
בשבת של פרשת אמור חבורת הסיפור והפרשה דנה בהגדרת מהו "מום"? מה עושה אדם לבעל מום.
בעולם שבו כל ילד שלישי יש לו צורך מיוחד מאובחן, בעידן שבו אנו לומדים להיות רגישים לשונות של כל אחד, מהו בעצם מום?
בעולם שבו חסרי יכולת ללכת עולים על האוורסט, משתתפים בספורט תחרותי, מה המשמעות של להיות "בעל מום".
כהן בעל מום אינו יכול לעשות בעבודת הקרבנות, אך מקבל שכר עם אלו שכן.
כבן בעל מום עדיין נקרא כהן, ויש תפקידים שהוא נקרא לעשותם.
ברשימת המומים בפרשת אמור יש כאלה שהם גלויים ונראים ובעיקר אסתטיים (אולי מעידים על תסמונת כלשהי), ומום נסתרים שרק האדם יודע שקיימים בו.
מוזכרת בפרשה האפשרות שמום יחלוף, שניתן להתרפא ממנו, וגם על כך שוחחנו.
בפרשת אמור, שבמבט ראשון נראית רחוקה מימינו, ועוסקת בכהנים ובעבודתם מצאנו סוגיות שעוסקות במבנה החברה, במעמד אישי ובתפקידה של הטכנולוגיה המתקדמת ליצור שינויים ממשי בחיים של אנשים.
קראנו את המכתב הראשון של דודי לנועה, מתוך הספר "מכתבים לילד אחר" מאת גלילה רון-פדר.
"המום" של דודי מתגלה תוך כדי קריאת המכתב, יחד עם אישיותו, מחשבותיו ורצונותיו של ילד בן 11. שיחת המכתבים היתה מרתקת עבור השומעות. הכתיבה של גלילה רון פדר מדויקת ומצליחה להעביר את הלך רוח של ילד וילדה שמתחילים להכיר זה את זה. המום של דודי הוא תירוץ ליצירת קשר המכתבים. המוטיבציה להמשיך את ההתכתבות תלויה באדם השלם על מכלול תכונותיו ויכולותיו. מומלץ.