פרשת מצורע

הפרשות תזריע ומצורע נקראות יחד ברוב השנים, והשנה זכינו לעסוק בכל אחת מהן בנפרד.

פרשת תזריע עסקה בדיני אשה יולדת ובקרבן שהיא מביאה, וכן באדם שנהיה מצורע ובבגד שנהיה מצורע.

פרשת תזריע הרחיבה על אבחון הצרעת, ובפרשת מצורע נלמד על הדרך להיטהר מהצרעת וכן על סוג צרעת נוסף – צרעת הבית. בשנים בקודמות הייתי מלמדת את הילדים בעיקר על צרעת של בית. יש מדרשים מעניינים ולא מאיימים על הסוג הזה של הצרעת וזה משהו שרחוק מהמציאות היומיומית, ולכן היה יותר קל לדבר על זה.
השנה, כיוון שאני מלמדת גם בבית הכנסת את פרשת השבוע לילדי בית הספר, החלטתי בכל זאת לדבר על (האדם) הצרוע עצמו.

בכל לימוד עם הילדים אני מתחילה מהשם של הפרשה, וכמובן שאתם מוזמנים לעשות זאת גם ליד שולחן השבת. פשוט שואלים : מה שם ההפרשה, על מה הוא מרמז לנו, כמו כותרת של ספר שנותנת רמז לגבי הסיפור שיסופר.

השנה למדתי משיעור של הרב נדב כהן את הדברים הבאים על השם של הפרשה:

בדורות הראשונים נקראת פרשת מצורע "זאת תהיה" על שם המילים הראשונים בפסוק: "זאת תהיה תורת המצורע" (י"ד,ב') . רק בדורות האחרונים התקבל השם פרשת "מצורע". מסביר הרבי מיולבביץ': שטעם הדבר בפנימיות העניינים, ידוע הדבר שלעתיד לבוא החושך והרע יהפכו לאור וטוב . כך גם בנוגע למצורע בזמן הגלות מצורע הוא מושג שלילי , אבל לעתיד לבוא התשובה של המצורע תהיה בבחינת זדונות נעשות לו כזכויות , כך שהמושג "מצורע" יהפוך להיות מושג חיובי.

בדורות הראשונים לא השתמשו בשם "מצורע" כי לא רצו להשתמש בדבר שלילי, בשם שיוצר קונוטציה שלילית, לכן השתמשו בשם "זאת תהיה" בלי "תורת המצורע". זה היה רמז לכך שלעתיד לבוא יהיה המצורע דבר חיובי, אך בדורות שלנו, הדורות האחרונים הקרובים לביאת משיח  שאז יהפוך המצורע לדבר חיובי, קרואים לפרשה "מצורע"  על שם העתיד הקרוב שבו המצורע יהיה רק דבר של קדושה ואור.

נשאל את הילדים: מה האסוציאציות שעולות לנו כאשר אנו שומעים את המילה "מצורע"?
הרבה פעמים התמונה המיידית שעולה לנו בראש היא אדם עם נגעי עור שונים, תמונות של אנשים שחלו המחלת הנסן (מחלת עור שנקראה "צרעת" על ידי הרופא הנסן, ונחשבה שנים רבות כשחושכת מרפא ומדבקת, וגרמה לבידודם של החולים בה).

נשאל: מה אנו מרגישים כלפי האדם הצרוע?

פרשת מצורע היא בעיני אחת הפרשות הרלוונטיות ביותר לזמננו. זו פרשת שעוסקת במחלה רוחנית, במחלה שלא ניתנת לריפוי על ידי רפואה רגילה – זריקות, שמשחות, תרופות, הקרנות או ניתוחים.

אז איך נרפאים מצרעת?

צרעת היא מחלה שמתבטאת בנגעי עור על הגוף, אך סיבת הנגעים היא להסב את תשומת לבו של האדם לכך שבפנימיותו הוא צריך לתקן או לרפא או לשנות משהו חשוב.

לכל אחד מאתנו יש עניין פנימי שהוא עוסק בו, נאבק בו, זה יכול להיות קנאה וזה יכול להיות חמדנות וזה יכול להיות המון דברים. והאמת היא שאנחנו לא יודעים מה ההתמודדות של כל אדם בעולם הזה.

יש מצב שאדם כל כך רחוק מעצמו שהוא ממשיך ומקלקל את עצמו מבחינה פנימית רוחנית. 
אולי אז מופיעה הצרעת. כי צרעת מכריחה את האדם לעשות תשובה, למצוא מה הוא חייב לתקן בעצמו. הצרעת מכריחה את האדם ללכת לכהן – עיניו של הכהן מסתכלות באדם ובנגע, ידיו של הכהן נוגעות באדם ובנגע, ופיו של הכהן מכריע – האם זו צרעת או לא. כיוון שהצרעת מבטאת קלקול רוחני, הכהן הוא בתפקיד הרופא הרוחני של עם ישראל, הוא יכול לעזור לאדם להירפא. הכהן נותן אבחנה (פרשת תזריע), האדם המתבודד שבעה ימים (לפעמים נדרשים כמה מחזורים של שבעה ימים) עושה את העבודה הפנימית, ואז הכהן יכול לטהר את הצרוע (מביא קרבן, טקס טהרה).

האדם החולה בצרעת נקרא "אדם" : נֶגַע צָרַעַת, כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם; וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן" (יג,ט).

האדם הוא השלם ובו יש צרעת.

כאשר האדם מבריא מהצרעת, אז הוא נקרא "צרוע" : זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ:  וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן" (יד,ב)

ביום טהרתו של האדם מצערתו, אז הוא נקרא מצורע. בספר "פרפראות לתורה" כתוב:

על כתוב זה שבפתח הפרשה שואלים חכמי ישראל: מדוע לא מצינו כותרת זו בפרשת "תזריע", שבה מובאים פרטים רבים על נגע הצרעת ושאר נגעים שבאדם?

משיבים על כך חכמים: התורה באה ללמדנו מוסר השכל, שלא ידבר אדם בגנותו של חברו, אפילו דבריו נכוחים ומאומתים. צא וראה שהתורה לא קראה "מצורע" למי שדיבר לשון הרע ונענש בנגע צרעת, אלא אחרי שהאיש ניחם (התחרט) על הרעה שעשה ושב בתשובה ונרפא. הוא שנאמר: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" – רק אחרי שהאיש נרפא מנגע הצרעת ובא להיטהר, קוראת אותו התורה בשם המפורש של מחלתו: "מצורע".

האדם המצורע נדרש לשהות מחוץ למחנה בני ישראל, והכינוי מצורע הפך לכינוי גנאי לכל אדם שמנסים להרחיק מהחברה.

בכל דור וכל גיל יש את "המצורעים" שלו. בימינו אנו נעשים מודעים יותר ויותר להבדלים בין בני האדם, נעשים רגישים לשוֹנוּת, ומצפים מעצמנו ליותר עדינות ביחסים שבין אדם לחברו.

כמה דוגמאות שנוכל לדון עם הילדים:

  • פעם כינו ילדים עם משקפיים "משקפופרים", בנימה מלעיגה. היום זה כבר לא כך.
  • פעם היו צוחקים על ג'ינג'ים בגלל צבע שערם "ג'ינג'י קלבסה".
  • בעלי נכויות פיזיות אינם נקראים עוד על שם הנכות – צולע, גידם, אלא אדם עם נכות או מוגבלות או צרכים מיוחדים.
  • אנחנו אומרים ילדים עם צרכים מיוחדים במקום "מפגרים".

הפרשה מלמדת אותנו לכולנו יש צרכים מיוחדים, כל אחד מאתנו מתמודד עם בעיה, יש אנשים שהבעיה בא לידי ביטוי באופן גלוי לעיני כל – אדם שמן – נראה לנו שאנחנו יודעים "מה הבעיה שלו", נכון? מלמדת אותנו הפרשה שזה לא נכון. אנחנו לא יודעים, אנחנו יכולים להבין ולזכור שלכל אדם יש התמודדות אישית

וחשבון נפש אישי. אדם חלה בצרעת – אנחנו לא יכולים לדעת מדוע, מה הוא עשה. האדם לבדו יודע, וכאשר הוא מתקן את לבו ומחשבותיו, הוא מתרפא.

שבת של שלום ואחוה,

מגילי והמשפחה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s