פרשת תולדות תשפ"א

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא;

וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ

וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי;

וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה' (בראשית כה,כא-כב)

על כך המקרא הזה אומר דורשני שסתם מה היא רציצה זו? וכתב אם כן למה זה אנכי רבותינו דרשוהו לשון "ריצה". כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שֶם וְעֶבֶר – יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים – עשו מפרכס לצאת. (פירוש רש"י על הפסוק)

הפרשה מספרת לנו על ההריון של רבקה. בשונה מההיריון של שרה שמתואר בקיצור נמרץ "וַתַּהַר וַתֵּלֶד", על ההיריון של רבקה יש לנו סיפור. הפרשנים תמהים על הפרטים שמוסיפה התורה על ההיריון של רבקה.
אבל האמת היא שאם נשאל כל אשה עם ההריונות שלה היא תספר לנו הרבה סיפורים. ההיריון של שרה הוא יוצא הדופן, הנסי, לא רק בגלל הגיל של שרה, אלא גם בגלל שהוא נתפס אצל הפרשנים כהריון ש"אין מה לספר עליו". ההיריון של רבקה הוא היריון רגיל – עם התרגשות, עם סיפורים, עם תקוות ועם חששות.
כשרבקה עוברת ליד בית מדרש, מקום שלומדים על אמונה בה', היא מרגישה שהתינוק זז. זו תחושה נעימה ומסקרנת. האם זה אומר שהתינוק שלה מתרגש מאמונה בקב"ה? כשרבקה עובדת ליד מקדש לעבודת אלילים (זוכרים את המדרשים על ילדותו של אברהם אבינו?) – גם אז היא מרגישה שתינוק שלה זז – האם זה אומר שהתינוק שלה מעדיף עבודת אלילים?

רבקה מעדיפה כמובן שהבן או הבת שיוולדו לה ילכו בדרך שלה ושל יצחק, בדרכם של אברהם ושרה – אמונה בה' אל יחיד בורא העולם. מה עושים הורים כשהם מאד רוצים משהו בשביל הילדים שלהם?

מתפללים. רבקה מלמדת אותנו לסדר את הרצונות שלנו ואת השאלות שלנו בדרך התפילה. היא הולכת למקום מיוחד, כדי לערוך בו את התפילה שלה. היא יכולה להתפלל בביתה, כמובן, הרי אפשר להתפלל בכל מקום, אבל היא מלמדת אותנו שלפעמים על התפילה הרגילה היומיומית ("הביתית", כאמא, אני מתפללת בעיקר בבית), אנחנו מוסיפות תפילה מיוחדת, במקום מיוחד, עם כוונות מיוחדות. קוראים לזה "לדרוש את ה'". לדרוש=לחקור, לברר, לשאול, לבקש.

תולדות – הפרשה מלמדת אותנו על עוד ממד בקשר של הורים וילדים – קשר התפילה. הורים מטפלים בילדיהם – מאכילים, רוחצים, מלבישים. הורים מלמדים את ילדיהם – איך להתנהג, להיזהר, להיות חברים, להיות בעלי מידות טובות. והורים גם מתפללים על הילדים שלהם – שיהיו תמיד שמחים, בריאים, שיהיו להפ חברים טובים ומורים טובים, שיתפתחו, שימצאו את הייחוד שלהם בעולם ויגשימו אותו.

תמונה אחת=אלף מילים
בתמונה רואים נשים מארבעה דורות של המשפחה שלי מדליקות יחד נרות שבת (צולם ממש כמה רגעים לפני כניסת השבת).

ליד שולחן השבת, ובמיוחד אחרי הארוחה, נוציא את האלבומים המשפחתיים, נתבונן ונספר לעצמנו ולילדינו על תולדות המשפחה.

שבת שלום ושמחה מגילי והמשפחה