פרשת חיי שרה

תיאור התמונה

נושא: עבד אברהם (אליעזר) נפגש עם רבקה ליד הבאר, יצחק מתפלל ליד באר לחי רואי.
אביזרים: בובות פליימוביל בתפקיד רבקה ויצחק, בובת עבד אברהם מעץ. גמלים מאבני לגו, באר מאבן קריסטלית מהאוסף של סבתא, כד מתכת שהושאל מחנוכיה. טבעות עץ צבעוניות לבאר לחי רואי.

בשבוע שעבר רמזתי לאפשרות שאליעזר עבד אברהם מגיע לסדום כדי לבדוק את משפחתו של לוט, אולי יש שם כלה מתאימה ליצחק.
בפרשת חיי שרה החיפוש אחר כלה מתאימה ליצחק הופך לנושא מרכזי ולמשימה העיקרית של עבד אברהם.

אברהם מכיר את אנשי כנען ואינו מעוניין שבנו יתחתן עם אשה מכנען.

זו כבר שאלה מעניינת לדון בה ליד שולחן השבת:
איך בוחרים עם מי להתחתן, ומי מחליט ההורים או הילדים?

אברהם משביע את עבדו (על פי המדרשים זהו אליעזר) שימצא לו כלה ממשפחתו הרחוקה:

כד,ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ:  שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.

כד,ג וְאַשְׁבִּיעֲךָ–בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.

כד,ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.

עבד אברהם יוצא למסע ולוקח עמו מתנות רבות וגמלים. גמלים הם אמצעי התחבורה וגם סמלי סטטוס של עושר כלכלי.

כיצד ידע העבד שהגיע למקום הנכון? אברהם נותן לו הנחיות מדויקות לאן ללכת – לחרן, לבית המשפחה שלו. מי שקרא בתשומת לב את הפרשה הקודמת שם לב שכבר סופר שמילכה ילדה את רבקה…

העבד מגיע למקום המרכזי בעיר – לבאר. זה המקום לשאול ולברר על המשפחה וללכת אל הבית שבו גרה הכלה במיועדת, אך במקום זה הוא מחליט לעשות מבחן לנערות היוצאות לשאוב:

בבית של אברהם ושרה חשובה הכנסת האורחים. המבחן הוא לחכות ליד הבאר, המקום שבו מתאספים כל האנשים עם העדרים שלהם, ולשם באים האורחים כשהם נכנסים לעיר. הנערה שתציע לעבד לשתות, סימן שהיא מכניסת אורחים ומתאימה ליצחק.

וַיֹּאמַר—ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם…וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה–אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי. וַיְהִי-הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת… וְכַדָּהּ, עַל-שִׁכְמָהּ.

העבד מחכה. הנה באה רבקה, שהיא באמת מהמשפחה של נחור האח של אברהם, אבל העבד לא יודע את זה.

העבד פונה אליה:

כד,יז  הַגְמִיאִינִי נָא

רבקה עונה לו כד,יח וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ–וַתַּשְׁקֵהוּ.

רבקה נותנת לשתות ואומרת כד,יט …וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת.

ואז היא משקה את כל הגמלים כד,כ וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל-הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל-הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל-גְּמַלָּיו.

האם רבקה עברה את המבחן? נראה שכן. יש בה גמילות חסדים (שמתם לב שהמילים "גמלים" ו"גמילות" חסדים הן דומות?), יש בה זריזות, תושיה וגם הרבה כוח.

העבד נותן לה תכשיטים וצמידים וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ–וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם .

 

זו השדמנות מצוינת לדבר עם הילדים על מה עושים כאשר זרים נותנים לנו משהו. וכדאי ללמוד מרבקה שהתגובה שלה למתנות של העבד הזר היא לרוץ ולספר לאמא:

 כד,כח וַתָּרָץ, הַנַּעֲרָ, וַתַּגֵּד, לְבֵית אִמָּהּ–כַּדְּבָרִים, הָאֵלֶּה.

תמיד תמיד תמיד. אם מישהו שאנחנו לא מכירים נותן לנו משהו – מיד הולכים לספר לאמא. אנחנו לא מכירים אותו, מה פתאום הוא נותן לנו דברים.

לאחר שרבקה ומשפחתה מכירים את העבד, היא מחליטה ללכת אתו לארת כנען כדי להתחתן עם יצחק.

בזמן שהדברים האלו קורים אנו קוראים בין השורות שגם יצחק מתפלל (מבקר במקום שנעשה בו נס – באר לחי רואי), כנראה על אותו העניין, על מציאת זיווג.

בתוך הסיפור התמים של פגישת העבד ורבקה ואחר כך של פגישת יצחק ורבקה, ניתן לראות שאף שיש וודאות מי הכלה, והיכן למצוא אותה, עדיין ישנן תפילות המלוות את כל התהליך.
חז"ל אומרים שבכוונה לא מציינת התורה את שמו של העבד (שאנו קוראים לו אליעזר) בסיפור הזה. אמנם לעבד יש משימה וכתובת, אך כעבדו של אברהם אבינו הוא מבין שעל כל משימה, גם כזו שנראה לנו שבטוח נצליח לבצע יש להתפלל ולכוון שתהיה השגחה פרטית.
גם יצחק שנשאר בארץ כנען ובוודאי סומך על אביו שיבחר לו כלה מתאימה עדיין מתפלל ומבקש שהכל יקרה בהשגחה פרטית של הקב"ה.

בגמרא במסכת ברכות דורשים חכמים את הפסוק בתהילים לב:

עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ.

לעת מצוא – אשה. על התהליך של בחירת בן/בת זוג יש להתפלל. בדיוק מה שלמדנו בפרשה. ורב זוטרא במסכת ברכות אומר  – לא רק על דברים חשובים, גדולים ומהותיים כמו נישואין יש להתפלל, אלא גם על הדברים הקטנים, היומיומיים שכולנו עושים כל הזמן, אפילו על "בית הכסא", אפילו על הבריאות שלנו לעשות צרכים כמו שצריך.

לסיכום, מהנהגותו של עבד אברהם אנו לומדים על ההתנהגות של אדוניו אברהם ושרה, תפילה השזורה לפני כל עשיה, על מנת לפעול בעולם יד ביד עם השגחתו הפרטית של הקב"ה.

כאן נוכל לשוחח ליד שולחן השבת על הדברים המצויים בחיי היום יום שלנו שראוי להתפלל עליהם ולא לקחת את פעולתם והצלחתם כמובן מאליו.

שבת שלום,

 

גילי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s