פרשת פקודי



הגענו לפרשה האחרונה בספר שמות. כשאנחנו רוצים לנחם את האחרון אנו אומרים "אחרון חביב". מה נעשה עם פרשת פקודי שהיא הפרשה האחרונה בספר שמות, וברוב נקראת יחד עם פרשת "ויקהל", וכיוון שמוזכרים בה כלי המשכן ועבודת המשכן היא נקראת בעינינו בחלק ממרצף ההוראות והצווים שעוסקים במשכן, היכן מקומה החביב?

השנה נקרא את פרשת פקודי לבדה, וננסה להבין את ייחודה שלה כחלק ובנפרד משאר הפרשות העוסקות במשכן.
לפני שבועיים, בעיצומן של ההכנות לפרשת "כי תשא" (חטא העגל ומעשה המשכן), שאלתי את הילדים איזה פרשה הם זוכרים במיוחד מהשנה שעברה. התבקשתי להציג פרשה לדוגמה לפני אדם מסוים, ורציתי שהילדים יבחרו מהזיכרון איזה שולחן-ערוך-לפרשה הרשים אותם עד כדי כך שהם זוכרים אותו.
להפתעתי הרבה הם אמרו "פרשת פקודי". למה? שאלתי, כשאני בעצמי לא לגמרי זוכרת מה עשינו בשנה שעברה בפרשת ויקהל-פקודי (בטח משהו שקשור למשכן…). הילדים מיד אמרו: משה מברך את בני ישראל לאחר שסיימו להכין את המשכן. כל כך התרגשתי (אני עדיין מתרגשת). הייתי בטוחה שהם ישלפו פרשה מספר בראשית (תיבת נח, הולדת יצחק, יעקב ורחל נפגשים על הבאר, משהו מסיפורי יוסף ואחיו) או משהו מספר דברים (המחשה של אחת מהמצוות הרבות שמשה מלמד את העם). לא עלה על דעתי שהם יבחרו משהו שקשור למלאכת המשכן וגם יזכרו את שם הפרשה ואת הנושא.

אז חזרתי לבלוג (ממש רעיון טוב לתעד את השולחן בבלוג ולא לסמוך רק על הזיכרון), ונזכרתי.

פרשת פקודי נראית במבט ראשון כחזרה על דברים שכבר שמענו וקראנו. הבה נלמד יחד:
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה  (לח, כא) :

כעת נקרא על מה שיש במשכן.

השימוש במילה פקודי – כי כעת יספרו כלי המשכן , ויעשה חשבון החומרים ולמה הם שימשו. נקבל דו"ח חומרים – כמה זהב, כמה כסף, כמה נחושת וכו' נתרמו עבור המשכן ולמה הם שימשו.  

וּבְצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה, עָשָׂה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה (לח, כב) :

מנהל העבודה, האמן הראשי הוא בצלאל בן אורי בן חור, אשר קיבל את ההוראות ממשה כפי שקיבל אותן מהקב"ה.

וְאִתּוֹ, אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן–חָרָשׁ וְחֹשֵׁב; וְרֹקֵם, בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן, וּבְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי, וּבַשֵּׁשׁ (לח ,כג):

ליד כל אמן נמצא איש מקצוע, מפיק, מוציא לפועל. יד ימינו של בצלאל הוא אהליאב בן אחיסמך. בצלאל הוא אחיינו של משה רבינו (בנה של אחותו הבכורה מרים), אהליאב מגיע משבט קטן והוא "אנונימי", לא ידוע לנו על ייחוס משפחתי מיוחד שלו.

הפסוקים הבאים מפרטים את כל כלי המשכן והחומרים שמהם עשויים, וכך ניתן לקרוא את הדו"ח ולראות שהתרומות שימשו לבניית המשכן וכליו (כולל בגדי הכוהנים).

וַתֵּכֶל–כָּל-עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–כְּכֹל אֲשֶׁר צִוּוָה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ (לט, לב):

לאחר פירוט כל החומרים, ההוצאות והכלים המוכנים, מופיע הסיכום – הסתיימה עבודת ההכנה של המשכן. מיד נזכרתי בפסוק המתאר את סיום מעשה בריאת העולם:

וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.(בראשית ב,ב)

כשהתחלנו ללמוד את הפרשות העוסקות בבניית המשכן עמדנו על הדומה והשונה בין בריאת העולם (משכן האדם), לבניית המשכן (לשכינה).

וַיָּבִיאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן אֶל-מֹשֶׁה (לט,לג): בני ישראל מביאים את כל חלקי המשכן אל משה על מנת שיקים אותו. ומשה רואה שהם עשו בדיוק מה שהצטוו לעשות:

כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה:  כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-הָעֲבֹדָה. (לט, מב)


כשמשה רואה שכל חלקי המשכן מוכנים לפי ההוראות והציוויים שה' ציווה הוא מברך את בני ישראל:
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה (לט ,מג)

נשים לב שמשה לא מרכיב את המשכן ומקימו, אלא קודם כל מברך את בני ישראל.

זה הזמן לשאול את עצמנו ואת ילדינו:ד

* למה משה מברך את בני ישראל? למה נחוצה הברכה?

* האם לא עדיף קודם כל לראות את שהמשכן עומד ואז לברך את בני ישראל (אם בכלל צריך לברך אותם)?

אולי אם נבין קודם את הברכה של משה רבינו, נבין גם למה היא נחוצה, ולמה ראוי לברך אותה לפני הקמת המשכן בפועל. משה מברך את בני ישראל כהמשכן עדיין מונח חלקים חלקים ולא מורכב לכדי מבנה שלם.

לפי התוספתא (מנחות ז,ח) זו הברכה של משה:

"וירא משה את המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה" – מה היה ברכה שברכן? אומר להם: תשרה שכינה על מעשה ידיכם.

ר' מאיר אומר: כך ברכן: "ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" (דברים א יא) – אמר להם: כשם שנתעסקתם במלאכת משכן ושרת שכינה על מעשה ידיכם, כך תזכו ותבנו לפניו בית הבחירה ותשרה שכינה על מעשה ידיכם. והן אומרים: "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו וגו'".

כלומר משה מברך את עם ישראל שמה שכולם הכינו ימלא את ייעודו. כשאנחנו מכינים משהו לצורך מסוים ואז משתמשים בו לצורך הזה – זו ברכה. אם אני מכינה צלחת יפה בחוג קרמיקה, כדי להגיש בה עוגות בשבת, אבל במקום זה מישהו משתמש בה כתחתית מתחת לעציץ (כדי לאגור את מי ההשקיה), אז האם זה משמח אותי, האם יש לי סיפוק ממעשה ידיי? האם יש ברכה במעשה ידיי? אהה, לא כל כך. כל משה רואה את חלקי המשכן – קרשים, עמודים, אדנים, קרסים, לולאות ועוד, ומברך את בני ישראל, את מי שהכין ותרם, וטרח, ועבד וחשב ורקם – יהיה רצון שמה שהכנתם ישמש לדבר שלשמו הכנתם אותו – למשכן לאלוהות. איזו ברכה יפה ומרגשת, נכון?

אם נחשוב על זה עוד רגע, נבין שמשה מברך את בני ישראל על מה שעוד לא קרה – על הרגע הזה שיש את כל החלקים, אבל עדיין לא את היצירה בשלמותה.

אנחנו רואים שיש חשיבות לכל מעשה וכוונה, ולכן ראוי שנשים לב לשוני בין הפסוקים שלמדנו:

כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוּוָה ה', אֶת-מֹשֶׁה:  כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-הָעֲבֹדָה. (לט, מב)

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִווָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה (לט, מג)

בני ישראל הביאו את חלקי המשכן למשה – את כל הדברים שהם עבדו עליהם (כְּכֹל אֲשֶׁר-צִווָּה ה').

ומשה רואה את המלאכה שבני ישראל עשו (כַּאֲשֶׁר צִוָּוה יְהוָה)

שאלה לדיון: מה ההבדל בין עבודה למלאכה?


לפי פירוש אור החיים:

לעשות מלאכה. שינה מהאמור בעבודת בני גרשון ובני מררי לעבוד עבודה ואמר לעשות מלאכה, העיר בזה שאין בכללות מעשה בני קהת עבודה, לצד שהארון הוא אדרבה נושא את נושאיו (במד"ר פ"ד) ואין עושין בו אלא מלאכה. עוד נראה כי לצד שיש להם לעשות סדר נכון במשאם כשנושאים בכתף וכיוון ההליכה לצד כבוד ארון אלוהים כנושא אדונו על כתפו, לזה קרא עבודתם מלאכה, מה שאין כן עבודת בני גרשון ובני מררי:

הסבר: לפי פירוש אור החיים עבודה היא מעשה שדורש מאמץ ויגיעה, מלאכה היא יותר משהו בתכנון וסדר וחשיבה.

כאשר בני ישראל מביאים את חלקי המשכן למשה, הם מביאים את פירות מאמציהם. משה רואה את העבודה, אבל הוא רואה מעבר למאמץ הפיזי של עבודה בעץ, במתכת ובבד, משה רואה את הכוונות של בני ישראל, את הרצון לבנות משכן, מקום שבו יוכלו להתקשר לשכינה, משה רואה את המלאכה, את התכנון, את החשיבה ואת הכוונה. ברכתו של משה אינה ברכה שמהללת את עבודתם של בני ישראל שהכינו את חלקי המשכן לפי ההוראות, או באופן יפה במיוחד. ברכתו של משה היא ברכת הדרך לרצון של בני ישראל לכונן משכן לה'.

לפעמים אנחנו מאד מתאמצים לקראת מטרה מסוימת, עובדים קשה, משקיעים זמן וכוחות, עד שכמעט שוכחים מה המטרה שלשמה אנו מתאמצים. משה עוצר לרגע את "המרוץ למשכן" ומברך את בני ישראל ומעשה ידיהם ומזכיר להם את המטרה.

אז מתי יוקם המשכן?

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם-הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים, אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד (מ, א-ב)

אנו נקרא על כך בשבועות הקרובים בפרשות הראשונות של ספר "ויקרא".

חזק חזק ונתחזק!

שבת שלום מגילי והמשפחה



להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s