פרשת תולדות

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִוא;

וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ

וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי;

וַתֵּלֶךְ, לִדְרֹשׁ אֶת-ה' (בראשית כה,כא-כב)

על כך המקרא הזה אומר דורשני שסתם מה היא רציצה זו? וכתב אם כן למה זה אנכי רבותינו דרשוהו לשון "ריצה". כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שֶם וְעֶבֶר – יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים – עשו מפרכס לצאת. (פירוש רש"י על הפסוק)

הפרשה מספרת לנו על ההריון של רבקה. בשונה מההיריון של שרה שמתואר בקיצור נמרץ "וַתַּהַר וַתֵּלֶד", על ההיריון של רבקה יש לנו סיפור. הפרשנים תמהים על הפרטים שמוסיפה התורה על ההיריון של רבקה.
אבל האמת היא שאם נשאל כל אשה עם ההריונות שלה היא תספר לנו הרבה סיפורים. ההיריון של שרה הוא יוצא הדופן, הנסי, לא רק בגלל הגיל של שרה, אלא גם בגלל שהוא נתפס אצל הפרשנים כהריון ש"אין מה לספר עליו". ההיריון של רבקה הוא היריון רגיל – עם התרגשות, עם סיפורים, עם תקוות ועם חששות.
כשרבקה עוברת ליד בית מדרש, מקום שלומדים על אמונה בה', היא מרגישה שהתינוק זז. זו תחושה נעימה ומסקרנת. האם זה אומר שהתינוק שלה מתרגש מאמונה בקב"ה? כשרבקה עובדת ליד מקדש לעבודת אלילים (זוכרים את המדרשים על ילדותו של אברהם אבינו?) – גם אז היא מרגישה שתינוק שלה זז – האם זה אומר שהתינוק שלה מעדיף עבודת אלילים?


רבקה מעדיפה כמובן שהבן או הבת שיוולדו לה ילכו בדרך שלה ושל יצחק, בדרכם של אברהם ושרה – אמונה בה' אל יחיד בורא העולם. מה עושים הורים כשהם מאד רוצים משהו בשביל הילדים שלהם?

מתפללים. רבקה מלמדת אותנו לסדר את הרצונות שלנו ואת השאלות שלנו בדרך התפילה. היא הולכת למקום מיוחד, כדי לערוך בו את התפילה שלה. היא יכולה להתפלל בביתה, כמובן, הרי אפשר להתפלל בכל מקום, אבל היא מלמדת אותנו שלפעמים על התפילה הרגילה היומיומית ("הביתית", כאמא, אני מתפללת בעיקר בבית), אנחנו מוסיפות תפילה מיוחדת, במקום מיוחד, עם כוונות מיוחדות. קוראים לזה "לדרוש את ה'". לדרוש=לחקור, לברר, לשאול, לבקש.


ליד שולחן השבת נוכל לספר על מקרים שבהם התפללנו תפילות מיוחדות – מה רצינו, היכן היינו, האם זו הייתה תפילה של בקשה, הם זו הייתה תפילה של שבח והודיה?

אני זוכרת שלפני הרבה שנים נהגתי ברכב עם הילדים מירושלים לרעננה, כדי לבקר את סבא וסבתא. זו הייתה הפעם הראשונה שנהגתי מעיר לעיר ומאד התרגשתי, פחדתי ורציתי לעשות את זה. כשהגענו בשלום לרעננה. שמתי דיסק עם השיר "שהחיינו וקיימנו" כיוונתי את העוצמה להכי חזק שאפשר ורקדתי עם הילדים במגרש החניה. הייתי כל כך שמחה שהצלחתי באתגר הנהיגה שלי, ורציתי להודות לה' בברכה ובריקוד על הכוחות שנתן לי לנהוג ולהגיע בשלום.

שבת שלום מגילי והמשפחה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s