פרשת ראה

פרשת ראה עוסקת במצוות רבות והיא פותחת בכותרת "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה" (דברים יא,כו).

נתבונן בפסוק ונזכור שאין מילים מיותרות בתורה ונחשוב כיצד אפשר לצמצם אותו עוד יותר. מה דעתכם על המילה "ראה", האם אפשר לקרוא ולהבין את הפסוק גם בלעדיה? הנה כך: אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה . נשמע אותו הדבר, נכון?

גם בשפה העברית המדוברת אנחנו פונים למישהי ואומרים משהו כזה: "תראה, יש לך שתי אפשרויות…". אפשר לוותר על ה"תראה", נכון?

אנחנו יודעים שאין מילים מיותרות בתורה. לכל מילה יש משמעות, מטרה ותפקיד, ולכן ננסה לחקור קצת את המשמעות של המילה רְאֵה בהקשר שלה בדברי משה רבינו.

הלכתי וחיפשתי את ה רְאֵה הראשון בתורה ומצאתי:

וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'

(בראשית כז,כז)

זוכרים את הסיפור הזה? יעקב מתחפש לאחיו עשו והולך לאביהם יצחק, כדי שיברך אותו בברכה המיועדת לאח הבכור. יצחק מריח את הבגדים שיעקב לובש (בגדי אחיו הרגיל לצוד בשדה).

את המילה רְאֵה מפרש האבן עזרא כ"דבור עם הלב". כלומר יצחק אומר לעצמו "ריח בני כריח השדה", ובכך נותן לנו הצצה לשיח הפנימי של יצחק ההורה עם עצמו לגבי בנו. הפרשן אבן עזרא עונה על השאלה "אל מי יצחק מדבר?" כאשר הוא אומר רְאֵה, ותשובתו – מדבר אל לבו, דיבור פנימי.

פירוש אור החיים: "ראה לא לשון ראיה אלא חשיבות והכוונה ראוי הוא ריח בני וחשוב". פירוש זה מתייחס למשמעות המילה רְאֵה. ראה מלשון ראוי וחשוב. בהקשר זה נבין את הפסוק כך – ראוי וחשוב הוא בני כשדה (הארץ) המבורך על ידי ה'.

פירוש הספורנו מפרש את המילה רְאֵה בהקשרה בפסוק כהתבוננות מעבר לתכונות של הדבר אצלו וראיה של הערך המוסף האלוקי הטמון בו: "אתה "בני", "ראה" והתבונן שזה הריח הוא כריח שדה, שמלבד המציאות המספיק לו להיותו מזון לאיזה בעל חיים, הוסיף עליו טובת הריח המהנה ומועיל לרוח החיוני והנפשי, וזה מדרכי טובו. אשר ברכו ה'."

רְאֵה –  התבונן בערך המוסף. יצחק אומר ליעקב (המתחפש לעשיו) שים לב והתבונן בטובו של הקב"ה שלא רק נתן לנו מזון (מהשדה), אלא עשה אותו מהנה גם בריח. כך הוא מלמד את יעקב שבכל דבר גשמי יש משהו שגם מהנה ומועיל לחיוניות ולנפש שמוסיף הקב"ה.

הצעה לדיון משפחתי: איזה סוג של רְאֵה משמש בפסוקים הבאים:

אִם-תְּעַנֶּה אֶת-בְּנֹתַי וְאִם-תִּקַּח נָשִׁים עַל-בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ

(בראשית לא,נ)

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם (בראשית, מא,מא)

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ (שמות ז,א)

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה (שמות לא,ב)

כעת נדון: למה משמשת המילה רְאֵה בפסוק הפותח את פרשת השבוע?

ראה כי המפיל גורל עם חברו מכסה הגורלות והחלקים שלא יברור חברו חלק היפה אבל אתה ראה הגורלות וראה החלקים ובחרת בחיים. (בעלי הטורים)

• הקב"ה מראה לעם ישראל במה כדאי לו לבחור, כיצד כדאי להתנהג, כמו שאדם מפנה את תשומת לבו של חברו למקום מסוים.

ראה. לכל אחד ידבר: (אבן עזרא)

• הפניה בלשון יחיד "ראה", כדי שכל אחד ירגיש שהפניה היא אישית אליו.

לסיכום,

בפרשה משה מדבר עם בני ישראל על דברים חשובים שהם צריכים לזכור לפני שהם נכנסים לארץ ישראל.

משה פותח ואומר "ראה". בעצם משה מדבר אל כל העם. אז למה הוא לא אומר "תראו"? הרי הוא מדבר אל כולם?

משה אומר "ראה", בלשון יחיד, כי הוא רוצה שכל אחד ירגיש שמשה מדבר במיוחד אליו, ושכל אחד יקשיב, בעצמו.

כמה חשוב לנו שנרגיש שפונים אלינו באופן אישי, נכון? תלמידה מרגישה חשובה וראויה כאשר המורה פונה אליה בשמה. ילד מרגיש אהוב כאשר ההורה פונה אליו בשמו (ולא מתבלבל עם השמות של אחיו, ולא רק קורא לו בשם חיבה). כאשר משה רבינו אומר  "רְאֵה", כל אחד מישראל מרגיש שמשה אומר "ראה" וגם את שמו שלו ופונה אליו ממש (לפי המדרש).

הרְאֵה האחרון בתורה הוא –

רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע (דברים ל,טו) ואולי הוא מתמצת בתוכו את כל הרְאֵה הקודמים לו. מה דעתכם?

בהצלחה לכל החוזרים למסגרות הלימודים ושבת שלום ושמחה מגילי והמשפחה