פרשת ויגש

הפרשה הקודמת הסתיימה במתח. לאחר שהביאו את בנימין למצרים כהוכחה לכך שהם דוברים אמת, התקבלו האחים בכבוד ושקיהם מולאו באוכל. בשובם לכנען רודפים אחריהם אנשיו של יוסף, ובנימין נתפס כשגביעו של שליט מצרים (יוסף) באמתחתו, וכל האחים חוזרים למצרים.

פרשת השבוע פותחת במפגש? בעימות? במשא ומתן? של יהודה, כנציג האחים, הערב לבנימין, עם שליט מצרים (שאנחנו, הקוראים, יודעים שהוא באמת יוסף).

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה.

התצוגה על השולחן ממחישה את המעמד שבו עומד יהודה מול יוסף ומבקש? מתחנן? מאיים?

ננסה להבין מהי לשון "ויגש"?

ר' יהודה אומר: הגשה למלחמה, כו שכתוב בפסוק: (שמואל ב י) 'ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה'.

רבי נחמיה אומר: הגשה לפיוס, כמו שכתוב בפסוק: (יהושע יד) 'ויגשו בני יהודה אל יהושע לפייסו'.

רבנן אמרי: הגשה לתפלה, כמו שכתוב בפסוק: (מלכים א יח) 'ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי וגו"'.

רבי אלעזר אמר: פשט להון אם למלחמה – אני בא. אם לפיוס – אני בא. אם לתפלה – אני בא".

ר' אלעזר אומר שיהודה מכין את עצמו לכל האפשרויות – להילחם בשליט מצרים, לפייס את שליט מצרים ולהתפלל.

להתפלל?

להתפלל למי?

מזכיר לכם מישהו?

נכון! כמו אבא יעקב, שלפני הפגישה עם עשו אחיו הוא מכין את עצמו למלחמה, לפיוס, ולתפילה, כך עושה יהודה כעת.

אך למה הכוונה שהוא מכין את עצמו לתפילה, למי ואיך יהודה יתפלל?

כשיהודה עומד מול שליט מצרים הוא לא יודע שזה יוסף, והוא לא יודע שיוסף לא שונא אותו, ולא מנסה להתנקם בו, והוא לא יודע שיהיה סוף טוב לסיפור, הוא בכלל לא יודע את זה, ואין לו שום רמז שזה מה שהולך לקרות.

אבל יהודה כן יודע משהו מאד מאד חשוב, הוא יודע שכל מה שקורה לו, קורה בהשגחתו של הקב"ה.

לגשת=לפנות אל הלב

מצא חן בעיני במיוחד פירושו של ה"אור החיים":

ובדרך דרש יתבאר אומרו ויגש אליו על דרך אומרו (משלי כז, יט) "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" ולזה נתחכם יהודה להטות לב יוסף עליו לרחמים והקריב דעתו ורצונו אליו לאהבו ולחבבו כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו, והוכרח לעשות כן לצד שמן הטבע לא יחבבו בני יעקב עובדי עבודה זרה…לזה הוצרך לפי שעה להפֵּך המוטבע ולהגישו בלבבו' ולהשיבו בתווני דליבא (בחדרי הלב). (אור החיים)

או בעברית פשוטה:

יהודה: אני פונה ללב שלך.

יוסף: אני לא יכול להתאפק יותר…

אור החיים אומר דבר מאד יפה, הוא אומר שיהודה רוצה לפנות ללב של שליט מצרים, לעורר את רחמיו, וכדי לעשות זאת, הוא חייב למצוא בתוכו בחדרי לבו חיבה משלו אל השליט. איך יהודה יכול לעשות דבר כזה? להרגיש חיבה אל השליט? הוא צרי לעשות את זה באמת, לא לזייף "כמים הפנים לפנים" – כמו שמראה מה בדיוק מה שמונח לפניה.

יהודה מחפש בחדרי לבו, יהודה הופך את לבבו, את הטבע שלו על מנת להרגיש רגש של כבוד, חיבה ואהבה, ולעורר רגש דומה אצל שליט מצרים.

יהודה הוא גיבור אמיתי. הוא גיבור לא רק כי הוא חזק ולא מפחד להילחם בשליט מצרים (ראו ב*). הוא גיבור כי הוא הופך את טבעו ואת לבו, כדי לאפשר לשליט מצרים להקשיב לו באמת.

באמת אי אפשר בפני גבורה כזו –

מה,א וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו.

מה,ב וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.

מה,ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי;

ברקע התמונה – אריה ושור.

מאבקם של יהודה (גור אריה יהודה) ויוסף (בכור שורו הדר לו) הוא מאבק ברבדים רבים. זה מאבק על הבכורה והנהגה – יהודה מילדיה של לאה או יוסף, בכורה של רחל:

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" (בראשית מד, יח)

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר רַ' יוֹנָתָן:

בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יְהוּדָה וְיוֹסֵף מִתְוַכְּחִים זֶה עִם זֶה

אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת זֶה לָזֶה: בּוֹאוּ,

נֵרֵד לְמַטָּה וְנִרְאֶה שׁוֹר וַאֲרִי מִתְנַגְּחִים זֶה עִם זֶה.

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, שׁוֹר מִתְיָרֵא מִפְּנֵי אֲרִי,

וְעַכְשָׁו שׁוֹר וַאֲרִי מִתְנַגְּחִים וְעוֹמְדִים.

נושאים לדיון בשולחן השבת:

1. טקטיקות שונות של שכנוע.

2. מה מרגיש יוסף כלפי אחיו, ומה הם מרגישים כשהוא מתגלה אליהם (רמז: הם לא מצליחים להוציא הגה). על מנעד הרגשות, ואיך ממשיכים מכאן והלאה.

שבת שלום ושמחה,

גילי והמשפחה

* מדרש תנחומא מה,ה:

דָּבָר אַחֵר, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, שֶׁנִּגַּשׁ בְּתוֹכָחוֹת. בִּי אֲדֹנִי, אַל תַּעֲבוֹר עָלֵינוּ מִדַּת הַדִּין, יְדַבֵּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדוֹנִי רָאוּי הָיָה לוֹמַר לִפְנֵי אֲדוֹנִי, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מְדַבֵּר אַחַת קָשָׁה וְאַחַת רַכָּה. כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה, כְּשֵׁם שֶׁפַּרְעֹה רַבְּךָ אוֹהֵב נָשִׁים וּמְחַמְּדָן, כָּךְ אַתָּה רָאִיתָ לְבִנְיָמִין שֶׁהוּא יְפֵה תֹאַר וְאַתָּה מְחַמְּדוֹ לִהְיוֹת לְךָ לְעֶבֶד. דָּבָר אַחֵר, כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה וּפַרְעֹה גְּדוֹלִים בִּמְקוֹמְכֶם, כָּךְ אָנוּ גְּדוֹלִים בִּמְקוֹמֵנוּ. אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו, אָמַר לוֹ: מִתְּחִלָּה בַּעֲלִילָה בָּאתָ עָלֵינוּ, מִכַּמָּה מְדִינוֹת יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לִשְׁבֹּר אֹכֶל וְלֹא שָׁאַלְתָּ אַחַד מֵהֶן, שֶׁמָּא בִּתְּךָ בָּאנוּ לִקַּח אוֹ אֲחוֹתֵנוּ אַתָּה סָבוּר לִשָּׂא, אַף עַל פִּי כֵן לֹא כִסִּינוּ מִמְּךָ דָּבָר. אָמַר לוֹ יוֹסֵף, יְהוּדָה, לָמָּה אַתָּה דַבְּרָן מִכָּל אַחֶיךָ, וַאֲנִי רוֹאֶה בַגָּבִיעַ שֶׁיֵּשׁ בְּאַחֶיךָ גְּדוֹלִים מִמְּךָ וְאַתָּה פַּטִּיט. אָמַר לוֹ: כָּל זֹאת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, בִּשְׁבִיל הָעַרְבוּת שֶׁעָרַבְתִּי אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָרַבְתָּ אֶת אָחִיךָ כְּשֶׁמְּכַרְתֶּם אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, וְצִעַרְתָּ אֶת אָבִיךָ הַזָּקֵן וְאָמַרְתָּ לוֹ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, וְהוּא לֹא חָטָא לָךְ. אֲבָל זֶה שֶׁחָטָא וְגָנַב הַגָּבִיעַ, אֱמֹר לְאָבִיךָ, הָלַךְ הַחֶבֶל אַחַר הַדְּלִי. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע יְהוּדָה כָּךְ, צָעַק וּבָכָה בְּקוֹל גָּדוֹל וּבְמַר נֶפֶשׁ. אָמַר, כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי וְגוֹ'. אָמַר לוֹ יוֹסֵּף, בֹּא וְנִתְוַכֵּחַ שְׁנֵינוּ, אֱמֹר מִלֶּךָ וּסְדֹר דִּינֶךָ. מִיָּד אָמַר יְהוּדָה לְנַפְתָּלִי, לֵךְ וּרְאֵה כַּמָּה שְׁוָקִים יֵשׁ בְּמִצְרָיִם. קָפַץ וְחָזַר, אָמַר לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר. אָמַר יְהוּדָה לְאֶחָיו, אֲנִי אַחֲרִיב מֵהֶן שְׁלֹשָה, וּטְלוּ כָּל אֶחָד מִכֶּם אֶחָד וְלֹא נַשְׁאִיר בָּהֶם אִישׁ. אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו, יְהוּדָה, מִצְרַיִם אֵינָהּ כִּשְׁכֶם. אִם אַתָּה מַחֲרִיב מִצְרַיִם, תַּחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, לְסַכָּנָה גְדוֹלָה יָרַד יוֹסֵף, שֶׁאִם הֲרָגוּהוּ אֶחָיו, אֵין בְּרִיָּה בָּעוֹלָם מַכִּירוֹ. וְלָמָּה אָמַר הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי. אֶלָּא כָּךְ אָמַר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ, מוּטָב שֶׁאֵהָרֵג וְלֹא אֲבַיֵּשׁ אֶת אַחַי בִּפְנֵי הַמִּצְרִים. אָמַר לוֹ יְהוּדָה לְיוֹסֵף, תֵּדַע שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא בָאתָ עָלֵינוּ אֶלָּא בַעֲלִילוֹת. בַּתְּחִלָּה אָמַרְתָּ לָנוּ מְרַגְּלִים אַתֶּם. שְׁנִיָּה, אָמַרְתָּ לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם. שְׁלִישִׁית, גְּבִיעִי גְנַבְתֶּם. אֲנִי נִשְׁבָּע בְּחַיֵּי אָבִי הַצַּדִּיק, וְאַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בְּחַיֵּי פַרְעֹה הָרָשָׁע. אִם אֲנִי אוֹצִיא אֶת חַרְבִּי מִנַּרְתִּיקָהּ, אֲמַלֵּא כָל מִצְרַיִם הֲרוּגִים. אָמַר לוֹ יוֹסֵף, אִם תּוֹצִיא חֶרֶב מִנַּרְתִּיקָהּ, אֲנִי כּוֹרְכָהּ עַל צַוָּארֶךָ. אָמַר לוֹ יְהוּדָה, אִם אֶפְתַּח אֶת פִּי אֶבְלַע אוֹתָךְ. אָמַר לוֹ יוֹסֵף, אִם תִּפְתַּח פִּיךָ אֲנִי סוֹתְמוֹ בָּאָבֶן. אָמַר יְהוּדָה לְיוֹסֵף, מַה נֹּאמַר לְאַבָּא. אָמַר לוֹ: אֱמֹר לְאָבִיךָ, הָלַךְ הַחֶבֶל אַחַר הַדְּלִי. אָמַר לוֹ יְהוּדָה, דִּין שֶׁקֶר אַתָּה דָן אוֹתָנוּ. אָמַר לוֹ יוֹסֵף, אֵין לְךָ דִּין שֶׁקֶר כִּמְכִירַת אֲחִיכֶם. אָמַר לוֹ יְהוּדָה, נוּרָא דִשְׁכֶם דָּלִיק בְּלִבִּי. אָמַר לוֹ יוֹסֵף, נוּרָא דְתָמָר כַּלָּתָךְ אֲנָא מַטְפֵי. אָמַר לוֹ יְהוּדָה, רָתָח אֲנָא וְלֵית דִּמְהֵימַן לִי. אָמַר לוֹ יוֹסֵף, רִתְחָא דִידָךְ אֲנָא מְתַבַּר. אָמַר לוֹ יְהוּדָה, עַכְשָׁו אֲנִי אֵצֵא וְאֶצְבַּע כָּל שְׁוָקִים שֶׁבְּמִצְרַיִם בַּדָּם. אָמַר לוֹ יוֹסֵף, צַבָּעִים הֱיִיתֶם מִימֵיכֶם, שֶׁצְּבַעְתֶּם כְּתֹנֶת אֲחִיכֶם בַּדָּם וַאֲמַרְתֶּם לַאֲבִיכֶם טָרֹף טֹרַף. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהִסְכִּימָה דַּעְתָּם לְהַחֲרִיב אֶת מִצְרַיִם, אָמַר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ, מוּטָב שֶׁאֶתְוַדַּע לָהֶן וְאַל יַחֲרִיבוּ אֶת מִצְרָיִם. אָמַר לָהֶן יוֹסֵף, לֹא כָךְ אֲמַרְתֶּם שֶׁאָחִיו שֶׁל זֶה מֵת. אֲנִי קְנִיתִיו, אֶקְרָאֶנּוּ וְיָבֹא אֶצְלְכֶם. הִתְחִיל קוֹרֵא, יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב בֹּא אֶצְלִי, יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב בֹּא אֶצְלִי וְדַבֵּר עִם אַחֶיךָ שֶׁמְּכָרוּךָ, וְהָיוּ נוֹשְׂאִין עֵינֵיהֶם בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבָּיִת. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף, לָמָּה אַתֶּם מִסְתַּכְּלִין לְכָאן וּלְכָאן, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם. מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָן וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת אֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וַי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, וַי לָנוּ מִיּוֹם תּוֹכֵחָה. וּמָה, יוֹסֵף כְּשֶׁאָמַר לְאֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, פָּרְחָה נִשְׁמָתָן. כְּשֶׁעוֹמֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדִין דִּכְתִיב בֵּיהּ (מלאכי ג, ב) וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ וּמִי הָעוֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (שמות לג, כ) עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמַה זֶה נִבְהֲלוּ אֶחָיו מִפָּנָיו כְּשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְבֹּעַ עֶלְבּוֹן הַמִּצְוֹת וּפִשְׁעָהּ שֶׁל תּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהֶם נֵס וְחָזְרָה נִשְׁמָתָן. אָמַר לָהֶם יוֹסֵּף, וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי פִי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֲנִי מְדַבֵּר. וְלֹא הָיוּ מַאֲמִינִים בּוֹ, עַד שֶׁפָּרַע אֶת עַצְמוֹ וְהֶרְאָה לָהֶם חוֹתַם בְּרִית. וְכָל כָּךְ לָמָּה. מִפְּנֵי שֶׁיָּצָא מֵאֶצְלָם בְּלֹא חֲתִימַת זָקָן, וְעַכְשָׁו הָיָה עוֹמֵד כְּמֶלֶךְ בַּחֲתִימַת זָקָן. כֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּהוּ, בִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ. יָרַד מַלְאָךְ וּפִזְּרָם בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבָּיִת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָוַח יְהוּדָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְנָפְלוּ כָּל חוֹמוֹת שֶׁבְּמִצְרַיִם וְהִפִּילוּ כָּל הַחַיּוֹת שֶׁבְּמִצְרַיִם וְנָפַל יוֹסֵף מִכִּסְאוּ וְיָרַד פַּרְעֹה מִכִּסְאוֹ, וְנָפְלוּ שִׁנֵּיהֶם. וְכָל הַגִּבּוֹרִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין לִפְנֵי יוֹסֵף, נֶהֶפְכוּ פְנֵיהֶם לַאֲחוֹרֵיהֶם וְלֹא הֶחֱזִירוּ עַד יוֹם מוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ (איוב ד, י). לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר, וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה. וְאֵין קוֹל זֶה אֶלָּא קוֹל יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה (דברים לג, ז). כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהָיְתָה לָהֶם בּוּשָׁה גְדוֹלָה, אָמַר לָהֶן, גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְנַשְּׁקוֹ וּבוֹכֶה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְִ עֲלֵיהֶם. וּכְשֵׁם שֶׁלֹּא פִיֵּס יוֹסֵף אֶת אֶחָיו אֶלָּא מִתּוֹךְ בִּכְיָה, כָּךְ כְּשֶׁיִּגְאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, מִתּוֹךְ בִּכְיָה הוּא גוֹאֲלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא (ירמיה לא, ח).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s