פרשת האזינו
לקח זמן להכין את השולחן הפעם מכל מיני סיבות שכולם מכירים (יום שישי…), אבל גם משום שרציתי להעביר את התחושה של שירה.
האופציות שחשבתי עליהן:
- להתמקד בפסוק מסוים ולהמחיש אותו – אבל איזה פסוק? ואיך יבינו שזו שירה? ובכלל רוב הפסוקים או לא מובנים או לא נעימים למאזינים.
- להניח את הספר "שירה" של עגנון על השולחן כטריגר לשאלות של הילדים – האופציה ההומוריסטית שאני בוחרת בה מידי פעם (כמו בפרשת וירא תשע"ז, לא ראיתם, עדיין לא עלה בארכיון הבלוג, תשארו סקרנים)
- לשים את בובת משה עם כל עם ישראל מולו. תמונה שיכולה "לרוץ" לכל אורך ספר דברים, הרי כל הספר מורכב מנאומים של משה.
האופציה השלישית שוב ניצחה, אבל עם שדרוג. פתחתי את ספר התורה של הילדים בפרשת האזינו, והשארתי אותו פתוח, כשמשה מחווה כלפיו, וניתן לראות שדברי התורה כתובים בצורת שירה ולא בשורות שלמות.
הגנבתי ציפור שעומדת ליד משה רבינו, ראיתם?
נדמיין שזה נשר.
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; {ס} יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ.
מה נשתנה נשר זה מכל העופות כולם? שכל העופות כולן נותנין את בניהם בין רגליהם, מפני שהן מתייראין מעוף אחר שהוא פורח על גביהם. אבל הנשר הזה, אינו מתיירא אלא מאדם זה בלבד, שלא יזרוק בו חץ. אמר: מוטב שיכנס בו ולא בבנו. – משל לאחד שהיה מהלך בדרך, והיה בנו מנהיג לפניו, ובאו לסטים לשבותו מלפניו, נטלו מלפניו ונתנו מלאחריו. בא הזאב לטרפו מאחוריו, נטלו מאחוריו ונתנו לפניו. לסטים מלפניו וזאב מלאחריו, נטלו ונתנו על כתיפו. (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו ).
מצא חן בעיני אזכור הנשר מלך העופות כדימוי לדאגתו ולרחמיו של הקב"ה על ישראל.
ליד השולחן נוכל לדון בעוד דימויים של הקב"ה ותפקידם.
נדון גם בשירה שאין לה מנגינה – מי מכיר את המנגינה של שירת האזינו?
ולמה כדאי לומר שירה, שהיא מורכבת וחידתית, לעומת דברים פשוטים וברורים?
ובינתיים, שתהיה שבת שלום, מגילי והמשפחה
שולחן ערוך לפרשה 