פרשת וישלח

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא 

                                                                 (בראשית לג,א)

מדרש תנחומא שמות כז':

"מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי" (שיר השירים ח, א)

כְּאֵיזֶה אָח?

אַתָּה מוֹצֵא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו הָאַחִים שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה:

קַיִן שָׂנֵא לְהֶבֶל וַהֲרָגוֹ; יִשְׁמָעֵאל שָׂנֵא לְיִצְחָק וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ;

עֵשָׂו שָׂנֵא לְיַעֲקֹבוְהַשְּׁבָטִים שָׂנְאוּ לְיוֹסֵף. 

וּכְאֵיזֶה אָח?

כְּמֹשֶה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" (תהילים קלג, א) – 

שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה וּמְחַבְּבִין זֶה לָזֶה.

שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל מֹשֶה אֶת הַמַּלְכוּת וְאַהֲרֹן כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה לֹא קִנְּאוּ זֶה בָּזֶה,

אֶלָּא הָיוּ שְׂמֵחִים זֶה בִּגְדֻלַּת זֶה וְזֶה בִּגְדֻלַּת זֶה

יעקב ועשו אחים. בין אחים יש הרבה רגשות. אחים הם לא כמו הורים או בעלי סמכות (יש תרבויות שבהן מכבדים מאד את האחים המבוגרים, כמו בתרבות האתיופית), אחים הם לא רק חברים, כי הם ממש מהמשפחה שלנו. כשאנחנו צעירים – האחים שלנו הם כורח המציאות, כמו קין והבל, כמו ישמעאל ויצחק – נולדנו לאותם הורים, ואנחנו צריכים להסתדר אחד עם השני. כשאנחנו מתבגרים האחים יכולים להפוך לחברים טובים מבחירה שלנו, שהיא נוספת על ה"בחירה" הביולוגית. כך עשו משה ואהרון.

נשים לב שמשה ואהרון הם דוגמא לאחים שמכבדים ושמחים זה בהצלחתו של זה, למרות שהם לא גדלו ביחד. אהרון גדל בבית עמרם ויוכבד, ומשה גדל בבית פרעה. גם משה וגם אהרון היו יכולים להיות יותר חברים מאשר אחים, אך התורה והמדרש מדגישים את קשר האחוה שלהם – קשר האחים הביולוגי על פני הקשר החברי/נפשי.

בפרשת השבוע נקרא על פגישתם של יעקב ועשו – אחים שלפני עשרים שנה רבו והתחרו ביניהם, ומה יהיה כעת? האם יהיה אחים-שונאים, האם יהיו אחים מכבדים?

מצד אחד הם עדיין לא התפייסו מהמריבה הקודמת, מהצד השני, כבר עבר כל כך הרבה זמן – אולי אפשר פשוט להתחיל מההתחלה?

המדרש מציין שני רגשות עזים ביחד לאחים – שנאה (עם קנאה)  ואהבה (ועם אהבה גם חיבה וכבוד).
השנאה – בלשון יחיד, מיוחסת לאדם הבודד "קין שנא להבל" – אין הדדיות. אין צורך בשניים כדי להרגיש שנאה.
האהבה – בלשון רבים, "אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה וּמְחַבְּבִין זֶה לָזֶה ". ברגשות חיוביים יש הדדיות.

לפני הפגישה של יעקב עם עשו, יש ליעקב רגע מאד בודד " וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ" (לב,כה). כשיעקב לבדו הוא צריך לקבל החלטה האם לפגוש את אחיו מתוך שנאה, שהרי בגללו נאלץ לברוח ולחיות הרבה השנים הרחק ממולדתו ומבית אביו, או האם יפגוש את אחיו מתוך אחוה?

גם עשו צריך לקבל החלטה דומה, ועד רגע הפגישה עצמה, אנחנו לא יודעים וגם האחים לא יודעים מה יהיה. ואז עשו אומר "אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ" (לג,ט). והמילים האלו מסכמות את הכל ומאפשרות לאחים להמשיך הלאה.

ליד שולחן השבת נבקש מכל אחד מבני המשפחה לספר משהו שלמד מאחיו או מאחותו, או על חוויה

משותפת מיוחדת עם אח או אחות. אני מציעה שההורים יתחילו, כדי לתת השראה לילדים.
                                         שבת שלום ואחוה, מגילי והמשפחה

בשנה שעברה הילדים הכינו מצגת שהמחישה את המתח בפגישה בין האחים. הנה השולחן של השנה שעברה:

https://photos.app.goo.gl/j9pJYz2LSHAjcM2S7

תגובה אחת בנושא “פרשת וישלח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s