פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר מבין פרשות התורה ועדיין בסקירה מהירה נראה שאין בה נושאים רבים: תפקידי הלווים, דיני מעילה (כולל אשה סוטה) וקרבנות נשיאי השבטים בחנוכת המשכן.
כמחווה לנשיא המדינה האבל על אשתו בחרתי להתבונן בקרבנות הנשיאים.
נשיא השבט הוא מודל לחיקוי, אליו נושאים עיניים.
בני ישראל במדבר הם עבדים. מהיכן ילמדו הלכות חירות? מי יהיה המודל שלהם, למי ישאו את עיניהם?
ה' בוחר שנים עשר נשיאים, נציג לכל שבט. הנשיא הוא מודל לחיקוי ולהשראה, להתנהגות חירותית ומוסרית. כשהתורה מספרת לנו על מתנות הנשיאים למשכן, אנו לומדים מה היא אחריות, מהי נתינה ומהו כבוד.
תפקיד הנשיא משמעו כבוד, אם נתבונן, נראה שמדובר בעיקר בכובד האחריות אשר הנשיא נושא על כתפיו.
כל הנשיאים הביאו את אותן המתנו, וכל נשיא הקריב ביום אחר לפי תור. מתנות הנשיא והקרבנות הם (בחרתי להדגים ממתנתו שלו נשיא שבט בנימין):
בַּיּוֹם, הַתְּשִׁיעִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי בִנְיָמִן–אֲבִידָן, בֶּן-גִּדְעֹנִי.
קָרְבָּנוֹ :
קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ,
מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן–לְמִנְחָה.
כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת.
פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ–לְעֹלָה.
שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת.
וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן אֲבִידָן, בֶּן-גִּדְעֹנִי.
(במדבר ז,סא-סה)
על רשימת המתנות חוזר בעל הקורא כמספר הנשיאים, שנים עשר פעמים. בזמן הקריאה רשימת המתנות נשמעת כמו שיר-דקלום החוזר על עצמו, הבה נתבונן באחת המתנות.
כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת.
להביא כף במתנה?
קערה ומזרק (סוג של קערה) ברור לנו למה צריך במשכן. אלו כלי קיבול. הבהמות לקרבן – ברור.
אבל להביא כף, זה לא קצת…מעט?
בכף – קטורת. קטורת זה לא משהו שכל אחד יכול להתעסק אתו. בעצם רק לכהן מותר. כשעוזיהו המלך ניסה להקריב קטורת הוא נהיה מצורע, כשאני עדת קורח ניסו להקטיר קטורת הם מתו.
הפרשן רש"י גם שם לב לכך שהנשיאים מביאים קטורת והוא מפרש " לא מצינו קטורת ליחיד ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד, והוראת שעה הייתה:" כלומר זה היה מקרה מיוחד שהנשיאים הורשו להביא קטורת.
אז יש לנו שתי שאלות לדיון:
- למה להביא כף?
- למה הנשיאים מביאים קטורת?
התשובות:
- כף – כמו כל דברי התורה גם פסוקים אלו נקראים בכמה רמות- פשט, דרש, רמז וסוד.
כך פירוש "בעל הטורים": "כף אחת. כנגד התורה שניתנה מכף ידו של הקב"ה".
כלומר הכף שהנשיא מביא מסמלת את כף ידו של הקב"ה, והקטורת את התורה.
לפי פירוש בעל הטורים כף=משמעות של הצורה, כמו כף יד.
אם אתם אוכלים מרק ליד שולחן השבת, שימו לב שכף המרק היא בצורת כף היד כאשר האצבעות מהודקות. מאבא שלי למדתי שכף זה ר"ת כוח-פועל. כף היד היא זו שמבצעת את הוראות השכל ורצונות הלב, היא המוציאה מהכוח (הרצון והמוטיבציה) אל הפועל (הביצוע).
המילה כף מציינת אם כך את הצורה של הדבר, כמו המילה "קשת". קשת זו צורה של קשת, ולכן יש קשת-בענן וקשת-חיצים, הכלי הוא בצורת קשת.
- קטורת – כשכהן מקריב קטורת הוא לוקח בכמות של חופניים. חופניים הן כמות כששתי כפות ידיים צמודות: "וְהִקְרִיב … וְלָקַח מְלֹא-הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי-אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וּמְלֹא חָפְנָיו, קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה; וְהֵבִיא, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת. יג וְנָתַן אֶת-הַקְּטֹרֶת עַל-הָאֵשׁ, לִפְנֵי יְהוָה; וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת, אֶת-הַכַּפֹּרֶת…"
חופניים שלקטורת הופכים לענן קטורת.
וכמה מביא הנשיא? – כף אחת, הרבה פחות מחופניים.
לקטורת יש ריח טוב, היא גורמת להפצת ריח טוב בכל הסביבה של ירושלים.
משחק
אחד מבני המשפחה יעצום את עיניו, אפשר גם לקשור מטפחת (בשביל הדרמטיות).
נעביר מתחת לאפו מאכלים וחפצים שונים בעלי ריח, חלקם בעלי ריח טוב ונעים, וחלקם בעלי ריח פחות נעים (כמו פח האשפה, או משהו רקוב). אפשר גם לומר לו לדמיין שהוא נמצא במקום מסריח (כמו ליד פח זבל גדול) או במקום עם ריח נעים ומגרה (כמו מאפייה אופים בה חלות ועוגות לשבת). שימו לב להבעת הפנים שלו – שימו לב להרגשה שלכם.
קרה לכם שהרחתם ריח כלשהו ועלה בכם זיכרון?
יש סבון מסוים שכשאני מריחה אותו זה מזכיר לי את חדר האמבטיה של סבא וסבתא שלי שבו התרחצתי אחרי ביקור בים של תל אביב. הבן שלי אמר שהוא זוכר את הריח של עוגה של קבלת שבת מגן הילדים, והוא כבר בכיתה ו'.
חוש הריח הוא חוש מאד מיוחד, אי אפשר להימנע מלהריח (לא לגמרי), וריח משפיע מיד על מצב הרוח.
נדמיין חנות ממתקים נהדרת, הכי גדולה ומפתה שאפשר, רק שיש בה ריח של פח זבל…תרצו להיכנס, תרצו לטעום?
ואם תראו חדר שנראה ממש פשוט ומשעמם, בלי שום דבר מיוחד או מעניין, אבל יש בו ריח ממש ממש נעים שגורם לכם להרגיש טוב, האם תרצו להיכנס ולשבת קצת בחדר הזה?
סיכום המשחק והדיון
חוש הריח הוא אישי, יש אנשים שאוהבים ריחות שאנשים אחרים לא סובלים (כמו ריח של עישון, ריח של גויאבה, יש לכם עוד דוגמאות). אבל יש כמה ריחות שרוב בני האדם מגיבים אליהם באותו האופן. ריח של נבלה (משהו שמת ונרקב), ריח של אשפה – סלידה. ריח של לחם נאפה – הנאה.
הריח צובע את החוויה שלנו, וכאשר מראה העיניים לא מסתדר עם הניחוח הבא אל אפינו, אנו נאמין לריח שהוא בלתי נראה, יותר מאשר למציאות הנכוחה.
שלמה המלך כקהלת אמר:
"טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ" (קהלת ד,ו)
עדיף כף (מעט) מאשר חפניים (הרבה), כאשר מדובר בבחירה בין הרגשת נחת לעצבות.
קהלת משתמש במידות של הקטורת – כף (הכמות שהביא כל נשיא) וחפניים (הכמות שמשתמש הכהן הגדול) כדי לציין מעט מול הרבה.
צריכים רק מעט "גרגירי" ריח כדי לצבוע את האווירה בסרחון או בנועם, ואולי בגלל זה קהלת החכם משתמש במילים שמזכירות את הקטורת כשהוא רוצה ללמד אותה לבחור בין טוב לרע, בין נעימות ונחת לעצבות ועצבנות.
ועוד משהו לחשוב עליו – אם התורה כולה עומדת על כף ידו של הקב"ה, אי אפרש לדמיין עד כמה הוא גדול…
שבת שלום וחג שמח, שנזכה לקבל את התורה וללמוד בשמחה ובנחת,
מגילי והמשפחה
שולחן ערוך לפרשה 