פרשת עקב
בפרשה מוזכרים שבחי ארץ ישראל, וביניהם:
כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:
אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ
אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם–לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ;
אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.
בזמן של שפע ושובע קיים החשש שהאדם ישכח מהיכן הגיע אליו כל הטוב ויחשוב שהכל בזכות כוחו, חוכמתו, מזלו הטוב, כשרונותיו וכדו' – וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה
אחת הדרכים לזכור ולהיות קרובים וקשורים לקב"ה היא ברכת המזון, מצוות עשה שאנו מקיימים באופן הקרוב ביותר ללשון שבה נכתבה בתורה.
ברכת המזון
"וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ד' אֱלֹקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח, י)
"מצווה לברך את השם יתברך אחר שיואכל האדם וישבע מלחם או משבעת המינים"
(ספר החינוך, מצווה תל).
אין לך מקום שבו יכול להיות האדם מובלע באני שלו, בקיומו ובהנאתו הפרטית, כבשעת האכילה. וכדברי מרן הרב קוק זצ"ל: "בהיות האכילה יכולה להשפיל את האדם אל גסות חושיו והנאתו הבהמית הפרטית" (עולת ראיה).
לכן המקום היחיד המפורש שבו התחייבנו בברכה מדאורייתא, הוא בברכה על המזון – וזאת על מנת שנזכור מי הוא הנותן לנו מזון ושובע.
(הרב משה צבי נריה זצ"ל)
על השולחן – עוד שולחן!
בדרך כלל אנו שמים את ספרוני ברכת המזון על השולחן בסיום הארוחה, כדי שלא יתלכלכו במהלך הארוחה. בשבת פרשת "עקב" אנו מניחים אותם ליד הצלחות, כבר מתחילת הסעודה (נזהרים לא ללכלך), כדי לזכור את הציווי מהפרשה "ואכלת ושבעת וברכת". הברכות על המזון לפני הסעודה ואחריה הם חלק מהסעודה ממש.
אפשר לראות שיש שלושה סוגים של ספרוני ברכת המזון על שולחננו.
- ספרון למינציה לילדים שבו ברכת המזון כתובה באותיות גדולות עם הקטעים שמוסיפים במיוחד לשבת.
- הסוג השני הוא ספרון שכולל גם את קטעי הקידוש והזמירות, שהוכן לכבוד בר המצוה של בננו.
- ספרון ברכת המזון מסעודת החתונה שלנו 🙂 .
איפה חמודי הקיפוד?
שבת שלום מגילי והמשפחה
שולחן ערוך לפרשה 