פרשת ויצא

פרשת ויצא מספרת את סיפור יציאתו של יעקב מהאהל החם והתמים של ההורים. לאן יגיע יעקב?
אם נתבונן בחיי האבות נראה שכל אחד מהם מלמד אותנו הליכות עולם הזה – ומתוך ההליכות – הלכות.

ה"ויצא" של אברהם אבינו התחיל כבר בילדותו. אברם הילד שומר בחנות הפסלים של המשפחה. בעולם שבו עובדים עבודה זרה, חזנות פסלים היא מקור פרנסה. אשה מגיעה לחנות ומביאה מנחת אוכל לפסלים. אברה הילד שואל מכוח ההגיון החקרני של ילדים – כיצד פסל אוכל אם הוא דומם? ומשם מפליג לתובנות האמונה בא-ל בורא עולם. הוא הורס את הפסלים ואת פרנסת המשפחה, ובאופן אירוני (מוקדם לגילו) ממציא סיפור שבו הפסלים רבו על מנחת האוכל. זה הילד שיגדל להיות מכניס אורחים – האדם שנדע על התפריט שהיה מגיש לאורחיו – עגל בחמאה ועוגות.
אב-רהם – תפקיד האב המזין באוכל גשמי ורוחני. מאברהם אבינו אנו לומדים – הלכות אכילה.

גם יצחק אבינו התמודד עם "ויצא" משלו. בילדותו הוא נחשף לישמעל אשר "מצחק" (בראשית כ"א,ט), מעשה אשר מוביל לגירושו מהבית, שכן ישמעל מצחק באופן "לא נכון" או "לא יאה" (אני ממליצה להסתכל בפרשנים).
יצחק לעומת זאת כן יודע לצחק נכון:

" וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ."

יצחק יודע ליצור אינטימיות אמיתית בין איש ואשתו, בין אדם ואלוהיו, בין האדם וארצו – יצחק הוא עובד אדמה בשונה מאביו ובנו רועי הצאן.

יעקב אבינו – עד פרשה זו יעקב חוסה באוהל החמים והתמים של הוריו. אפילו כשהוא מרמה (את אביו ואת אחיו) הוא בעצם ממלא הוראות, ולא יוזם.

יעקב מוברח מבית הוריו. הוא לא היה בורח אלמלא רבקה היתה שומעת את כוונותיו של עשיו להרוג אותו לאחר מות אביהם (שימו לב שיצחק יחיה עוד עשרים שנה, יעקב היה יכול להשאר לבטח בכנען), הוא לא היה יוצא מכנען אלמלא אביו הורה לו ללכת לחרן על מנת למצוא אשה מבנות המשפחה.

ביציאתו מבאר שבע יעקב נמצא בנקודה של שפל נוראי – הוא בודד, הוא חסר כל (על פי המדרש), הוא מנותק ממשפחתו.

יעקב לן על האדמה – לא ישן, כי שינה זה משהו שעושים במיטה. לינה – במקום שהוא לא הבית.
זו הפעם הראשונה שהתורה מספרת לנו על שינה. אדם הראשון ואברהם אבינו – נרדמו או הורדמו, הקב"ה הפיל על אדם הראשון תרדמה על מנת שיוכל לברוא את האשה, ועל אברהם כדי לאפשר לו את נבואת ברית בין הבתרים. תרדמה זה משהו שנופל על הרגע. שינה – זו הפעולה שאדם עושה כדי…למה ישנים?

'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד' –

זו שינה. וכי שינה טובה מאד? אלא מתוך שאדם ישן קימעא, הוא עומד ויגע בתורה הרבה. ואף שהשינה היא הפסקה בפעילות השכלית, הרי היא נחוצה לבריאות הגוף, ולפיכך אם שם על ליבו שיהא גופו שלם וחזק, כדי שתהא נפשו ישרה לדעת את ה', והוא ישן כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה, נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא. (רמב"ם)

השינה מטרתה לחזק את בריאות הגוף. במצב עירות ישנו חיכוך מתמיד בין הנשמה לבין הגוף. בין הרצונות הטבעיים, הארציים, התאוותניים לעיתים של האדם, לבין הרצון הגבוה של נשמתו. החיכוך הזה מעייף, לכן אנחנו הולכים לישון.
שימו לב שצדיקים ואנשים שעוסקים כל היום במשהו שהוא ייעוד שלהם מתעייפים פחות, כי יש הלימה בין הנשמה והגוף.
הלילה הוא בעצם ההתחלה…אנחנו מתחילים את היום בשינה, וכדי להתחיל יום חדש אנו חייבים להשאיר מאחורינו את היום הקודם, את הכאבים, העלבונות, הכעסים וכל מה שמכביד.
זה מה שיעקב אבינו מלמד אותנו בכל שהוא הולך לישון ביציאתו מבאר שבע ופניו לחרן – קריאת שמע של ערבית

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵינִי מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי,
בֵּין בְּגוּפִי, בֵּין בְּמָמוֹנִי, בֵּין בִּכְבוֹדִי, בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי. בֵּין בְּאֹנֶס, בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּשׁוֹגֵג,
בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּדִבּוּר, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה, בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר, לְכׇל בַּר יִשְׂרָאֵל,
וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי. (תחינה שאומרים לפני קריאת שמע שעל המיטה)

ישנו סדר שלם בסידור לקריאת שמע לפני השינה.

בשנתו יעקב חולם –

וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.

המלאכים שעולים ויורדים משתוממים כשהם רואים את יעקב. המלאכים יודעים שיעקב בשמיים זה – ואוו! זה אבי האומה, הבן של יצחק, הנכד של אברהם. ממנו יצאו 12 שבטים, על שמו יקרא עם ישראל. הם מסתכלים ואומרים : זה יעקב? זה? זה שאין לו כלום, ששוכב על הארץ? שהוא כזה לבד, אחד שבורח? האיש שנראה הכי עלוב באזור?

והם עולים ויורדים. הם בודקים זה – יעקב שאנחנו יודעים איך הוא יהיה, וזה יעקב כמו שהוא עכשיו. זה אותו יעקב? הוא יוכל להגיע לזה? והתשובה היא כן. ה' אומר ליעקב, אתה תהיה יעקב כמו שאתה רוצה להיות, כמו שאתה חולם להיות, כמו שאני תכננתי שאתה תהיה, כמו שראוי להיות הבן של אברהם ויצחק. עכשיו לילה, עכשיו הזמן הכי מפחיד והכי קשה, אבל אחרי הלילה יהיה יום , יהיה אור ואז אתה תקום ועם עבודה קשה וסיעתא דשמיא תהיה יעקב כמו שאתה יכול להיות. יש לך תקוה. (על פי הרצאה עלפרשת השבוע מפי פרופ' חביבה פדיה)

יעקב אבינו מלמד אותנו לישון ולחלום.
יעקב יקום בבוקר – הוא יקיץ, ביקיצה טבעית שהיא סיום השינה (לא התעוררות, שהיא בכפיה), הוא יזכור את החלום, הוא יזכור את התקווה והוא ילך לחרן.

בחרן הוא יהיה יעקב, יעקב שעוקף את הכללים, יעקב שמעקם את הכללים, לא כי הוא תם שעושה מה שאומרים לו, אלא משום שזה מה שהוא צריך לעשות.
אחרי הוא ישיג את חלומותיו, הוא יזכה בחלום נוסף, חלום החזרה לארץ כנען.

אני מצרפת את תמונת שולחן השבת של פרשת "ויצא" של השנה שעברה שעסקה בחלום יעקב.
עם הילדים נוכל לשוחח על הפתגם "הכי חשוך לפני עלות השחר", על שינה ועל חלומות.

וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן,

וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה'

עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה                                                               (בראשית כד,א)

ר' עובדיה ספורנו, פסוק ל"ה:

ד"ה על כן קראה שמו יהודה: … ונראה שהיו כל אלה שמות של קדמונים, כמו שמצינו קודם לזה… והיו בוחרים מהשמות הקודמים את הנופלים על לשון המאורע.

כשתינוקת נולדת מיד אנחנו שואלים – ואיך השם שלה, ואיך יקראו לה?
עוד כשהתינוקת ברחם, אנו תוהים ומנסים לנסים – באיזה שם יבחרו ההורים?

בפרשת ויצא נולדים הילדים של יעקב – ראובן, שמעון, לוי, יהודה, דן, נפתלי, גד, אשר, יששכר, זבולון, דינה ויוסף (בנימין טרם נולד). האמהות נותנות את שמות לילדים וגם מוזכרת הסיבה לבחירה בשם.
יהודה – לאה בוחרת את השם הזה כאמירת "תודה" לה' על לידת הבן הרביעי.

ליד שולחן השבת נעיין בפרשה – ספר בראשית מפרק כט' פסוק לב' ועד פרק ל' פסוק כ', ונגלה את השם והסיבה של כל ילד. הילדים שבבגרותם יהפכו לשבטי ישראל.
ליד שולחן השבת נשאל את ההורים שלנו ונספר :
מה פירוש השם של כל אחד, ולמה נבחר השם הזה עבורו – קרוב משפחה, מאורע, תכונה.

מדרש תנחומא, פרשת ויקהל:

אתה מוצא שלושה שמות נקראו לו לאדם:

אחד מה שקואים לו אביו ואמו,

ואחד מה שקורים לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו;

טוב מכולם – מה שקונה הוא לעצמו.ונשאל את עצמנו, ומי שירצה גם ישתף  -כיצד קוראים לו אחרים (החברים, המורים), וכיצד היה רוצה שיקראו לו "שם שקונה לעצמו" היום או בעתיד.

                                                                                  

יעקב רחל ולאה וילדיהם יוצאים למסע מחרן לארץ כנען בגניבה. הם מחכים להזדמנות שלבן, אביהן של לאה ורחל לא יהיה בסביבה והם עוזבים את ביתו. זו עזיבה לתמיד, ולכן ברור מדוע לבן נרעש ונפגע כאשר הוא מגלה שבנותיו נכדיו וחתנו נעלמו.
לבן רודף אחרי יעקב וכאשר הוא משיג אותו השיחה ביניהם עוסקת בכמה הנושאים. אחת הטענות של לבן היא שיעקב גנב ממנו את התרפים שלו.
התרפים שמשו לעבודה זרה? מדוע שיעקב יגנוב תרפים?
יעקב לא לקח את התרפים, רעיון השימוש בתרפים זר לו מאד ולכן הוא כועס במיוחד כאשר מאשים אותו בלקיחתם. אולי בגלל הוא הוא מקלל את מי שכן לקח אותם.
הכתוב בפרשה מגלה לנו מי באמת לקחה את התרפים…

וַיַּעַן יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר לְלָבָן: …עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ, לֹא יִחְיֶה–נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר-לְךָ מָה עִמָּדִי, וְקַח-לָךְ; וְלֹא-יָדַע יַעֲקֹב, כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם….וְרָחֵל לָקְחָה אֶת-הַתְּרָפִים, וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל–וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם; וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת-כָּל-הָאֹהֶל, וְלֹא מָצָא.
כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט  (קהלת)- למה הדבר דומה, לרועה שראה את הזאב שנכנס לחטוף כבש, נטל אבן וזרק בזאב, והלך בכבשו. וכך יעקב – קילל והיה סבור שהוא מקלל ללבן ולא היה יודע שקללתו הולכת על כבשתו. (מדרש אגדת בראשית)

למה רחל לקחה את התרפים? בכך דנו פרשנים שונים ואני ממליצה ללכת לקרוא בהם.
עם זאת נראה בין שורות הפסוקים שלבן הבין שהתרפים אצל רחל, וכדי למנוע את השערוריה שהיתה פורצת אם יעקב היה מגלה זאת, הוא מחל על כבודו "ולא מצא" (מי שרוצה להפליג למחוזות ממש רחוקים של פרשנות יכול לנסות לקשור את "ולא מצא" של לבן ל"מצא אשה מצא טוב" מספר משלי).

ליד שולחן השבת נדבר עם הילדים על "שגגה שיוצאת מפי השליט" – על הנטיה האנושית להוציא פסק לפני שביררנו, חקרנו ושאלנו את כל הפרטים.
כמו כן נוכל לדבר על המורכבות של חיים במשפחה שבה יש אמונות שונות, כמו יעקב ורחל שהאמינו באל אחד , אך דרו עם לבן עובד האלילים. כיצד חיים יחד כאשר יש אמונות שונות?

נשים לב לכך שיעקב ולבן כורתים ברית ובונים גלעד – גל של אבנים. בניגוד לחומה או לקיר שבהם האבנים מהודקות זו לזו ואי אפשר לעבור ביניהן, אבני הגל הן מפוזרות ויש בהן סדקים, ניתן להציץ ביניהן ואולי אפילו לפלס דרך צרה. יעקב ולבן מקימים גל אבנים ולא קיר, כי בית יעקב ימשיך להיות מאז ועד היו בשיח עם העולם ולא מנותק ממנו.

שבת שלום מגילי והמשפחה