הפרשה פותחת בסיפור חטא המרגלים.
וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים…
וַיָּשֻׁבוּ, מִתּוּר הָאָרֶץ, מִקֵּץ, אַרְבָּעִים יוֹם.
(במדבר יג, כג-כה)
כך טיבה של ארץ ישראל מי שאינו זוכה להתיישב בה, לחונן עפרה ולהוציא לחמו מתוכה בעמל כפיים – סופו שהארץ נעשית לו זרה ועוינת עד שהוא מעז לדבר בגנותה. המרגלים – בתחילה היו שליחים תיירים סקרנים, כיוון שנטלו מפירות הארץ ונהנו ממנה בלא עמל – סופם שנעשו מרגלים.
(על פי "דרישת ציון" הרב צבי קלישר)
על השולחן סצנה של (בובות) מרגלים נושאות פרי. אך אין התאמה בין הפירות שעל השולחן (דובדבנים ואננס), לפירות המוזכרים בפרשה (ענבים, תאנה, רימון). נשוחח על כך ועל פירות-ארץ-ישראל, שבעת המינים לעומת פירות אחרים. שוחרי איכות הסביבה (מי לא?) יכולים לדבר גם על ערך המקומיות והתוצרת המקומית לעומת יבוא.
על שולחן ספר לגיל הרך על מצוות ציצית, שגם היא מוזכרת בפרשה.
בקצה שולחן – בובת המקושש (אדם שקושש עצים בשבת) ולידו שומרים המחכים עמו לפסק הדין. סיפור נוסף המופיע בפרשה.
לחופרים במיוחד:
1. מה הקשר בין מצוות ביכורים לפירות שהביאו המרגלים?
2. מה מסמלת החומה שעל השולחן?
3. שימו לב לצורות הנשיאה השונות של הפירות ועיינו בפרשנים השונים (התחילו ברש"י), כדי להבין איך הביאו המרגלים את הפירות לארץ, ומה הקשר למשרד התיירות.
Parashat Shlach
שולחן ערוך לפרשה 