבונן במילה "זִּמְרַת" ורואה בה את המילה "זֶמֶר" – ניגון, הלחן שבשיר. מהו הַנִּגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לדעתכם?

הסבר נוסף : המילה זִּמְרַת מזכירה גם את המילה "זמורה" ואת המילה "לזמור". לזמור זו מלאכת הגיזום בכרם ענבים. הזמורות הן הענפים של הגפן שקוצצו, על מנת שיהיו חזקים, ועליהם יצמחו אשכולות הענבים, עסיסיים וגדולים. ההחלטה איזה ענפים לזמור ועד כמה לקצץ היא החלטה שלוקחת בחשבון את העבר של הגידול (מה הענף הניב בעבר) ואת העתיד  – כיצד אני מתכננת שהצמח יגדל. לגבי שאר העצים מלאכת זו נקראת "לגזום", בגפן, כיוון שזו מלאכה שדורשת עדינות, נחישות ודיוק יש לה שם משלה – "לזמור". כמו שהלחן של שיר הוא המאפיין הייחודי שלו.

אולי יעקב שולח לשליט מצרים זמורות של גפן מארץ ישראל, ייחורים, שיוכל לטעת אותן במצרים, זה גם משהו יקר ערך, שגם קושר בין משפחת יעקב לשליט מצרים.
כִּי יַעֲקב רָצָה לִפְעל אֶצְלוֹ עַל יְדֵי הַנִּגּוּן מַה שֶּׁהָיָה צָרִיך איזה מסר מעביר יעקב, לדעתכם? מזכירה שמבחינת יעקב ומשפחתו הם שולחים מנחה לאדם שאחראי על מחסני המזון של מצרים.
לסיכום, בני יעקב מגיעים למצרים עם מנחה הכוללת: בשמים/שמנים איכותיים, שקדים ובטנים, זמורות גפן משובחת וניגון (ידע ייחודי ומסר רוחני). מה תהיה ההשפעה של הדברים על שליט מצרים?

האחים מוזמנים לארוחת צהרים בביתו של שליט מצרים (יוסף).
הם מביאים אתם את המנחה וַיָּכִינוּ, אֶת-הַמִּנְחָה, עַד-בּוֹא יוֹסֵף, בַּצָּהֳרָיִם (בראשית מ"ג, כ"ה)
רלב"ג : ויכינו את המנחה – שמוה בכלים נאים, וסדרוה באופן היותר שלם שיוכלו.

נתבונן בחוויה של יוסף:
הוא פוגש את בנימין, ובנימין לא מזהה אותו. הוא מזמין את האחים לסעודה, אבל לא אוכל יחד אתם, כדי שלא יחשדו בזהות שהוא מציג כמשנה למלך מצרים וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ, וְלָהֶם לְבַדָּם; וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם–כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם. (בראשית מ"ג, ל"ב)
שיחה משפחתית: יוסף עדיין בוחן את האחים לראות איך הם מתנהגים, האם השתנו, האם הם מתיחסים יפה לבנימין, האם הוא רוצה לחזור להיות חלק מהמשפחה. כיוון שאנחנו יודעים את סוף הסיפור – שיוסף מתגלה לאחיו, זה נראה לנו מובן מאליו שהוא ירצה להתגלות לפניהם. אך אם ננסה לדמיין שאנחנו לא יודעים כיצד הסיפור התפתח, האם זה באמת מובן מאליו?
נקרא את הפסוקים של המפגש המחודש בבוקר בפרק מ"ג פסוקים ט"ז-כ"ד ונראה שהתנהגותו של יוסף עניינית ואף מנוכרת מעט.
כשהאחים מגיעים למפגש הצהרים, על פי הזמנתו של יוסף הם מביאים אתם את המנחה.

יוסף מקבל:  בשמים/שמנים שריחם מזכיר לו את ארץ כנען, מאכלים המזכירים לו את בית ילדותו וניגון של ארץ ישראל.
וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת-הַמִּנְחָה אֲשֶׁר-בְּיָדָם הַבָּיְתָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, אָרְצָה.
נקרא את פסוקים כ"ז-ל"ד המתארים את המפגש, ונראה את עושר הרגשות הצפים ועולים בקרבו של יוסף כלפי אחיו.
מה ההבדל בין מפגש הבוקר למפגש הצהרים?
המנחה.
זוכרים שאי אפשר לעמוד בפני ריח הקטורת? חוש הריח הוא חוש חזק מאד, הוא מחבר אותנו מיידית לזכרונות שלנו, וגורם להתרגשות.
רגשותיו של יוסף משתנים והוא כבר אינו מנוכר לאחיו. הוא יעמיד אותם במבחן הגביע, לראות כיצד ינהגו בבנימין. יוסף עדין לא יגלה לאחיו את זהותו, אבל הגישה שלו השתנתה. הוא לא ישאר רק משנה למלך מצרים, הוא יאחז גם בזהותו כבן יעקב. זה לא מובן מאליו.
המהפך בסיפור יוסף ואחיו מתחיל בַּצָּהֳרָיִם (בראשית מ"ג, כ"ה) – הוא העת שהשמש נראה בו בחצי השמים , והוא מעט קודם חצי היום עד מעט אחר חצי היום. ולזה נקרא בלשון מורה על שְנַיִם , כי קצתו מזוהר הבֹקר וקצתו מזוהר הערב (רלב"ג), בזמן שיא האור.
אולי זה מרמז על התקוה הכרוכה בימי החנוכה שבהם אנו מוסיפים אור בימי החשיכה. את פרשת מקץ תמיד קוראים בשבת של חנוכה.

וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ.

וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף–אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם

האם חלומו של יוסף התגשם? עדיין לא.
אמנם האחים משתחווים לו, אבל הם לא יודעים שהוא יוסף, מבחינתם הוא שליט מצרים. הסיפור של יוסף ואחיו לא מסתיים בפרשה הזו. נצטרך להתאזר בסבלנות לשבוע הבא.


שבת שלום וחנוכה מאיר ושמח מגילי והמשפחה