פרשת וירא

תיאור התמונה
נושא: הכנסת אורחים
אביזרים: בובות פליימוביל בתפקיד האורחים וישמעאל, בובות אברהם ושרה מחומרים שונים. עץ פליימוביל, קשת פליימוביל, חיות מפלסטיק, מז'ט (מה המילה העברית?) עם רוגעלך חתוך, והכי חשוב – אוהל מקרטון ביצוע שהכינו האב והבת.
פרשת וירא מלאה בסיפורים – הכנסת האורחים-מלאכים באוהל אברהם ושרה, הבשורה על הולדת הולדת יצחק, הפיכת סדום הדרמטית, יצחק נולד, הגר וישמעאל מגורשים, אברהם ושרה מגיעים לארץ גרר הפלישתית, עקידת יצחק, ובסוף בסוף – נטיעת אשל בבאר שבע ואזכור לידת רבקה שאיתה עתיד יצחק להתחתן.

התחלתי ללמוד וגיליתי שבכל נושא אפשר להעמיק שעות ומחשבות. ככה זה בלימוד תורה.

ברור היה לי שהתצוגה של השולחן תהיה בנושא הכנסת אורחים, אך מה הלימוד הנלווה לזה?

בקריאת הפרשה כולה בולט הניגוד בין הכנסת האורחים של אברהם ושרה להכנסת האורחים של לוט ובני ביתו. אפילו תוך כדי כתיבה עולה בי ההבנה שאברהם ושרה גרים באוהל, לעומת לוט שגר בבית.

אברהם מלווה את אורחיו, אשר הולכים להשקיף על סדום, ואז הקב"ה מתגלה אליו, התגלות שזו ההצהרה שלה:
וַה', אָמָר:  הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם–הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ–כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט–לְמַעַן, הָבִיא ה' עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו. וַיֹּאמֶר ה', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם–כִּי כָבְדָה, מְאֹד. אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה

ה' אומר: אברהם הוא שליחי הנאמן בארץ, הוא זה אשר מלמד ושומר את דרך ה' לעשות משפט וצדקה, אני רוצה לספר לו על המשפט שאני אעשה לסדום, ועל העונש הצפוי לעיר, אם אכן היא רעה כל כך.

בהמשך השיחה בין אברהם לקב"ה אברהם מנסה למצוא צדיקים בסדום, אך ללא הצלחה. אין צדיקים בסדום. הרבה מדרשים מכתבו בגמרא (בעיקר מסכת סנהדרין) ובבראשית רבה (מדרש אגדה) על אנשי סדום. מה זה אומר שהם אנשים "רעים וחטאים"?

הנה כמה דוגמאות ממדרש בראשית רבה:

* אמרו – מי שיש לו שור – רועה יום אחד, ושאין לו – רועה שני ימים. היה שם יתום בן אלמנה, מסרו לו את שוריהם לרעותם. הלך ונטלם והרגם. אמר להם: מי שיש לו שור יטול עור אחד ושאין לו שיטול שני עורות. אמרו לו : מה זה? אמר להם: סוף דין כתחילת דין.

* מי שהיתה לו שורה של לבנים (לבניין) , היה בא כל אחד ואחד ונוטל אחת. אמר :לא נטלתי אלא אחת.

מי שהיה שוטח שומים או בצלים, היה בא כל אחד ואחד ונוטל אחד. אמר: לא נטלתי אלא אחד.

* מי שקצץ אוזן של חמור של חברו, אמרו לו (לבעל החמור): תנהו לו עד שתצמח.

מי שפצעו חברו, אמרו לו (לפצוע) : תן לו שכרו שהקיז לך דם (הקזת דם נחשבה כסוג של טיפול רפואי בימים ההם).

ועוד אחד:

* כך התנו ביניהם אנשי סדום: מי שיזמין אדם לבית המשתה יפשטו טליתו (בגדו). נזדמן אליעזר לשם לבית המשתה ולא הזמינוהו. כשבקש לסעוד הלך וישב בסוף כולם. אמרו לו: מי הזמינך לכאן? אמר לזה ישב (לידו): אתה הזמנתני. אמר : שמא ישמעו שאני הזמנתי ויפשטו בגדי. נטל טליתו וברח לחוץ. וכן עשה אליעזר לכל אחד ואחד עד שיצאו כולם, ואכל הוא את הסעודה.
 – מעבר למימד הקומי שבסיפור הזה, עולה השאלה מה עושה אליעזר עבד אברהם בסדום?

מהמדרש עולה שהחוק בסדום הוא חוק הרשע, כלומר החוק הוא להתנהג ברשעות, באכזריות, בחמדנות.

לכן כשאברהם שואל את ה' : -הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.

ה' עונה לו, על פי המדרש כך:

ויגש אברהם ויאמר :השופט כל הארץ לא יעשה משפט?

אמר ר' לוי: אם עולם אתה מבקש -אין דין, ואם דין אתה מבקש – אין עולם.

אתה תופס את החבל בשני ראשים: אתה מבקש עולם ומבקש דין? טול לך אחד מהם. ואם אין אתה מוותר קמעא – אין העולם יכול לעמוד.

מה עושים כשאר מערכת המשפט היא הרשע עצמו?
בניגוד לדור המבול שידעו שהם גוזלים וחומסים וחוטאים, אנשי סדום הפכו את ההתנהגויות הללו לחוק, ואת ההתנהגות האנושית – לפשע.

כמודגם במדרש הבא:

פלוטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי סדום, ראתה עני אחד מדקדק (מדוכדך) ברחוב העיר ועגמה נפשה עליה (הצטערה).
מה היתה עושה? בכל יום כשהיתה יוצאה לשאוב מים היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה ומכלכלת אותו העני.

אמרו אנשי סדום:העני הזה, מאין הוא חי? עד שידעו הדבר  והוציאו אותה להשרף, אמרה: אלוקי העולם, עשה משפטי ודיני מאנשי סדום! ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד. אמר הקדוש ברוך הוא: "ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי" אם כצעקת בהנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה ופניה למטה.

סיפור זה מופיע בכמה גרסאות במדרשים ובגמרא, המשותף לכל הסיפורים הוא נערה שמבריחה בכד שבידה אוכל עבור העני.

האם הצירוף של נערה וכד מוכר לנו?

אכן, הוא מוכר מהסיפור שנקרא בפרשה של השבוע הבא, פרשת חיי שרה, שבה אליעזר, עבדו של אברהם, הולך לחפש כלה ליצחק. אליעזר מחליט לחפש נערה שתתן לו לשתות מהכד שלה (על מנת לבחון את מידת החסד שלה).
אולי זו התשובה לשאלה שנשאלה למעלה? אולי אליעזר הולך לבדוק אם יש כלה ראויה ליצחק מהמשפחה, והוא פונה קודם כל לעירו של לוט?

בעצם אנו רואים שלא נמצאו צדיקים בסדום, אך צדיקות כנראה שכן…אך לא מספיק.

בינתיים, באוהל אברהם ושרה שמחה גדולה:

ותאמר שרה: צחוק עשה לי אלהים

ראובן בשמחה  – שמעון מה איכפת ליה?

כך שרה נפקדה –  אחרים מה איכפת להם?

אלא בשעה שנפקדה אמנו שרה, הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חרשים נתפקחו, הרבה סומים נפתחו, הרבה שוטים נשתפו.

ניתן דורייה לעולם

"ויקרא אברהם את שם בנו…י-צ-ח-ק"

יצא חוק לעולם, ניתן דוריה לעולם

(בראשית רבה)

אברהם ושרה הם אנשי במובן כל כך רחב, שקרה קורה להם נס – הנס משפיע לכל העולם.
החוק הטבעי שזקנים אל יכולים להוליד מתבטל ומבטל עוד "חוקי טבע" נוספים עבור אנשים רבים – עקרות, חרשים, סומים ושוטים.

זהו הצחוק שעל שמו נקרא יצחק – יצא חוק – יש דברים שיוצאים מגדר החוק, שהשומע צוחק כשהוא מדמיין את היתכנותם, ואף על פי כן- זה קורה, זה קרה.

זהו החסד שאין לו גבול, וככל שאתה משפיע חסד הוא הולך ומתפשט הלאה.

לעומת אנשי סדום שגרו באחד המקומות המדהימים בתבל, מקום יפה, עשיר ומבורך:

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַנְשֵׁי סְדוֹם לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מָה נֶאֱמַר בְּאַרְצָם?

"אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא לָחֶם… מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ,

נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה" (איוב כח, ה-ז) –

שֶׁאֵין לְךָ כָּל שְׁבִיל וּשְׁבִיל בִּסְדוֹם שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ שִׁבְעָה אִילָנוֹת זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה –

גֶּפֶן וּתְאֵנָה

וְרִמּוֹן, אֱגוֹז וְשָׁקֵד,

תַּפּוּחַ וּפַרְסֵק,

וְהָיָה כָּל הַשְּׁבִיל מְסֻכָּךְ.

אָמַר רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: בַּר הֶדְיָא צוֹפֶה מַאֲכָלוֹ מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל,

וְכֵוָן שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל אִילָנֵי סְדוֹם לֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת עַל הָאָרֶץ מִכּוֹחָם שֶׁל אִילָנוֹת.

כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אֶחָד לְגַנָּן וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ:

"תֵּן לִי בְּאִיסָר יָרָק" –

כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ הָיָה מְשַׁכְשְׁכוֹ בְּמַיִם וּמוֹצִיא מֵעָפָר זָהָב.

אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם:

מֵאַחַר שֶׁאָנוּ שְׁרוּיִים בְּשַׁלְוָה וּבְטוֹבָה,

מָזוֹן יוֹצֵא מֵאַרְצֵנוּ,

כֶּסֶף וְזָהָב יוֹצֵא מֵאַרְצֵנוּ,

אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת יוֹצְאוֹת מֵאַרְצֵנוּ –

לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִים, שֶׁאֵין בָּאִים אֶלָּא לְחַסְּרֵנוּ?

בּוֹאוּ וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת רֶגֶל מֵאַרְצֵנוּ,

שֶׁנֶּאֱמַר: "הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ" (שם, ד) –

אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: בְּטוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לָכֶם אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְשַׁכֵּחַ אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵיכֶם, אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם.

אנשי סדום שבורכו בתנאים הטובים והנעימים ביותר נתפסו לחרדה ולחמדנות – למה לנו לחלוק עם עוברי אורח את הטוב שלנו, ומכאן – למה לחלוק עם אחרים בכלל?

אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה

(מסכת שבת קכ“ז ע“א)

גישת החסד של אברהם ושרה אומרת יש לי ואני מחלק, חולק ומעביר הלאה. הדבר בולט בהכנסת האורחים של אברהם ושרה. כשאברהם ושרה מארחים הם לא עושים נפשות לעצמם, הם לא קונים קולות של מאמינים לעצמם, הם משתמשים בהכנסת האורחים על מנת להכיר לאנשים את מציאות הקב"ה בעולם. ומציאות הקב"ה בעולם היא אינסופית ולכן אברהם ושרה אף פעם אינם חסרים, לכן גם כאשר נעשה להם נס, הוא מיד נס לעוד הרבה אנשים.

אנשי סדום מחזיקים ונאחזים בעושר ובנכסים שלהם, מבחינתם- מה שאני נותן עושה אותי חסר.

אולי בגלל זה אומר רב שהכנסת אורחים גדולה מהקבלת פני השכינה. כשאדם מכניס אורחים כדרכם של אברהם ושרה הוא פותח לאורחיו צוהר לעולם החסד והשפע האינסופי שהקב"ה משפיע עלינו, וממילא מקביל את פני השכינה באותו הזמן.

שתהיה לנו שבת של שלום ואחווה,

גילי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: